הצעירים בישראל: הידרדרות מהירה בשכר, חלום הדירה מתרחק ועלייה חדה ביוקר המחיה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מצב המדינה

הצעירים בישראל: הידרדרות מהירה בשכר, חלום הדירה מתרחק ועלייה חדה ביוקר המחיה

דו"ח טאוב: תואר אקדמי ומגורים באזור המרכז לא מספיקים כדי לשפר את איכות חייהם של צעירים ■ ב-2010-1995 נרשמה שחיקה חדה בהכנסות של משפחות צעירות שהובילה אותן במורד סולם העשירונים ■ מספר הצעירים שאינם מסוגלים לרכוש דירה, וממשיכים לגור בבית ההורים - עלה

143תגובות

>> מדוע יצאו 400 אלף ישראלים לרחובות בקיץ שעבר? ייתכן שהתשובה לכך נמצאת במחקר חדש, שמראה כי מצבן של משפחות צעירות ועובדות בישראל הורע באופן חסר תקדים בחמש השנים שקדמו לפרוץ המחאה. תמונת המצב העגומה עולה ממחקר של מרכז טאוב, ומתבססת על ניתוח מצב המשק ב-1995-2010.

לפי המחקר, הסיבה העיקרית להרעה במצבם של הישראלים היא שחיקה משמעותית בשכר, לצד עליית יוקר המחייה, עלויות גידול וחינוך הילדים ויוקר הדיור. למעשה, מהמחקר עולה כי ב-1995-2010 המשפחות הצעירות בישראל, שבהן ראש המשפחה הוא בן 25-35, הידרדרו בסולם עשירוני ההכנסה בעשירון אחד. הנתון הזה ואינו כולל משפחות מהמגזר הערבי והחרדי, שמצבן הידרדר אף יותר.

דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב:

"יוקר המחייה ויוקר הדיור הם רק קצה הקרחון"

הממשלה ויתרה על טרכטנברג - והחלה להנציח את האי-שוויון

"הממשלה משקיעה מעט בשיפור רווחת האזרחים"

הכבישים בישראל צפופים יחסית לעולם - והצפיפות עוד תגדל

אלון רון

למרות הגידול בתקציב - ישראל מפגרת בהשקעה בחינוך

מהמחקר עולה כי מאפיינים שתרמו בעבר לשיפור ברמת החיים של צעירים ממעמד הביניים בישראל איבדו חלק ניכר מהשפעתם - תואר אקדמי, תעסוקה של שני בני הזוג, מגורים באזור תל אביב והשתייכות למגזר היהודי, למשל, אינם משפיעים לטובה על מצבן הכלכלי של משפחות צעירות כמו בעבר. מבין קבוצות האוכלוסייה בישראל, רק העולים מחבר העמים שיפרו את מצבם היחסי מבחינת הכנסה.

גורם נוסף שתרם לשחיקה בהכנסות המשפחות הצעירות הוא העלייה במחירי הדיור. כתוצאה מהתייקרות הדיור, עלה שיעור הצעירים בני 30-35 שעדיין גרים עם הוריהם באופן משמעותי, והבעלות על דירות בקרב משפחות צעירות ממעמד הביניים ירדה באופן חד.

מצב המבוגרים טוב יותר

המחקר, שהתבסס על סקרי הכנסות של הלמ"ס, התייחס להכנסות הריאליות מעבודה - שסובלות מאז 2005 מקיפאון ואף מירידה. הכנסתן של משפחות צעירות, יחסית לכלל המשפחות בישראל, רשמה ירידה אף חדה יותר בכל התקופה שנבדקה. המחקר מצא "אינדיקציה ברורה לשחיקה בשכר הצעירים, ביחוד בשכר האקדמאים באזור המרכז". הנתונים מראים כי הכנסה חציונית של משפחה צעירה היתה 5,917 שקל בחודש ב-2010, כלומר - מחצית מהמשפחות הרוויחו פחות מכך.

מצבם הכלכלי של שכירים בני 35-54 טוב בהרבה ממצבם של שכירים צעירים בני 30-35, לפי השוואה בין עליית יוקר המחייה, הנמדדת על ידי העלייה במדד ב-2005-2008 לעומת 2009-2010 ובין השינויים בשכרם של שכירים בתקופות אלה. המדד עלה בין התקופות ב-9.1% ושכרם של שכירים אקדמאים בני 35-54 הגרים במרכז עלה בהתאם ב-10.3%. לעומת זאת, שכר האקדמאים הצעירים מהמרכז בני 30-34 ירד ב-2.2% באותה תקופה באופן נומינלי - מבלי להביא בחשבון את השחיקה הנוספת כתוצאה מעליית יוקר המחייה. שכרם של האקדמאים הגרים מחוץ לאזור המרכז עלה ב-3.6%, ולכן נשחק גם הוא כתוצאה מעליית המחירים.

