"חוקרים מצוינים מתקבלים לאוניברסיטאות הטובות בעולם אבל לא לאוניברסיטאות בישראל" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עם הספר הסגור

"חוקרים מצוינים מתקבלים לאוניברסיטאות הטובות בעולם אבל לא לאוניברסיטאות בישראל"

ד"ר ליאת מעוז אחראית על החזרתם של חוקרים מבריקים, שהעדיפו לעבוד בחו"ל בגלל התנאים המפתים או מאחר שלא מצאו תקן בישראל, ומופקדת גם על התוכנית להקמת מרכזי מצוינות ■ "בעבר לא היתה מודעות להידרדרות האקדמיה, היתה תחושה שהכל בסדר בגלל הזכיות בפרסים וההכרה בעולם. המצב משתפר - אך התהליך ייקח עוד שנים"

31תגובות

את הפגישה עם ד"ר ליאת מעוז בבית הקפה השכונתי קוטע לפתע אייל (שם בדוי). הם הכירו בשנות העשרה לחייהם, כשלמדו יחד לתואר ראשון עוד בהיותם תלמידי חטיבת הביניים, ולא התראו שנים. שניהם עבדו במוסדות מחקר מובילים בחו"ל. מעוז חזרה לישראל ואחראית בין היתר על פרויקט להחזרת חוקרים לישראל. אייל, שעבר במקרה בבית הקפה, נמצא כאן לשנת שבתון מהאוניברסיטה בחו"ל שבה הוא מכהן כפרופ' לכלכלה, אבל לא מתכוון לחזור לישראל. "לא משלמים כאן מספיק", הוא אומר. מעוז צוחקת ומסכימה: "הוא צודק".

שלוש סיבות מרכזיות מונעות מאייל ומעוד כ-2,000 ישראלים צעירים ומבריקים המועסקים בחו"ל לחזור לישראל: מחסור חמור בתקנים לחוקרים באוניברסיטאות, ("נוספו מאות תקנים למוסדות בשנים האחרונות", אומרת מעוז) תשתיות מחקר ישנות ("בחלק מהתחומים לחוקר שרוצה ליהנות מתשתיות מחקר מתקדמות אין מה לעשות בישראל, וזה מה שאנחנו מנסים לשפר כרגע"), ופערי השכר ואיכות החיים של החוקרים בחו"ל לעומת החוקרים בישראל.

מעוז, המכהנת כראש יחידה לפרויקטים בות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב במל"ג - המועצה להשכלה גבוהה), מסבירה שברוב תחומי המחקר חוקרים יכולים להתגבר על פערי השכר ולחזור בגלל שיקולים אישיים, "אבל בתחומים נבחרים כמו כלכלה, מינהל עסקים, מחשבים ומשפטים פערי השכר גבוהים לפעמים יותר מפי שניים". לדבריה, קיים פתרון אפשרי לפערי השכר - תשלום שכר דיפרנציאלי לחלק מחברי הסגל הבכירים בתחומים מסוימים.

אבל כרגע הרעיון הזה, שאם ייצא לפועל ישנה לחלוטין את תנאי העבודה באוניברסיטאות - רחוק מיישום. "הבעיה של השכר נובעת מכך ששכר החוקרים בישראל אחיד. הוא ניתן לפי ותק ודרגה, בלי קשר לתחום המחקר, וזה בניגוד למה שקורה בארה"ב, שם השכר דיפרנציאלי", אומרת מעוז. לדבריה, "אם אנחנו רוצים להיות תחרותיים לטווח הארוך בתחומים האלה ולהביא גם לישראל כוכבים, חייבים לעבור לתגמול דיפרנציאלי. היום אין לנו מה להציע לחוקרים האלה בשביל שיחזרו. אנחנו חייבים למצוא פתרון בנושא".

