מפגש טעון בין חברות הניקיון ולעמותות עובדי הקבלן: "אין חברה שלא מפרה זכויות עובדיה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפגש טעון בין חברות הניקיון ולעמותות עובדי הקבלן: "אין חברה שלא מפרה זכויות עובדיה"

מרטין וילר, ראש תחום עובדי קבלן בעמותת מעגלי צדק, סבור כי חברות הניקיון צריכות לבקש מעובדיהן סליחה ■ אילן שמעוני, יו"ר ארגון חברות הניקיון, חושב מצדו שהשם הרע של הקבלנים ניתן להם שלא בצדק

7תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

כשמרטין וילר, ראש תחום עובדי קבלן בעמותת מעגלי צדק, אומר שקשה למצוא ולו חברת קבלן אחת בישראל שלא מפרה את זכויות עובדיה, הוא יודע על מה הוא מדבר.

דודו בכר

בשנה האחרונה, וילר עובר יום-יום על תלושי שכר של עובדי קבלן, בעיקר מתחומי הניקיון והאבטחה, ונחשף לעוולות שזועקות לשמים. כשזו המציאות שבה נתונים רוב עובדי הקבלן בישראל - בהם 100 אלף עובדי ניקיון - וילר ספקן מאוד, גם כשעומד מולו אדם שמצהיר כי הוא מוכן להכות על חטא, לתקן עוולות ו"לשנות את פני ענף הניקיון בישראל". האדם הזה הוא עו"ד אילן שמעוני, יו"ר ארגון חברות הניקיון בישראל, שמבטיח "ניקיון בית", תרתי משמע.

הארגון החדש קם בסוף יולי מתוך כוונה להתבסס כאלטרנטיבה לאיגוד חברות הניקיון בניהולו של דרור אטרי. שמעוני, בעצמו בעליה של חברת הניקיון טווס, טוען שהחברות הפוגעות בזכויות העובדים הן החריג שאינו מעיד על הכלל, ונעלב מכך שווילר מכתים את שם הענף כולו.

וילר גועש כשהוא שומע את ההתבטאות הזו. "את הרחמים שלי אני שומר לעובדים הנגזלים על ידי חברות הניקיון", הוא משיב לשמעוני, "ואם אתה הצדיק בסדום של ענף הניקיון, זה יפה, אבל כל קבלני השירותים שאני מכיר, מהראשון ועד האחרון, גונבים את העובדים. אם כבר, אתה הוא החריג".

שמעוני לא נשאר חייב. "אני ישן טוב מאוד בלילה", הוא מצהיר. "אני אוהב את העובדים שלי, ואני עצמי בא מקרבה לאוכלוסייה המוחלשת. אני עושה מחוות אישיות לעובדים שאף מעסיק אחר לא היה עושה, ואני לא היחיד. הגיע הזמן לרומם את אוכלוסיית עובדי הניקיון".

אף שווילר ושמעוני פועלים לכאורה למען אינטרס משותף - שמירה על זכויות עובדים - הפערים ביניהם גדולים והשיחה ביניהם נהפכת לא פעם לעימות, שבשיאו וילר מצהיר: "אין בינינו הבנה בגלל תפישות עולם מנוגדות. אני סוציאליסט ואתה קפיליסט. אני מאמין באחריות המדינה, ואתה לא".

לווילר, בשורה התחתונה, נמאס מהבטחות. הוא רוצה לראות תוצאות. עד כה ראה לנגד עיניו כיצד שיטת ההעסקה העקיפה - באמצעות חברות מיקור חוץ - נהפכה למגפה בישראל וזיכתה אותנו בתואר הבלתי מחמיא בעליל "שיאנית עולם בהעסקת עובדי קבלן". ההערכות המקלות מדברות על כ-300 אלף עובדי קבלן ישראלים. השיטה הזו, מדגיש וילר, מייצרת כמעט באופן אוטומטי פגיעה בזכויות עובדים, מכיוון שחברת השירותים, המקבלת תשלום ממזמינת השירות, לעולם תרוויח יותר אם תתן לעובדים פחות. כשמעסיקים עובדים חלשים, שתלויים בשכר הדל ובמעסיק, הפרצה כמו קוראת לגנב.