לדברי פרופ' מיכאל שלו, אחד מכותבי המחקר, "קבוצות הגיל המבוגרות הצליחו יותר, לפחות האקדמאים שבהם, לשרוד את האינפלציה ועוד להרוויח קצת, בזמן שהצעירים הפסידו ושכרם נשחק. הצעירים רחוקים מאוד מלהשיג את העלייה במדד המחירים".

"שחיקת האקדמאים היתה דרמטית"

שלו מסביר כי כמה גורמים תרמו להרעת מצבם של הצעירים המשכילים - חלקם נוגעים להתרחבות מערכת ההשכלה הגבוהה ולפתיחת המכללות, שהובילו להתגברות התחרות בקרב בעלי תואר אקדמי, וכן לערכם הנמוך יותר של התארים שניתנים על ידי מכללות בשוק העבודה. שלו טוען כי גם השגת תעודה אקדמית כשלעצמה לא עונה בהכרח על דרישות הכלכלה המתקדמת.

"השחיקה של האקדמאים היתה הרבה יותר דרמטית, וזה בולט מאוד במחקר", אומר שלו. "יש יותר מדי אקדמאים, והם שוחקים אחד את השני. ערכו של התואר האקדמי ירד גם כן. בנוסף, קבוצת הצעירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר שיפרה את מצבה, ולכן באופן יחסי מצבם של הצעירים ילידי ישראל ירד".

לדברי שלו, "הסיכוי של משפחות צעירות להצטרף למעמד הביניים העליון פחת בחדות בקרב יהודים ילידי ישראל, וירד בשיעור עצום בקרב חרדים. במקביל, סיכויי משפחות שעלו ממדינות בריה"מ לשעבר משתפרים עם השנים".

"איך הצעירים מצליחים להיכנס לתוך המעמד הבינוני מעבר לכך שנולדו לתוכו? אנו יודעים שיש יתרונות שמקנים כניסה, כמו השכלה גבוהה, תעסוקה של שני בני הזוג או מגורים באזור תל אביב. במחקר רואים שערכם של כל היתרונות האלה נשחק בשנים שקדמו למחאה, ובחלק מהמקרים זו שחיקה שהתרחשה במשך יותר מעשור. אם תוסיף לזה את בעיות יוקר המחייה, החינוך והטיפול בילדים ומצוקת הדיור, אז יש פה תנועת מלקחיים - ההכנסות נשחקו וההוצאות גדלו. משפחה שיש לה יתרונות ושעשתה הכל ‘לפי הספר' עדיין לא מצליחה, כמו שהיתה מצליחה בעבר, לתרגם את המאמצים למקום טוב מבחינת ההכנסות", אומר שלו.

שלו מסביר שלדעתו אחת הסיבות לשחיקה בשכר הצעירים האקדמאים נובעת "מהרעת תנאי ההעסקה שלהם, במיוחד הגידול בהסדרי דור ב' במשק וצורות נוספות של שימוש בקבלנות משנה בביצוע עבודות של אקדמאים, בעיקר בתחומים שעליהם אחראית הממשלה". הוא מוסיף כי "המחאה לא היתה רק כלכלית. בולט מאוד שקבוצות שמצבם הכלכלי ירוד יותר - הערבים והחרדים - לא השתתפו בה".

מהמחקר עולה עוד כי בכל המגזרים שנבדקו נרשמה עלייה של 8% בשיעור הצעירים עד גיל 35 שגרים עם ההורים (5% בקרב יהודים ילידי ישראל). בשנות ה-90 גרו 14% מילידי ישראל מתחת לגיל 35 בבית ההורים, וב-2010 השיעור עלה ל-19%. בשנות ה-90, ל-50% מהצעירים היתה משפחה עצמאית מחוץ לבית ההורים - לעומת 39% כיום. ב-2001-2004 היו 74% מהצעירים העובדים בישראל בעלי דירות. ב-2010 ירד שיעור בעלי הדירות הצעירים ל-62%.