אמיל סלמן

בינתיים, ישראל מובילה ביצוא אקדמאים לחו"ל. כ-14% מבעלי תואר שלישי בתחומי המדעים וההנדסה שסיימו את התואר בין אמצע שנות ה-80 עד לסוף העשור הקודם חיים בחו"ל לתקופה ממושכת (יותר משלוש שנים). אבל לא רק החוקרים בתחום המדעים וההנדסה עוזבים לחו"ל: כ-6.7% מבעלי התואר הראשון שוהים בחו"ל, וכך גם 8.5% מבעלי התואר השני. הנתונים האלה פורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שקבעה כי כ-5% מהאקדמאים הישראלים חיים בחו"ל.

"לא היתה מספיק מודעות למצב האקדמיה. היתה תחושה שהכל בסדר עם זכיות בפרסים והכרה בעולם, אבל מקבלי ההחלטות לא הפנימו את ההידרדרות למרות ההזהרות", אומרת מעוז. "השבת המוחות עלתה כתוכנית לאומית רק ב-2010, אחרי שנים של הידרדרות".

התוכנית הלאומית להשבת מוחות הביאה את מעוז לתפקידה כאחראית על מרכזי המצוינות המוקמים כיום באוניברסיטאות. מדובר בתוכנית ענק בהיקף של 1.4 מיליארד שקל (המדינה מממנת כשליש ממנה) והציפיות ממנה גדולות. היא זאת שאמורה להתחיל את גל החזרת המוחות לישראל.

מטרת התוכנית היא לקדם תשתיות מחקר בינלאומיות בתחומי מחקר מסוימים בישראל ולהחזיר אליה חוקרים מובילים. כעת מנהלת מעוז את התוכנית כחלק מתפקידה כראש היחידה לפרויקטים בתכנון ותקצוב בוועדה. מעוז אחראית בין היתר גם על שיתופי פעולה אקדמיים בין ישראל למדינות אחרות, תכנון תשתיות מחקר, ותוכנית הנגשת החרדים לאקדמיה.

מגיעים לחו"ל כחלק מהמסלול

כיצד מגיע חוקר ישראלי לחו"ל? למעשה זהו חלק מהותי מהכשרתו כחוקר. לאחר סיום התואר השלישי נדרשים החוקרים לבצע הכשרת פוסט-דוקטורט במוסדות מובילים בחו"ל. הכלל הזה לא כתוב בשום מקום, אבל לנוגעים בדבר ברור שזהו הסיכוי היחיד להתברג בחזרה באקדמיה בישראל. רק מעטים, בעיקר בוגרי מדעי הרוח והחברה, מבצעים את ההכשרה הזאת בישראל.

לפי הערכות, כ-15% מכ-1,300 בוגרי הדוקטורט מדי שנה יוצאים לפוסט-דוקטורט בחו"ל. כיום, על פי הערכות, כ-2,000 חוקרים ישראלים פעילים עובדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בחו"ל - בעיקר בארה"ב ואירופה.

הבעיה נוצרת עם סיום תקופת ההכשרה. המדינה ידעה להכשיר את הדוקטורים אבל לא מצאה להם מקומות תעסוקה באוניברסיטאות ובתעשייה. רק מעטים מאלה שלא מתפתים לתנאי המחקר הנוחים והשכר הגבוה בחו"ל ורוצים לחזור לישראל, מצליחים. אחרי עשור של שחיקה בתקציבים באוניברסיטאות אין תקנים להעסקת חברי סגל חדשים. בנוסף, חוקרים שכיכבו באקדמיה בחו"ל מתקשים לוותר על השכר ותנאי המחקר שלהם. כמה חוקרים מובילים עזבו את ישראל רגע לפני שזכו להכרה בינלאומית, בגלל תנאי המחקר והשכר העדיפים בחו"ל.

 

 

רשימת 50 המוחות החדים בישראל מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*,
שלוחה 1

 

עוז מסכימה עם העובדות, אבל כופרת במונחים. היא סולדת מביטויים כמו מוחות בורחים וחוזרים. "המונחים האלה עושים נזק לכולם", היא אומרת. "זה נשמע כאילו יש אנשים שהסתובבו כאן והחליטו שלא נאה להם בישראל וברחו. זה בהחלט לא המצב ואני לא אחראית על תהליך מיסיונרי שבו אני מנסה לשכנע אותם להעדיף את המדינה. מה שקרה בישראל הוא שהרבה אנשים טובים ומוכשרים נדרשו לעשות פוסט-דוקטורט לאחר סיום התואר השלישי. אחר כך הם רצו לחזור לישראל ונדחו. הם נתקעו בחו"ל, וייתכן שאם היו יכולים - הם כבר היו חוזרים לישראל".