שעתיים מתחילתו של מפגש הפסגה הטעון בין השניים, וילר ושמעוני מצליחים להגיע להסכמה אחת: מורים לא צריכים להיות מועסקים כעובדי קבלן. בכל שאר הנושאים, הם מסכימים שלא להסכים.

וילר מתקשה לראות פתח לשלום בית עתידי. "הארגונים החברתיים וחברות הניקיון לעולם יעמדו משני צדי המתרס, עד שיוכח מעבר לכל ספק שהאמירות הן לא מהפה ולחוץ", הוא מסביר. שמעוני דווקא אופטימי. "אנחנו מושיטים ידנו אל הארגונים החברתיים, בתקווה שנוכל לשתף פעולה. החברות מבינות שאי אפשר עוד לבצע עוולות. אנחנו יוצאים לדרך חדשה, מתוך הבנה שהעובדים הם ששולטים בזכות הקיום שלנו".

שמעוני למעשה מתפרנס מן השיטה שווילר יוצא נגדה באופן נחרץ. הוא טוען שווילר נאיבי ומנותק מן המציאות כשהוא פוסל באופן גורף העסקה קבלנית, שכן חברות מיקור חוץ נחוצות בכל במשק מודרני, וכך מתנהל כיום העולם המערבי כולו. וילר, מצדו, טוען שאפשר לקיים העסקה עקיפה הוגנת - אבל בישראל, כמו בישראל, הקומבינה והגזל חוגגים.

"המודל הזה אפשרי", משיב שמעוני. "התחייבתי, למשל, בפני משרד התמ"ת שאדווח על חברות בארגון שמפרות חוקי עבודה, וכן אוביל טריבונל משמעתי בארגון למקרים של הפרת זכויות. אנחנו רוצים להרים את ראשם של עובדי הניקיון. מרבית העובדים שלי משתכרים יותר משכר מינימום, ולדעתי עובד ניקיון צריך להשתכר 28-30 שקל בשעה".

וילר: "אני לא בטוח שהאמירות עומדות במבחן המציאות. חברות ניקיון הן עסק כלכלי, והמדינה כולה מתנהלת בתוך תרבות של אי כיבוד שלטון החוק. לעובדי הקבלן בישראל אין שום יכולת לחשוב קדימה, לחסוך כסף, להוריש משהו לילדים. זה לא מספיק רק להציע לאנשים עבודה, צריך גם לאפשר להם אופק. חברות הניקיון לא מסוגלות לכך".

האם אפשר באמת לחזור לימים שבהם לא היו חברות קבלן בישראל, ועובדי ניקיון הועסקו בידי מעסיקים ישירים?

וילר: "אי אפשר לחזור לאחור, ואני לא חושב שהצעות חוק הקוראות לחיסול ההעסקה הקבלנית בישראל הן ריאליות. עם זאת, חייבים לצמצם את היקפי ההעסקה הקבלנית, ואת המגמה הזו המדינה צריכה להוביל בכך שתימנע מהעסקה עקיפה בחצרותיה, כמו שקורה למשל בבלגיה. האם המדינה לא ידעה בעבר להעסיק את עובדי הניקיון שלה? היא ידעה בהחלט".

שמעוני כמובן אינו מסכים עם וילר, ומשחרר משפט שעשוי לעורר תמיהה, אך הוא עומד מאחוריו בתוקף: "אני חושב שאין להעסיק עובדי קבלן בתפקידים שהם בליבת הארגון - למשל, מורים, פקידות, כלכלנים. לא כך בתחום הניקיון. זהו עסק שדורש מומחיות ומיומנות ספציפית. זה כבר לא דלי וסמרטוט. גם חדרים נקיים נכנסים לקטגוריה זו".