גברים עובדים פחות, נשים יותר

מדו"ח מצב המדינה ל-2012 של מרכז טאוב עולה עוד כי התוואי החברתי-כלכלי שישראל פוסעת בו בשלושת העשורים האחרונים הוא מדאיג, ומעיד על נסיגה ברמת החיים ועל התרחקות מתמדת מההישגים הכלכליים שמציגות מדינות המערב המובילות. המשבר העולמי, שפרץ ב-2008, אמנם הציב את ישראל בעמדה טובה יחסית למדינות המערב - שכן היא צמחה בקצב גבוה לעומת הקריסה שמדינות אלה חוו. אך לפי מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן-דוד, זו תמונה חלקית בלבד, שאינה משקפת את הפער המתמשך בשיעורי הצמיחה בין ישראל למערב.

לפי בן-דוד, תחום נוסף שמראה התקדמות מדומה הוא תחום התעסוקה. כך למשל, שיעור האבטלה הנמוך בישראל לעומת מדינות המערב - 6.7% נכון לסוף אוקטובר - אינו כולל את מי שאינו משתתף בשוק העבודה, כמו נשים ערביות וגברים חרדים.

עם זאת, מאז 1980 ישנה עלייה מתמדת בשיעורי ההשכלה והתעסוקה של נשים בישראל. המחקר מצא כי שיעורי התעסוקה של כל דור גברים חדש בישראל נמוכים משל הדור שקדם לו, אך אצל נשים שיעורי התעסוקה עולים מדור לדור. שיעור התעסוקה של נשים יהודיות לא חרדיות טיפס מ-50% ב-1980 ל-80% ב-2010, שיעור התעסוקה של נשים יהודיות חרדיות עלה מ-40% ל-60%, ושיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה מפחות מ-5% ב-1980 ליותר מ-30%.

לפי פרופ' איל קמחי, סגן מנהל מרכז טאוב וראש תוכנית מדיניות העבודה במרכז, ההסבר העיקרי למגמה זו הוא רמת ההשכלה. לדבריו, "נשים מהשנתונים המאוחרים נוטות להיות משכילות יותר, וזו מגמה שבולטת מאוד בקרב נשים ערביות. בקרב הגברים, שיעורי התעסוקה בגילאים הצעירים אינם מושפעים מרמת ההשכלה. ואולם, ככל שגברים מתבגרים, כך ניכרת נטייה של המשכילים להיפלט פחות משוק העבודה. גם תופעה זו בולטת במיוחד במגזר הערבי".

קמחי מסביר כי אף שחל גידול ניכר בשיעור העובדים המשכילים בקרב המועסקים בעשור האחרון, שהיה עשוי להגדיל את ההיצע שלהם ובכך להוריד את שכרם - פערי השכר בין עובדים משכילים למשכילים פחות לא הצטמצמו. אך קמחי מסייג: "השכלה גבוהה כשלעצמה אינה תנאי מספיק להצלחה בשוק העבודה. ההצלחה תלויה בכישורי העבודה המוקנים במערכת ההשכלה, ועל אלה להיות מתאימים לדרישות שוק העבודה המודרני. מכיוון שדרישות אלה משתנות בקצב גדל והולך, על מערכת ההשכלה להכשיר עובדים בעלי יכולת הסתגלות גבוהה".

"קשה להפריז בהשלכות של שיפור החינוך"

גם פריון העבודה (תוצר לשעת עבודה) הנמוך בישראל מסביר את הנסיגה היחסית ברמת החיים. הפריון הוא הגורם המשמעותי המניע צמיחה כלכלית, והוא נגזר מהרמה הטכנולוגית של המשק, מרמת ההכשרה וההשכלה של העובדים ומשיעורי התעסוקה.

פריון העבודה בישראל היה 33.8 דולר לשעה ב-2011, מה שהציב אותה במקום ה-24 מ-34 מדינות OECD. לשם השוואה, פריון העבודה בנורווגיה, הנמצאת בראש הדירוג, הוא 81.5 דולר לשעה, והנתון הממוצע ב-OECD הוא 44 דולר לשעת עבודה. ישראל לא תמיד היתה בפיגור במדד זה - פריון העבודה במדינה גדל בקצב מהיר יותר מממוצע מדינות G7 עד אמצע שנות ה-70, אך מאז הוא הולך ונסוג, במונחים יחסיים, ועמו נסוגה, במונחים יחסיים, גם רמת החיים.