ב-2010, כחלק מהרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה שלוותה בהבטחות לתוספות תקציביות בסך 7.5 מיליארד שקל, הושקה תוכנית מרכזי המצוינות (שבהתחלה כונתה תוכנית הכוכבים, וכיום שמה הרשמי הוא i-core). עד כה הוקמו ארבעה מרכזים, ובשנה הקרובה ייפתחו עשרה נוספים. עם זאת, קצב החזרת החוקרים עד כה לא מספק את בכירי המערכת, ובאוניברסיטאות טוענים שהמדינה עדיין לא עושה מספיק להחזרת המוחות.

בשנתיים האחרונות נוספו כ-700 חוקרים באוניברסיטאות והמכללות בישראל - כאשר יותר משני שלישים מהם חזרו מחו"ל.

המחקר בישראל נחשב מוביל בעולם. מדוע אנחנו שולחים חוקרים צעירים להשתלמויות בחו"ל ולא במוסדות מחקר בארץ, כשאנחנו יודעים שרוב הסיכויים שיישארו שם?

מעוז: "הרעיון הוא לא רק להשתלם במוסד טוב, אלא לרכוש התנסות משמעותית במקום אחר, להכיר ולעבוד עם חוקרים מובילים בחו"ל וליצור קשרים אקדמיים. בכל העולם חוקרים עושים את התקופה הזאת וכמעט כולם מבצעים אותה במדינה אחרת. גם אם רוב האוניברסיטאות הטובות בעולם היו בישראל, הייתי רוצה שהחוקרים ייסעו להשתלם בחו"ל".

האם לא מדובר בכשל מערכתי? אנחנו מכשירים חוקרים, דורשים מהם לעזוב, ויודעים מראש שלא ניתן לקלוט את רובם בישראל, כי אין מספיק תקנים.

"בהחלט הייתי רוצה שיהיו יותר תקציבים כדי להגדיל את מכסת התקנים. לא לכולם, אבל לטובים שבהם. במצב כיום יש חוקרים טובים מאוד שמתקבלים לאוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם אבל לא מצליחים להתקבל לעבודה באוניברסיטאות בישראל. זאת לא בעיה של תכנון כמו בעיה של סדרי עדיפויות של המדינה - שלא הקצתה עד היום מספיק תקציבים למערכת ההשכלה הגבוהה כדי לאפשר את הקליטה שלהם בחזרה בישראל".

המדינה כן משקיעה בהכשרה שלהם, כדי שמדינות אחרות ייהנו מהכישורים שרכשו כאן.

"ההכשרה של החוקרים לא מתבזבזת. אנשים עם קריירה אקדמית יכולים לחזור לישראל ולתרום גם בדרכים אחרות - בתעשייה או ביזמות, וחלקם עושים את זה".

תואר ראשון לפני גיל 18

לפני שמונתה לתפקידה במל"ג, עבדה מעוז בחברת הייעוץ שלדור. לפני כן היתה חוקרת באוניברסיטת אמסטרדם - אחת האוניברסיטאות המובילות באירופה. בגיל 13 מעוז כבר למדה באוניברסיטה העברית לקראת תואר ראשון בפיסיקה וסיימה אותו עוד לפני הגיוס לצבא.

"כבר בגיל צעיר הייתי מכוונת לאקדמיה. ידעתי בהתחלה שאני רוצה ללמוד פיסיקה של אנרגיות גבוהות כדי להבין איך הטבע עובד", היא אומרת. אחרי השחרור מהצבא המשיכה בלימודי תואר שני במכון ויצמן ולאחר מכן התקבלה ללימודי תואר שלישי בהרווארד, עד שבגיל 26 כבר קיבלה את תואר הד"ר. כשסיימה את תקופת ההכשרה באירופה היא החליטה לעזוב את עולם המדע וחזרה לישראל לעבודה בחברת הייעוץ.

