המהפכה הנשית במגזר הערבי מתחילה בטירה וקלנסואה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המהפכה הנשית במגזר הערבי מתחילה בטירה וקלנסואה

במשך שנים סבלו העובדות בעיריות טירה וקלנסואה מקיפוח - עד שכמה מהן החליטו לקחת את גורלן בידיהן. כיום ועדי העובדים בשתי העיריות הם כמעט על טהרת הנשים, שנאבקות להעצמת העובדות ולשיפור מעמדן של הנשים במגזר הערבי. אשה בראשות עיר ערבית? בקלנסואה חושבים שזה רק עניין של זמן

3תגובות

העיר הערבית קלנסואה עברה לא מעט משברים בשנתיים האחרונות. שיאם היה רצח מנכ"ל העירייה, ויאם זמירו, באפריל 2011 והשעיית ראש העיר הקודם, מחמוד חדיג'ה, כעבור חודשיים, על רקע האשמות הקשורות לאי סדרים בפרסום מכרזים. הפרשה האחרונה שפוקדת את בניין העירייה היא ההחלטה לחייב את כל עובדי עיריית קלנסואה להחתים את האצבעות ("בדיקה ביומטרית") בבואם לעבודה ובצאתם ממנה.

אלא שדרישת עיריית קלנסואה מעובדיה לבצע חתימה ביומטרית, שנראית זניחה לעומת הפרשות הקודמות, מעוררת עימותים בין הנהלת העירייה לוועד העובדים הלוחמני - שאולי יותר נכון לכנותו ועד העובדות הלוחמניות. מאז דצמבר 2009 מכהנות בוועד ארבע נשים - עאידה ראס, סמיה אבו ראס, ויאם זמירו (אין קשר למנכ"ל העירייה המנוח) ונעמה ג'זאוי - שאליהן חבר גבר אחד, נתור סראג', שממשיך עוד מהכהונה הקודמת. בחירת הרוב הנשי סיימה שנים רבות שבהן הוועד היה על טהרת הגברים.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

ב-12 בפברואר תדון שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אריאלה גילצר-כץ, בבקשה דחופה של ההסתדרות לעצור את החלטת עיריית קלנסואה לחייב את עובדי העירייה להחתים את האצבעות. את המאבק לביטול החתימה הביומטרית בקלנסואה, עיר בת 20 אלף תושבים, מובילות ארבע חברות ועד העובדים של העירייה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"החלטנו לשים סוף למצב המביש הזה"

המאבק בבדיקה הביומטרית הוא חלק ממאבק רחב יותר שמנהלות חברות הוועד למען שיפור מעמדן כנשים עובדות בעירייה, ובקלנסואה בכלל - מהלך שאינו מובן מאליו במגזר הערבי. כך, למשל, ביום ראשון השבוע התקיימה בחדרה של אבו ראס פגישה לא שגרתית בינה לבין שתי תושבות העיר. "התברר לי שהשתיים הקימו גוף שכולל עשרות נשים בקלנסואה, בגילים שונים, רובן נשואות. הן מקימות תנועת נשים מקומית שתסייע לנשים להגיע לעמדות בכירות בעיריית קלנסואה ובארגונים ציבוריים אחרים", מספרת אבו ראס.

לדבריה, חבורת הנשים החליטה לקרוא לעצמה בשם המטעה מעט, "תנועת הצעירים", כדי להסוות את כוונתה האמיתית לסייע לנשים. "הסיבה לשם שנבחר הוא החשש של הנשים מפני ניסיון של החברה הגברית ביישוב להכשיל את ההתארגנות הזו.

"הנשים הללו מקיימות יחדיו טיולים ברחבי המדינה ומארגנות ערבי הרצאות ופעילויות אחרות. המטרה הראשונית שלהן היא לכבוש את מועצת העיר בקלנסואה או לפחות לזכות בדריסת רגל בה, שכן כיום כל חברי הגוף המשפיע הזה הם גברים.

"אנו, כוועד בעירייה המורכב ברובו מנשים, נסייע להתארגנות שלהן ככל שיידרש, למרות - ואולי דווקא בגלל - יחסינו המתוחים עם הצמרת הגברית של העירייה, ובראש וראשונה עם ממלא מקום ראש העיר הנוכחי, ג'מל עבד אל כארים, על רקע קיפוח הנשים בעירייה בתפקידים ובשכר. יש לנו זהות אינטרסים עם נשים אלה", מדגישה אבו ראס.

איזה זהות אינטרסים? לכן כבר יש תפקידים בעירייה.