בן דוד מיישם במאמרו מחקר שמצא מתאם בין הישגי התלמידים במדעים, מתמטיקה וקריאה, לבין צמיחה כלכלית בתקופה של 40 שנה. כשהחיל את המחקר על ישראל, מצא שאם ב-1980 היו הישגי התלמידים היו גבוהים ב-50 נקודות ושיעור הצמיחה של התמ"ג היה גבוה ב-0.44 נקודות אחוז לעומת 2010.

לטענת בן-דוד בדו"ח, "אילו ישראל היתה משפרת את מערכת החינוך שלה, היו מתווספים לתמ"ג עוד 41 מיליארד שקל מדי שנה. קשה להפריז בהשלכות החברתיות של אובדן סכום זה מבחינת המדינה ובמה שהמשאבים האלו היו מאפשרים לה לעשות". לדבריו, תוספת זו היתה מאפשרת לישראל לסגור את פערי ההכנסות עם מדינות המערב.

בן דוד מציין כי על פי המבחנים הבינלאומיים, הישגי 52% מהתלמידים בישראל, הלומדים בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים, נמוכים מהישגי התלמידים במדינות המפותחות. הישגיהם של כ-28% מהתלמידים במסגרות הערביות "נמוכים מתחת למדינות עולם שלישי רבות". עוד נמצא כי בקרב כ-20% מהתלמידים, המשתייכים למערכת החינוך החרדית, שיעור התעסוקה דומה לזה של מבוגרים לא חרדים בעלי השכלה יסודית בלבד. עקב הביקוש ההולך וגובר בשוק העבודה לבעלי השכלה גבוהה במהלך 33 השנים האחרונות, ירד שיעור התעסוקה של גברים חסרי השכלה אקדמית מ-90% בשנות ה-70 לכ-30%-40% בשנות ה-2000.

למרות הגידול בתקציב משרד החינוך בחמש השנים האחרונות, ההוצאה הלאומית לחינוך אינה משקפת שינוי משמעותי בסדר העדיפויות - כך עולה מניתוח שערך נחום בלס ממרכז טאוב ושמתפרסם בדו"ח השנתי של המרכז.

תקציב מערכת החינוך צפוי לגדול ב-2013 לכ-41 מיליארד שקל - אך לפי הדו"ח, ספק אם תוספת התקציב למערכת בעקבות יישום המלצות טרכטנברג להקלה על הנטל הכלכלי של ההורים תשפיע על הפערים בין התלמידים.

המחקר מגלה כי בסוף שנות ה-90 ההוצאה בישראל על חינוך לתלמיד דמתה ברמתה להוצאה על חינוך במדינות OECD. עם זאת, מאז נפתחו פערים משמעותיים כתוצאה מקיצוץ בישראל וגידול בתקציבי החינוך במדינות המערב. לפי הדו"ח, אף שמאז אמצע העשור הקודם תקציבי החינוך בישראל עלו, זו היתה עלייה אטית יותר מהעלייה בתקציבי החינוך במדינות OECD.

הפער בין ישראל לממוצע מדינות OECD בתקציב לתלמיד בגן היה בשנת 2000 ברמה של 2% לטובת ממוצע ה-OECD, וב-2008 הוא עלה לכ-5%. בבתי הספר התיכונים הפער גדל מ-1% לכ-3%. בבתי הספר היסודיים ישראל נהגה להשקיע יותר בכל תלמיד מאשר מדינות OECD - בפער של 2%. כיום ישראל מפגרת אחר מדינות OECD ב-2%.

לפי המחקר, שיעור ההוצאה הלאומית על חינוך, הכוללת את ההוצאה של הממשלה, הרשויות המקומיות וההורים על מערכת החינוך ביחס לתמ"ג - נמצא בירידה מתמשכת מאז אמצע שנות ה-90. גם חלקה של ההוצאה על חינוך כאחוז מההוצאה הציבורית והפרטית נמצא בירידה. לעומת זאת, בחמש השנים האחרונות, לאחר ירידה משמועתית בתקציבי החינוך מאז שנות ה-90 חלה עלייה בהוצאות הממשלה על מערכת החינוך.

בנוסף, הדו"ח מצא כי הצפיפות בכיתות בישראל היא מהגבוהות במערב, אף שהיחס בין מספר התלמידים למספר המורים אינו שונה משמעותית מהיחס ב-OECD. חוקרי מרכז טאוב מסבירים כי הסביבה לצפיפות היא מספר השעות הנמוך שהמורים בישראל נדרשים לעבוד לעומת מדינות OECD.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#