בסופו של דבר היא חזרה לאקדמיה אבל הפעם לגוף המפקח על ההשכלה הגבוהה בישראל (הוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג). "קראתי בעיתון על הרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה וזה הלהיב אותי. רציתי לעשות משהו בתחום ולממש את הידע שצברתי בחברת הייעוץ ובאקדמיה והרגשתי שזאת ההזדמנות. הכרתי הרבה ישראלים בחו"ל שרצו לחזור למדינה ולא הצליחו. הם סיפרו לי על הקשיים שלהם בחזרה לישראל.

"תמיד חשבתי שהמדינה מפסידה כי הם לא חוזרים: מצד אחד יש אנשים שרוצים לחזור ומהצד האחר יש מדינה שמבזבזת את הכשרונות הגדולים שלה. הקדשתי את רוב חיי לאקדמיה וכאב לי לראות כיצד היא הידרדרה".

כיום, בנוסף לתפקידה בות"ת, מעוז גם חברה בוועדה הלאומית למחקר ופיתוח בתחום הסייבר במשרד ראש הממשלה והמועצה הלאומית למדע, והובילה את הקמתו של המרכז הבינתחומי לחקר הים התיכון בישראל, שיתחיל לפעול בקרוב, בעקבות גילויי מאגרי הגז אל מול חופי הים התיכון.

אחת התוכניות המעניינות שעליהן מופקדת מעוז היא התוכנית לשילוב חרדים באקדמיה, הכוללת הקמת מסגרות לימוד אקדמיות בסמיכות לקמפוסים במכללות ובאוניברסיטאות, המותאמות לאורח החיים החרדי. ות"ת משקיעה בתוכנית 100 מיליון שקל בשנת הלימודים הנוכחית.

"מתגובות ראשוניות, נציגי המוסדות מתרשמים מאוד מרמתם הגבוהה של הסטודנטים החרדים ומכך שהם צמאים לידע, וגם משיתוף הפעולה", אומרת מעוז. בנוסף, מעוז מתכננת להוביל תוכנית אסטרטגית להטמעת תשתיות מחקר באוניברסיטאות.

"עד היום לא היתה באקדמיה בישראל חשיבה מתוכננת לטווח ארוך", אומרת מעוז. "אני מתחילה להוביל את נושא תשתיות המחקר מתוך חשיבה אסטרטגית. תשתיות מחקר הן גדולות ויקרות, ולא היתה חשיבה תכנונית לטווח הארוך לגביהן. אף אחד לא שקל סדרי עדיפויות והנושא טופל כל פעם באופן אחר. אני רוצה להוביל תהליך מסודר של מפת דרכים לתשתיות מועדפות כחלק מהתכנון באקדמיה, כדי למצות את המשאבים שמוקדשים לתחום".

איך התרשמת מהמגזר הציבורי כשעברת אליו מהמגזר הפרטי?

"הופתעתי לטובה מההון האנושי שפגשתי במגזר הציבורי, אנשים חכמים שמאוד אכפת להם מהמתרחש. אני חושבת שיש בעיות בנושא של אופק מקצועי שלא מתמרץ אנשים וחוסר התכנון לטווח בינוני וארוך שלדעתי תוקע את המגזר. למרות המגבלות, יש יוזמות ויש תהליכים שמנסים לקדם תכנון אסטרטגי לטווח הארוך".

"שהחוקרים לא ירצו לעזוב"

מה מעכב את השינויים הגדולים במערכת?

"אנחנו הולכים בדרך הנכונה אבל מדובר בתהליך ארוך טווח. במרכזי המצוינות למשל, נתחיל לראות את ההשפעה רק בעוד שנתיים. הרעיון המרכזי בתוכנית של מרכזי המצוינות, כמו בתוכניות האחרות שאנחנו מיישמים, הוא הקמת תשתית טובה ואיכותית לטווח הארוך.