"צריך לוודא שלא מקפחים את העובדים"

ביוני נכנס לתוקף חוק מהפכני חדש - החוק להגברת האכיפה על חוקי העבודה. בין השאר הוא קובע שמזמיני השירות הם האחראים לוודא שזכויות עובדי הקבלן אצלם נשמרות, והם לא יוכלו יותר להתחבא מאחורי טענה שחברת הקבלן הפרה את החוק. גם מספר הפקחים על חוקי העבודה במשרד התמ"ת יגדל מ-50 ל-170.

הבא לציון גואל? שמעוני אופטימי: "החוק הוא מהפכני, כי הוא מכיר באחריותה של הצלע השלישית - מזמין השירות. עד היום היה נוח לצלע הזו לקבל את הצעת המחיר הנמוכה ביותר מחברת הניקיון ולכנות את בעל החברה ‘עבריין מלידה'. החוק החדש אומר ‘לא עוד'. זהו יום חג לעובדי הניקיון ולחברות הניקיון. הענף נהפך למוסדר".

וילר מצדו רוצה לראות תוצאות בשטח לפני שהוא יוצא במחול ניצחון. היוזמה החדשה של התמ"ת, המשלימה את החוק להגברת האכיפה - קביעת עלות העסקה מינימלית לעובדי ניקיון, שתנוע סביב 32 שקל לשעה - מוכיחה שוב פערי תפישה. היוזמה נועדה להילחם במכרזי הפסד, מכיוון שמזמין השירות יידע לחשב בקלות אם הצעת המחיר של חברת הניקיון מאפשרת תשלום חוקי לעובדים.

שמעוני טוען שתעריף כזה יקבע את שכר עובדי הניקיון על שכר מינימום וייצור מצב שבו חברת ניקיון שרוצה לשלם יותר, לא תוכל לעשות זאת. "התעריף הזה ינציח את שכר המינימום", הוא אומר. "זה יהיה השכר הגנרי של עובדי הניקיון בישראל. יש מחסור בעובדי ניקיון, אלה עובדים נחוצים שעושים עבודה שלא כל אחד רוצה לעשות - וצריך לשלם להם יותר".

וילר טוען דווקא שיש היגיון בתעריף שמציע התמ"ת, שהרי מקרים שבהם חברת ניקיון מעוניינת לשלם לעובדיה שכר שגבוה ממינימום הם נדירים ביותר. "התמ"ת מנסה לפתור לקונות של פגיעה בזכויות עובדים המאפיינות העסקה קבלנית", הוא אומר. "העובדה המרה היא שכמעט 100% מחברות הניקיון גונבות את העובדים, ולכן אין עדיין טעם לדבר על שכר גבוה לעובדים. קודם כל צריך לוודא שלא מקפחים אותם".

איזה חשבון נפש ראוי שחברות הניקיון יעשו בימים אלה?

שמעוני: "חברות הניקיון חייבות לעשות חשבון נפש עם עצמן, כי ההיסטוריה שלהן אינה נקייה ונעשו עוולות. מלבד זאת, מה שיקבע אם עובדי הניקיון יצליחו להתקדם בחייהם, הוא יכולת השתכרות משופרת. במלים פשוטות: יותר כסף בכיס בסוף החודש. כדי להשיג זאת, גם מזמיני השירותים, כמו הבנקים למשל, מחויבים לחשבון נפש. אם הם ישנו את תמהיל ההוצאות שלהם, כך שבמקום להוציא הון על מסעות פרסום שיפארו אחריות תאגידית, ישלמו יותר לחברות הניקיון, מצב העובדים ישתפר. הארגון שלי מחויב לחתור לכך שעובדי הניקיון ישתכרו יותר, כפי שמגיע להם".

hila.weisberg@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#