"גם לגברים מגיע לראות את הילדים שלהם במשך השבוע" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קריירה או אבהות?

"גם לגברים מגיע לראות את הילדים שלהם במשך השבוע"

תנועת "שמים את המשפחה במרכז" חרתה על דגלה יעד פשוט - האפשרות לצאת מהעבודה מוקדם פעמיים בשבוע, לאבות ואמהות כאחד ■ המייסדים בטוחים שאחרי המודעות הציבורית יגיע גם החוק

98תגובות

כשנולד בנו הבכור של עמרי אימבר חלפין, הוא ידע בבירור שעסקת החבילה המסורתית - היא לוקחת אחריות עיקרית לבית, הוא לפרנסה - לא מתאימה לו.

אימבר חלפין (31) לא רצה לוותר על אבהות, וגם אשתו לא רצתה לוותר על עבודתה. השניים שאפו למודל חדש - הורות משותפת. אלא שמהר מאוד גילו שהדרך לשם לא קלה. הגורם המפריע היה המעסיק של אימבר חלפין, שסירב לגלות גמישות. "לא ביקשתי לעבוד פחות, אלא לסדר את שעות העבודה אחרת", הוא אומר. "כל יום הגעתי למשרד בחמש בבוקר ועזבתי בשלוש אחר הצהריים. השלמתי שעות גם בשישי בבוקר. זה עבד שבועיים, עד שבישרו לי שכחבר הנהלה אני לא משמש דוגמה טובה לעובדים. לא נותרה לי ברירה אלא להתפטר".

אימבר חלפין נדחק לפינה המוכרת לאמהות - הוא נדרש לבחור בין עבודה בתנאים שמכתיב המעסיק לבין המשפחה שלו, ובחר באופציה השנייה. לפני כשנתיים הקים עסק עצמאי בתחום החוגים לילדים רק כדי שיוכל לעבוד בשעות גמישות. דרך בלוג שכתב חבר לשתי אמהות, פנינה בן שלום וליאת עזר, שחוו קשיים דומים לשלו, ויחד הקימו תנועה חדשה - "שמים את המשפחה במרכז". הקריאה שמפנים השלושה למעסיקים פשוטה: אפשרו להורים לעבוד בשעות גמישות.

אייל טואג

התנועה שואפת להעלות את המודעות לסוגיה בקרב הציבור, ובסוף הדרך גם לחוקק חוק שיחייב מעסיקים לשחרר הורים לביתם אחר הצהריים פעמיים בשבוע. אט-אט צוברת התנועה תאוצה: על העצומה שהפיצו חתמו כבר 5,000 תומכים, ומספר דומה הצטרף לעמוד הפייסבוק שלה. השלושה גם מחלקים את "תו המשפחה" למעסיקים המקנים סביבת עבודה תומכת להורים. כמה חברות מתחומים שונים, בהן רוש, כצט, ג'ג'ה, ויקס, טיקל, הלן דורון ומאוזנר, כבר זכו בו. רוח גבית נוספת ניתנה לתנועה בתחילת השבוע, כשבית הספר למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי במכללה למינהל אירח את כנס הפעילים הראשון. "המטרה היא לחלחל לתודעת המעסיקים שתפוקה אינה נמדדת בשעות עבודה משרדיות", אומר אימבר חלפין. "עד היום דיברו על המחיר שאמהות עובדות משלמות, אבל מה עם המחיר שאבות משלמים כשהם לא רואים את הילדים? הפתרון הוא איזון".

המייסדים יוצאים גם נגד הנוהג שהשתרש במגזר הפרטי בישראל בשנים האחרונות לקדש שעות עבודה ארוכות מאוד, שבדרך כלל אין משמעותן עבודה יעילה. לפי נתוני OECD ל-2011, ישראל היא אחת משלוש מדינות החברות בארגון שבהן שיעור העובדים יותר מ-50 שעות בשבוע הוא הגבוה ביותר (23%). במדד איזון בית-עבודה שעורך OECD זכתה ישראל בציון 5 (מתוך 10) ודורגה במקום הרביעי מהסוף, אחרי טורקיה, מקסיקו ויפאן.

"שוק העבודה בישראל השתגע", אומרת עזר. "השתרשה כאן תרבות ניהול מהסוג הגרוע ביותר, שמייצרת עובדים שחוקים ומתוסכלים. בסופו של דבר הם מרימים ידיים ועוזבים, והמעסיק מפסיד עשרות אלפי שקלים שהשקיע בהכשרת עובד חדש שיישחק בתורו".

השטח בשל לשינוי שאתם רוצים להוביל? יש עדיין אבות שמעדיפים את המשרד על פני הבית.

אימבר חלפין: "שמענו גם את הקולות האלה. אבות אמרו לנו 'מי בכלל רוצה לחזור הביתה?', ואמהות אמרו 'מי בכלל רוצה את הבעל בבית?'. לדעתי מדובר במיעוט, ו-95% מההורים חושבים כמונו. אנחנו שוק העבודה. במחאה אנשים החזיקו יותר מדי שלטים, לכן זה לא עבד. השלט שלנו ברור".

תומר אפלבאום

הדרישה לשעות גמישות לא יכולה לעבוד בכל תעשייה - רק בתעשיות הידע.

