"אני לא יכולה לעשות שום דבר, כי הבוסים לא רואים את זה בעין יפה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני לא יכולה לעשות שום דבר, כי הבוסים לא רואים את זה בעין יפה"

הממונות על קידום מעמד האשה במשרדי הממשלה חשבו שקיבלו תפקיד רב-השפעה, אבל גילו שהמינוי ריק מתוכן ושידיהן כבולות. מחקר חדש של מכון ון ליר חושף עוד מנגנון חולה במגזר הציבורי

3תגובות

"להיות ממונה על קידום מעמד האשה זה גרוע יותר מלהיות מבקר המשרד. את המבקר לפחות מכבדים, את הממונה אף אחד לא מכבד", מתארת בתיה (שם בדוי) את תפקיד הממונה על קידום מעמד האשה במשרדי הממשלה. "אני משקיעה בתפקיד המון אנרגיה וכל הזמן צריכה לשכנע בצורך. בסוף מרימים ידיים".

תפקיד הממונה על קידום מעמד האשה נולד בשלהי שנות ה-70 כדי להבטיח כי בכל משרד ממשלתי יתבצע טיפול בסוגיות ייחודיות לנשים, כמו פערי שכר וקשיי קידום. התפקיד מעולם לא גובה במשאבים, סמכויות והגדרה ברורה, ולכן נותר תמיד סמלי בלבד. 76 נשים נמצאות בתפקיד הממונה במשרדי הממשלה וביחידות הסמך.

במחקר שכתבה ד"ר פנינה שטיינברג עבור מרכז שוות של מכון ון ליר, והוצג אתמול בכנס בנושא, נחשפות שלל עדויות של ממונות שחוו לא רק אכזבה, אלא פגיעה ממשית בקריירה. כ-70% מהן ציינו כי החוויה המרכזית בתפקיד היא תסכול וקושי.

"העובדה שיש לי תפקיד ואין לי סמכויות ותקציב היא בעיה", אמרה אחת הממונות. "יתרה מזאת, אני כל הזמן נמצאת בקונפליקט עם הבוסים שלי. בשורה התחתונה, כדי לקדם נשים אני פוגעת בעצמי ומשלמת מחיר אישי".

מיכל פתאל

ממונה אחרת סיפרה כי כשמונתה לתפקיד אמר לה המנהל שלה: "טוב, זה לא מעניין, בואי נעבור לעיקר". לדבריה, "אני לא יכולה לעשות שום דבר כי הבוסים לא רואים את זה בעין יפה, אני מוציאה מיילים - לא מעבר לזה".

זהבה (שם בדוי), העובדת 20 שנה בשירות המדינה ושנתיים בתפקיד ממונה, כלל לא השתתפה בקורס להכשרת ממונות כי "המנכ"ל לא התלהב מהרעיון. עשיתי בינתיים רק פעילויות שלא עולות כסף. זורקים אותך למים מהר מאוד עם אפס כלים".

"כל עוד הממונות אינן מקבלות גישה למאגרי נתונים ואינן יושבות בוועדות מכרזים ובישיבות של מחלקות משאבי אנוש - המינוי ריק מתוכן", אומרת שטיינברג. "הממונה לא נמדדת לפי הפרמטר הזה, וגם לא מוצבים בפניה יעדים של ממש. עוד בוועדת נמיר, שקבעה המלצות ראשונות לתפקיד ב-78', לא הוגדרו סמכויות ברורות. כל הוועדות שדנו בעניין מאז לא חידשו דבר".

"סוג של כסת"ח"

תפקיד הממונה לא עומד בפני עצמו - אלא מתווסף לתפקיד עיקרי. אמנם בתמורה למינוי ניתנת העלאה בדירוג ותוספת שכר, אך אלה נלקחות ממנה ברגע שהמינוי מסתיים. דליה (שם בדוי) קוראת לעניין בשמו: "אם זה היה תפקיד מרכזי אני לא בטוחה שהייתי לוקחת אותו, כי זה סוג של כסת"ח", הודתה. "זה לא תפקיד עם כבוד. התפקיד הראשי שלי הוא תפקיד עם כבוד".

ב-1998 קיבלו הממונות אחריות נוספת: הסברה וליווי נשים שנפגעו מהטרדה מינית במשרד. שלא במפתיע, הן גילו שעזרה אמיתית הן לא יכולות להציע. "אסור לי לייעץ למתלוננת, אסור לי להפעיל שיקול דעת. אני צריכה לרשום את מה שאמרה המתלוננת ולהעביר לראש האגף לקידום נשים. נשים עוברות פה הטרדות, השפלות, התעללות, כאב לב - אני הכתובת היחידה שלהן, ולא הכשירו אותי לסייע".

הנשים במשרדי הממשלה גם הן מתוסכלות. "נשים יודעות שיש ממונה ומאוד מתוסכלות שהיא לא עושה כלום", אומרת אחת הממונות. "הן מאוד שמחו כשהתמניתי כי חשבו שאעשה דברים קצת יותר אינטליגנטיים מללכת לספא ביום האשה הבינלאומי. בהתחלה הן עוד שאלו 'מה קורה?'. כיום הן כבר לא פונות יותר".

"נדרשת חשיבה מגדרית חדשה"

מי שאחראית על הממונות בנציבות שירות המדינה ואף ממנה אותן, ראש האגף לקידום נשים, עו"ד טלילה רוזנפלד-שחל, מכירה את הטענות ומסכימה עם חלקן. "ממונות רבות חשות סיפוק מהעשייה ומקבלות הכוונה צמודה. נכון שכיום ההצלחה בתפקיד טמונה במידה רבה במשתנים סובייקטיביים, בעיקר בקסם האישי של הממונה וביכולות שלה", אומרת רוזנפלד-שחל. "זה לא צריך להיות ככה ויש להגדיר את התפקיד בצורה יותר מסודרת. אנחנו פועלים שהדבר יקרה.

"עם זאת, המחקר לא מתייחס להישגים שקצרו הממונות. ייצוג של נשים בארבע הדרגות העליונות בשירות המדינה, למשל, עלה מ-37% ב-1997 ל-46% ב-2011. אני רואה ממונות שמובילות יוזמות מדהימות בשטח".

פרופ' חנה הרצוג, ראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב ושותפה במחקר, נותנת כיוון חשיבה אחר: "לאורך שנים הנחת המוצא היתה ששוק העבודה הוא בסדר, וכל שנותר הוא לשלב בו נשים. מתוך החשיבה הזו נולד תפקיד הממונה", אומרת הרצוג.

"החשיבה הזו לא צלחה. אולי בכלל לא נדרשת ממונה על קידום נשים, אלא ממונה על קידום איזון בית-משפחה, כך שגם נשים וגם גברים יוכלו לעבוד וליהנות ממשפחתם?"

שטיינברג מחדדת את הנקודה: "כשמגיעה הממונה למנהל שלה כדי לברר מדוע החליט לקדם גבר על פני אשה עם יכולות טובות לא פחות, היא עשויה לשמוע את התשובה 'הוא המפרנס העיקרי, הוא זקוק לכסף יותר'. מה היא יכולה לעשות עם תשובה כזו? לכן נדרשת חשיבה מגדרית חדשה. במקום לשנות את הנשים, צריך לשנות את החשיבה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#