בישראל עובדים קשה מדי - ולא טוב - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בישראל עובדים קשה מדי - ולא טוב

הפריון של העובד הישראלי נמוך - 77% מממוצע הפריון ב–OECD

45תגובות

המחלוקת הציבורית בעניין הטבות המס שהמדינה מעניקה ליצואנים במסגרת חוק עידוד השקעות הון, נוגעת בנקודה כואבת של הערכה עצמית: עד כמה ישראל היא מדינה שמשקיעים מהעולם ‏(ומישראל‏) ירצו להשקיע בה גם בלי שהמדינה תפתה אותם בהטבות מס ענקיות?

התשובה, כנראה, מחמיאה פחות מכפי שהיינו רוצים להאמין. ניתוח שנערך באחרונה באחד הגופים המרכזיים במשק בדק שוב את הפריון של העובד הישראלי - כלומר, עד כמה העובד הישראלי הוא עובד טוב, חכם וחרוץ.

הנתון הבסיסי הוא שהפריון של העובד הישראלי נמוך - 77% מממוצע הפריון ב–OECD 
ו-56% מממוצע הפריון של העובד האמריקאי. לא זו בלבד, אלא שהפריון בישראל נמצא במגמת הידרדרות - ב-1990 עוד היה הפריון הישראלי 68.5% מזה האמריקאי. עם זאת, יש לסייג ולומר כי הנתונים המובאים כאן בעייתיים מאוד, שכן נתוני הפריון הכללי קשים למדידה; אבל גם כשבודקים את הפריון בתחום הייצור התעשייתי בלבד ‏(נתונים אמינים יותר‏), ישראל מפגרת ב-40% אחרי ארה"ב.

השאלה המעניינת היא מדוע הפריון שלנו נמוך כל כך. התשובה האינסטנקטיבית, שבישראל לא עובדים מספיק, פשוט אינה נכונה. מספר שעות העבודה בישראל גבוה במידה ניכרת מהממוצע ב–OECD. למעשה, מספר שעות העבודה שלנו - 1,929 בשנה - גדול כל כך, שזה כבר כמעט מדאיג. רק בשש מדינות מפותחות עובדים יותר מבישראל ‏(פולין, הונגריה, יוון, צ'ילה, קוריאה ומקסיקו‏), וכולן מדינות שלא מחמיא במיוחד להידמות להן. ייתכן שהעובדים בהן נאלצים לעבוד המון כדי לכפר על חוסר היעילות והאיכות של העבודה. ייתכן גם שהתרבות המקומית הרגילה אותם לעבוד הרבה, עד שהם שכחו את חוק התפוקה השולית הפוחתת - ככל שעובדים יותר, התפוקה לכל שעה יורדת.

בכל מקרה, בישראל אין בעיה של חריצות. יש בעיה של איכות עבודה. אלא שהניסיון למפות את מקור בעיית האיכות שלנו לא ממש עולה יפה. ככל הנראה, יש המון בעיות שמעיבות על איכות העבודה בישראל, וכל אחת מהן גורעת קצת מהאיכות שלנו.

כך, חלק גדול מהתוצר שלנו מושקע בביטחון. ביטחון אינו תחום עם פריון גבוה במיוחד, וזאת בלשון המעטה. למעשה, כלל לא ברור כיצד מודדים פריון ביטחוני, אבל ברור שהעובדים הרבים שמועסקים בביטחון - ולא בייצור צ'יפים משוכללים - גורעים מהפריון הישראלי.

סיבה נוספת היא הניסיון הדל יותר בעבודה - תוצאה של שנות השירות הצבאי, שאינן מוסיפות לניסיון התעסוקתי הישיר, ושל הגיל הצעיר של האוכלוסייה. אפשר לטעון שהשירות הצבאי מוסיף לישראלי תכונות חשובות אחרות, שמפצות על אובדן של שנות ניסיון אחדות, אבל נראה שגם לכך יש תרומה שלילית.

ואם הנטל הביטחוני בלתי נמנע, הרי שהסיבות הבאות פוגעות באיכות העבודה של ישראל באשמתנו המלאה. זה מתחיל בפריון העבודה הנמוך של חרדים וערבים - אלה מהם שעובדים - כנראה בשל השכלה ירודה. זה ממשיך עם שתי בעיות האיכות הכואבות ביותר שלנו. הראשונה היא איכות מערכת החינוך, שמפגרת בביצועיה אחרי מדינות העולם ‏(מקום 40 במבחן הבינלאומי פיז"ה‏). השנייה היא איכות המגזר הממשלתי והעסקי.

השוואות בינלאומיות של יעילות המגזר הממשלתי - אין הרבה כאלה, קשה מאוד למדוד יעילות של מגזר שעוסק בשירותים ציבוריים - מלמדות בדרך כלל על ביצועים ירודים של הממשלה שלנו. למשל, במדד הביורוקרטיה ‏(מדד קלות עשיית עסקים של הבנק העולמי‏) ישראל ממוקמת במקום ה–23 מבין 34 המדינות המפותחות. משמע, בשליש התחתון. למשל, תשתיות התחבורה בישראל עדיין מפגרת שנות דור אחרי העולם - הצפיפות בכבישים, רשת הרכבות הלא מפותחת, וכמובן נורמות העבודה המזעזעות בנמלי הים - וגם היא גורעת מאוד מהתפוקה היצרנית של ישראל. אין ספק שגם מערכת החינוך היא מקרה פרטי של הבעיה הכללית של תפקוד ירוד של הממשלה.

במקרה של המגזר העסקי, יש לנו איכות מצוינת בתחום המחקר והפיתוח, אבל אנחנו נכשלים בכל הקשור לתחרות ולתחרותיות. העובדה שהמגזר העסקי בישראל הורגל, ברובו, לפעול בשוק קטן, ריכוזי, לא מפותח ולא תחרותי, פוגעת אנושות באיכות שלנו. המיעוט של יצואני ישראל, שמתחרה בשווקים הבינלאומיים, הוא ככל הנראה מעולה. הרוב שפועל בשוק המקומי הוא ככל הנראה בינוני ותו לא.

מה המסקנה? שאין פתרונות קסם, ושכדי שישראל תיהפך למדינה מודרנית ומצליחה עליה לשנות תהליכים רבים מאוד בתוכה. חלק גדול מהתהליכים הללו מחייב כסף, מה שאומר שאנחנו צריכים כספי מסים. עם זאת, במצבנו הלא אטרקטיבי הנוכחי, קשה למשוך השקעות בלי להפחית מסים. ללא ספק מדובר בדילמה שמחייבת לא מעט בלמים ואיזונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#