עזר: "רוב עובדי המשמרות עובדים שמונה-תשע שעות ולא יותר מכך. שם אין בעיה. בתעשיות הידע - היי-טק, מדיה, מקצועות חופשיים - יש בדרך כלל דרישה לשעות עבודה ארוכות במיוחד, ושם גם בדרך כלל קיימת האפשרות להמשיך לעבוד מהבית בעזרת הטכנולוגיה".

 

אבות עובדים יותר

"שמים את המשפחה במרכז" מחדדת את הנקודה שרוב ארגוני הנשים החמיצו עד היום - כדי לקדם שוויון בשוק העבודה צריך לשחרר לא רק את הנשים אלא גם את הגברים. כשנשים קוראות לשוויון זכויות ולצמצום פערי שכר ומעמד בשוק העבודה, ובאותה נשימה מצפות מבן הזוג להיות המפרנס העיקרי, ואולי הבלעדי, הקריאה לשוויון מאבדת תוקף, ומסיבה זו מתקשה להיתרגם לשינוי משמעותי בשטח.

מובן שלא רק נורמות חברתיות משפיעות על חלוקת התפקידים ההורית - לא פעם אילוצים כלכליים הנגזרים מפערי השכר בין נשים לגברים הם שמכתיבים את חלוקת העבודה. כך או כך, הנתונים מעידים שההורות בחברה הישראלית רחוקה מלהיות שוויונית.

כך לדוגמה, סקר שערכה באחרונה נעמת העלה ש-54% מהנשים בישראל התאימו את עבודתן להורות עם לידת הילדים, לעומת 12% בלבד מקרב הגברים. סקר אחר שערך ב-2011 מרכז נטע לפיתוח קריירה גילה ממצאים מרחיקי לכת עוד יותר: בעוד שאבות עובדים 2.5 שעות בשבוע יותר מגברים שאינם אבות, אמהות עובדות בממוצע שעתיים פחות מנשים ללא ילדים. במלים אחרות, נשים מצמצמות את המשרה עם לידת הילדים, וגברים מפצים על אובדן ההכנסה בעבודה יתרה.

איך בכל זאת משנים סדרי עולם?

"שוויון בשוק העבודה לא יושג עד שלא נדאג גם לגברים", אומרת פרופ' דליה מור, דקאן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למינהל. "בזמנו יצאו בנעמ"ת בקמפיין שאמר 'תהיה גבר, תן לה יד'. זו היתה החשיבה אז, והיא קיימת גם כיום - גבר הוא על תקן המסייע. כיום גברים שמערערים על המוסכמה ורוצים לצאת הביתה מוקדם שומעים הערות ציניות כמו 'מה איבדת בבית?' או 'אשתך רודה בך?' אלה אמירות מקטינות שלא מקדמות את השינוי".

מור מציגה ממצאים אופטימיים: ממחקר חדש שערכה עלה שכשנשאלו גברים ונשים מה חשוב יותר, עבודה או משפחה, ענו כולם כי משפחה חשובה יותר. הציון הממוצע לחשיבות המשפחה (בסולם מ-1 עד 9) אצל נשים היה 8, ואצל גברים 7.5. כשדירגו את רמת החשיבות של קריירה, הציון הממוצע אצל הגברים היה 6 והציון הממוצע אצל הנשים היה דומה, 5.8. 51% מהמשיבות ציינו כי הן רוצות לשלב בית עם קריירה, ו-34% ציינו כי היו מעדיפות להתמקד במשפחתן בלבד. לעומת זאת, רק 1% מהגברים השיבו כי היו רוצים לטפל אך ורק במשפחה.

"כשאשה אומרת שהיא רוצה להיות 'רק אמא', המשמעות היא שמישהו אחר צריך לפרנס. לא קל לשאת בעול הזה. יותר ויותר גברים מבינים כבר את הרווח הגדול בשילוב בית ועבודה. המעורבות בבית, כמו גם בשוק העבודה, מרחיבה את מקורות הקיום והסיפוק. גם מעסיקים צריכים לזכור שהורה בשוק העבודה הוא נכס. הוא נותן מהלב, מקום העבודה חשוב לו. המדינה כולה מרוויחה מקידום הורות שוויונית".

האם מעסיקים יתנדבו מיד ומרצונם לאפשר לכל אב או אם לצאת מהעבודה בארבע אחר הצהריים לפחות פעמיים בשבוע? נראה שלא. המעסיקים לשעבר של אימבר חלפין, למשל, לא התלהבו מהקונצפט. מצד שני, יותר חברות מבינות כיום שביסוס מודל של עבודה גמישה הוא מחויב המציאות.

"אין סיבה לספור שעות משרד", אומרת לי שוגר, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת ההיי-טק טיקל. "החוזה בין החברה לעובדים הוא שכל עוד העבודה נעשית, לא משנה מהיכן ומתי היא מתבצעת, ולכן אין משמעות לשהייה במשרד". שוגר, אם לתאומים בני חמש שהגיעה לחברה לפני כארבע שנים ולא הכירה את התרבות הארגונית, לא חשבה שתצליח להתמיד. "אמרתי לעצמי, 'איך לעזאזל אני עושה את זה?'" היא מספרת. "עובדה שהצלחתי".

hila.weissberg@themarker.com

עידן רוס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#