"לא הייתי רוצה פשוט לקחת את הכסף ולפתות חברי סגל לחזור מחו"ל לישראל. אני מעדיפה לבנות גרעינים של מצוינות שיהיו אטרקטיביים ומובילים, כך שחוקרים מצטיינים מישראל ומחו"ל ירצו להישאר פה או לחזור לפה. אני מרגישה שיש עשייה אינטנסיבית מאוד בכוחות ובתקציב המוגבלים שיש לנו".

מסתמן שעד כה קצב החזרת המוחות איטי מהמצופה.

"היעד הראשון בתוכנית הוא לבנות מוסדות מחקר ברמה מעולה ולפתור את בעיות היסוד של האקדמיה בישראל כך שבטווח הארוך ניצור מצב שחוקרים לא ירצו לעזוב, ומי שנסע לחו"ל יוכל לחזור. במקום לבדוק כמה חוקרים חזרו במהלך שלוש שנים צריך לבדוק אם נבנו פה תשתיות כבדות, אם נבנו פה מרכזים מצוינים. אלה היעדים האמיתיים.

"אני פוגשת חוקרים ישראלים בישראל ובחו"ל ושומעת ורואה שהרבה יותר חוזרים לישראל או מרגישים שיש טעם לנסות. להשפעה של החוקרים במרכזי המצוינות יש חשיבות גדולה יותר מהכמות שלהם. התהליך הרחב לא יבוא לידי ביטוי ב-100 או 200 חוקרים שנחזיר למרכזים האלה אלא במה שהם יעזרו לנו לבנות כאן, ובאיך שזה ישפיע על החוקרים האחרים בטווח הרחוק והקצר.

"אני עדה לכך שהאקדמיה עברה שינוי ענק בעקבות התוכנית. עד עכשיו, מאחר שלא היתה ודאות תקציבית, היה קשה לתכנן מהלכים ארוכי טווח. היום אנחנו על המסלול הנכון ורואים את ההבדל בשטח. יש יותר אמון במוסדות וגם מצד החוקרים".

תהליך הגיוס לא שקוף

תוכנית מרכזי המצוינות היא אחת מכמה תוכניות להחזרת מדענים מחו"ל, המיושמות גם על ידי משרד הקליטה, משרד המדע והאקדמיה הלאומית למדעים. בין היתר, משרדי הממשלה מקדמים הקמת מרכז קשר לאקדמאים בחו"ל, בעלי תואר ראשון עד שלישי שרוצים להיקלט בתעשייה בישראל, ובשנים האחרונות הוקם מרכז קשר ביוזמת האקדמיה הלאומית למדעים אליו נרשמו חוקרים מחו"ל שהביעו עניין לחזור לישראל.

מלבד התקנים, המשכורות ותנאי המחקר, מה עוד מונע החזרה מסיבית יותר של חוקרים לישראל?

"תהליך גיוס הסגל לאוניברסיטאות לא מספיק שקוף ומובנה. בארה"ב יש שוק עבודה באקדמיה וכל מוסד מפרסם משרות פנויות. בישראל האוניברסיטאות קיבלו את האחוז הבודד הטוב ביותר ובכלל לא פירסמו משרות. זה תהליך שפגע באקדמאים בחו"ל ושידר מסר לא טוב. אנחנו מתכוונים לשדרג את מרכז הקשר של האקדמיה הלאומית כך שיפורסמו בו משרות חדשות שמתפנות בישראל. המאגר ישודרג בקרוב".

נמתחה ביקורת על כך שתחום מדעי הרוח נזנח. המרכזים הראשונים שהתחילו לפעול היו בתחומי המדעים המדויקים ומדעי הטבע.

"בקרוב ייפתחו גם מרכזי מצוינות בתחום מדעי הרוח. אנחנו שוקלים כמה תחומים שהוגשו לנו כהצעות ובהם יהדות מודרנית, התפתחות הילד וחקר הטראומה. אני לא מסכימה לגישה שאומרת שההשקעה באקדמיה צריכה להימדד כרווח על ההשקעה. לאקדמיה יש מטרה בפני עצמה. הרצון לחקור, לגלות ולהתפתח הוא חלק חשוב מלהיות בן אנוש - ולמדעי החברה והרוח יש חלק חשוב לחברה בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#