ראס, יו"ר הוועד, עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה וחברה במועצה של תנועת נעמת: "זה נורמלי שבעירייה שבה 70% מבין 210 המועסקים בה הן נשים, כל התפקידים הבכירים, כמו ראשי אגפים ומחלקות, מאוישים בידי גברים? האם סביר שבין 13 החברים במועצת העיר אין אף אשה? אני ספגתי השפלות על רקע פוליטי מהנהלת העירייה ב-2000, כשלא קיבלתי משכורת במשך שמונה חודשים ואחר כך פוטרתי בגלל האשמות לא מוכחות, עד שבית הדין לעבודה החזיר אותי לתפקידי ופסק לשלם לי את המשכורות שמנעו ממני.

"אבל מה שנתן לי ולחברותי את העילה להתמודד על ראשות הוועד היה המצב המביש שבו 180 עובדות עירייה הועסקו כסייעות, עוזרות לגננות וכמנקות באמצעות חברת קבלן. אחת המשימות המרכזיות שלנו כוועד היתה להביא לכך שהעובדות הללו, שהשתכרו פרוטות, יהיו עובדות מן המניין. זה היה מאבק ארוך ולא פשוט, שנקטע בגלל הסקנדלים בעירייה והרצח של המנכ"ל. יזמנו שביתות ועיצומים נגד הנהלת העירייה - עד שהיא השתכנעה כי יש להשוות את מעמדן של העובדות".

זמירו: "עובדי הקבלן האלה, כמעט כולן נשים, הוכנסו לעבודה מסיבות לא ענייניות שקשורות לפוליטיקה המקומית. כל אחת מהן הועסקה ב-30% משרה והודתה לאלוהים שהיא בכלל עובדת. העובדות האלה פחדו, או התביישו, לבדוק את תלושי המשכורת שלהן וגם נמנעו מלהשתתף במאבקים ארגוניים שהוועד יזם.

"אבל במהרה גילינו שהן מועסקות בלי מלוא התנאים הסוציאליים, הפרשה לקרן פנסיה או קרן השתלמות - והחלטנו לשים סוף למצב המביש הזה. בהנהלת העירייה התנגדו לדרישה להעביר אותן למשרה מלאה ולשפר את שכרן, מסיבות כספיות, אבל גייסנו את ההסתדרות ואת יו"ר נעמת במשולש הדרומי, מאיסם ג'לג'ולי, והצלחנו במשימה".

"מודל לחיקוי"

ג'לג'ולי, תושבת טירה, המלווה באופן צמוד את ועד עובדי עיריית קלנסואה, מעידה על השינוי שחל כתוצאה מפעילותו של הוועד: "עד שהוקם הוועד, נשים עובדות בעירייה חשו מנוצלות. דרשו מהן לעבוד שעות נוספות, למשל בגני הילדים העירוניים, והן לא העזו לפתוח את הפה. עכשיו הן בודקות את המגיע להן, בסיוע הוועד, ודורשות לקבל הפרשי שכר, במידה שמגיע להן.

"העובדים צורפו כחברים בעמותות של הסתדרות הפקידים, המעניקות השתלמות בתנאי נופש באילת או בטבריה. זה לא הלך בקלות, אלא חייב מאבק בבית הדין לעבודה נגד עיריית קלנסואה.

"בשנה האחרונה, ובמיוחד בחודשים האחרונים, הוועד מתמקד במאבק נגד החתימה הביומטרית. הנהלת העירייה איימה כי מי שלא יטביע חתימת אצבע, לא יקבל משכורת. אחרי שלא שולם שכר אוקטובר, פנינו לבית הדין שהורה לשלם אותה".

עוד אומרת ג'לג'ולי: "הנשים המועסקות בעיריית קלנסואה מתחילות להתעורר, להיות מודעות למצבן ולא להרכין ראש - וזה הודות לנשים החברות בוועד. לפני כמה שנים לא היה עולה על הדעת להקים ועד במגזר הערבי שרובו נשים, גם אם רוב המועסקים באותו מקום הן נשים. בקלנסואה ובערים אחרות במגזר הערבי, נשים לא חשבו בכלל לעסוק בהגנה על זכויות עובדים.

"השינוי החל לפני שמונה שנים בטירה, כשלוועד של עובדי העירייה נכנסו בפעם הראשונה נשים - וביחד העובדים ניהלו מאבק נגד תוכנית ההבראה הכואבת של העירייה. הוועד שהוקם אז בעיריית טירה והוועד הנוכחי בקלנסואה משמשים כיום מודל לחיקוי בערים ובכפרים ערביים אחרים".

"הנשים האלה יגיעו רחוק"

למה בעצם המאבק נגד החתימה הביומטרית?

ראס: "זהו מאבק עקרוני. החתימה הביומטרית היא פגיעה בפרטיות שלנו. אנו לא מוכנים שמידע אודות כל עובד יזרום למאגר מרכזי, שעלול להיות לא מאובטח".

ומה לגבי תנועת הצעירים והכנסת נשים למועצת העיר - הרי ועד אינו מפלגה פוליטית.

זמירו: "אנו רואות בוועד קודם כל אמצעי לסייע לעובדות להתקדם לתפקידים בכירים בעירייה. אשה לא עומדת בראשות אף אגף בעיריית קלנסואה ומבין תשעה בתי ספר הפועלים בעיר, רק בשניים מכהנות נשים כמנהלות. אנחנו חולמות על כך שלראשות העיר תיבחר אשה, אף שהחברה הערבית היא שוביניסטית ונשים מצביעות כפי שמורה להן הבעל.

"אבל גם השלטון המקומי היהודי עדיין לא המליך הרבה נשים בראשות ערים, שלא בצדק. מרים פיירברג, שכנתנו מנתניה, מצליחה מאוד בתפקידה כראש עיר. במגזר הערבי יש יתרונות במינוי אשה לראש עיר: לאשה יש ראייה יותר רחבה של הדברים. היא פחות מתחשבת בשיקולים חמולתיים בעת קבלת החלטות. בנוסף, ראש עיר אשה תדאג יותר לקידום מעמד האשה בעבודה ובחברה".

עו"ד גיל בר-טל, המחזיק בתיק עובדי הרשויות המקומיות בהסתדרות, מתאר את ועד עובדי עיריית קלנסואה: "זהו ועד לא אופייני בנוף הוועדים במגזר הערבי. הוא מתמודד יפה עם ההנהלה. בוועד יודעים מה הם אומרים ומה הם רוצים - זהו ועד נשי מיליטנטי במובן הטוב של המשפט. הן יודעות להציג נתונים ולנתח מצבים, ולא מפריחות סיסמאות לאוויר. הן מפגינות רמת אסרטיביות נדירה. הנשים האלה יגיעו רחוק".

"נסתפק בראש אגף"

נסרין עבד אל חי, ספרנית ומורה לחינוך מיוחד, עומדת בראש ועד עובדי עיריית טירה, שנבחר ב-2008 (ונבחר מחדש ב-2010). הוועד מונה שבעה חברים, מהם שש נשים. גם בעיריית טירה, אומרת עבד אל חי, הנשים מאיישות את התפקידים הזוטרים, בשכר נמוך יחסית - אולי משום שלרובן אין אפילו השכלה תיכונית מלאה.

לדבריה, אף אשה לא עומדת בראש אגף בעיריית טירה, אפילו לא במחלקת הרווחה שם מועסקות בעיקר עובדות סוציאליות. "הצעד הראשון שעשינו כוועד הוא לארגן לחלק מהעובדות קורסים, כדי שישלימו בגרות. עכשיו הן לומדות שוב, אבל במסגרת קורסים מסובסדים לגמול השתלמות א'. אני רוצה להאמין שרכישת ההשכלה תעניק לנשים הללו ביטחון עצמי. לדעתי, אשה בראשות העיר זהו חלום רחוק מדי - אני מסתפקת בראשות אגף".

תאירה חג' יחיא, חברת ועד עיריית טייבה (המנוהלת על ידי ועדה קרואה בראשות נאמן, עו"ד אבנר כהן) ומזכירה ראשית בבית ספר יסודי בעיר, מודה שלא הצליחה במאבק שניהלה יחד עם חבריה לוועד נגד החתימה הביומטרית והעניין ירד מסדר יומה. "יש לנו דברים דחופים יותר לטפל בהם, ובעיקר השכר המולן".

לדבריה, בין 1994 ל-2000 עובדי עיריית טייבה לא קיבלו משכורות באופן סדיר והמצב חזר על עצמו ב-2006-2007, כשכיום לעירייה חוב של 30 מיליון שקל לעובדיה. "מרוב שאני טרודה בהבטחת זכויות העובדים, לא הגעתי בכלל לעניין הפמיניסטי, בניגוד לחברותי מהערים האחרות. כשעובד מקבל את שכרו באיחור, זו קטסטרופה עבורו.

"כשאפשרויות התעסוקה בטייבה, המונה 40 אלף תושבים, כל כך מצומצמות בגלל היעדר אזורי תעשיה ורשתות מסחר גדולות, מינוי אשה לראשות העיר הוא בלתי רלוונטי. עם זאת, כניסתן של נשים לוועדים מסייעת לקידום זכויותיהן של הנשים העובדות, שהן החוליה החלשה במקומות העבודה - והדבר נכון במיוחד למגזר הערבי", מסכמת חג' יחיא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#