כשמעמד הביניים מידרדר לעוני: "הנפילה היתה מהירה, הבנק חסם את החשבון ואז החלו העיקולים"

ארגון לתת בדק את מסלול ההידרדרות של משפחות מהמעמד הבינוני עד שהן פונות לקבלת סיוע: 14% מהפונים לעמותות הועסקו עד לפני שנה ■ מנכ"ל לתת: "העוני אורב מעבר לפינה של עשרות אלפי ישראלים"

ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאור דטל

ערב ראש השנה של שרה ‏(שם בדוי‏) ומשפחתה היה שונה לחלוטין מזה שחגגה לפני כשנתיים. אז היא לא נזקקה לתרומות מעמותות מזון כדי לקיים את ארוחת החג ואף תרמה בעצמה לנזקקים. היא ובן זוגה היו מועסקים בענף ההיי־טק, משכורתם היתה גבוהה מהממוצע, הם גרו בדירה מרווחת באזור המרכז ומעולם לא העלו בדעתם שיגיעו למצב של עוני ונזקקות, ועוד מהר כל כך. "עכשיו זה מצחיק להיזכר במצב שלנו לפני שנתיים־שלוש. עזרנו לכל כך הרבה אנשים, לא רק בתרומות, תמיד הינו בצד השני", היא אומרת.

שרה חוששת כי פרסום שמה יפגע במאמציה למצוא עבודה בתחום ההתמחות שלה ומנושים בשוק האפור. סיפורה מאפיין יותר ויותר משפחות שהידרדרו בשנים האחרונות ממעמד הביניים לעוני, או קרוב לכך. לפי נתוני ארגון לתת, 15.5% מהפונים לעמותות הסיוע בשנה האחרונה הגדירו עצמם בעבר כמשפחות ממעמד הביניים. "הרקע של אוכלוסיית הפונים לעמותות השתנה בשנים האחרונות", אומר עו"ד ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת. "יש זליגה מוגברת ממעמד הביניים לעוני. לפני חמש שנים זה בכלל לא קרה".

מרכז חלוקת מזון לנזקקיםצילום: ניר כפרי

פיטורי המפרנס העיקרי במשפחה היא אחת הסיבות העיקריות להידרדרות לעוני. בלתת ערכו בדיקה על סמך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הביטוח הלאומי ועדויות הפונים למרכזי הסיוע, כדי לבדוק את המסלול שעובר אדם מחיים מבוססים יחסית ועצמאיים לתלות בעמותות וחוסר יכולת לדאוג לצרכים הבסיסיים של משפחתו.

התקופה שהתקבלה בבדיקה אורכת כשנה וחצי - 16 חודשים של הידרדרות מהירה וכואבת. אם למשפחה אין חובות קודמים, משיכת יתר או הלוואות מהבנקים ערב הפיטורים, ההידרדרות אטית יותר - 22 חודשים. הבדיקה מתייחסת למפוטר שלא מצליח להשתלב בשוק העבודה. אף ש-22 חודשים הם תקופה ארוכה יחסית, וינטרוב אומר כי זו תופעה נפוצה. "המשמעות של פיטורי המפרנס העיקרי במשפחות המעמד הבינוני, ולא בעשירונים העליונים, ללא חסכונות, היא משבר עמוק במשפחה", הוא אומר.

לדבריו, "לפי נתוני הארגון, 14% מהפונים לעמותות הסיוע איבדו את מקום עבודתם בשנה שלפני כן, כך שההידרדרות היתה מהירה יותר. 69% מהפונים לעמותות נמצאים בעוני מתמשך ולא עובדים יותר משלוש שנים. 81% מהנתמכים על ידי העמותות מעדיפים לצאת לעבודה, ולא לקבל קצבה. לפי נתוני לתת, 24% מהנתמכים בעמותות שאינם עובדים מעידים כי אינם מוצאים עבודה, 44% לא עובדים בגלל בעיות בראיותיות ו-15% לא מצליחים למצוא פתרון לילידהם שיאפשר להם לעבוד במשרה מלאה".

"במצב המשק כיום ולאור המדיניות האנטי חברתית של הממשלה, העוני אורב מעבר לפינה של עשרות אלפי ישראלים מהמעמד הבינוני", אומר וינטרוב. "שכר המינימום הנמוך והקושי למצוא עבודה בשכר הולם מעמידים משפחות רבות בסכנה אמיתית. אובדן מקום העבודה של המפרנס העיקרי, בעיות בריאות או שינוי המצב המשפחתי, עלולים לדרדר את המשפחה במהירות מעצמאות לתלות ולהזדקקות לסיוע של הביטוח הלאומי ועמותות הסיוע. אנו מצפים משר הרווחה ומראש הממשלה לגבש וליישם תוכנית חירום לאומית שתקבע יעדים לצמצום העוני והפערים החברתיים, ותוריד את החסמים להיחלצות מעוני".

"היינו משפחה רגילה"

שרה ובן זוגה, בשנות ה–40 לחייהם, הורים לשני ילדים, נתמכים על ידי כמה ארגונים, ובהם לתת. "פעם קיבלנו דואר אלקטרוני מלתת שמבקש מאתנו לתרום. בעלי ענה שנשמח לעזור אבל אנחנו בעצמנו זקוקים לעזרה. הם ענו מייד וטיפלו בנו מיידית".

מדינה באובר-דראפט

לפני כשנתיים עבדו בני הזוג בחברת היי־טק קטנה והיו אחראים על פרויקטים בישראל. לדברי שרה, הכנסתם החודשית היתה 20-18 אלף שקל בחודש. אבל אז, החברה נקלעה לקשיים ונסגרה במהרה, מבלי לשלם לזוג את משכורתם. "היינו משפחה רגילה. החברה קרסה ולא שילמה לנו כמה חודשים. לא היו לנו חסכונות, חיינו כל הזמן ממה שהיה. אף פעם לא נשאר לנו הרבה כסף אחרי כל התשלומים והשכירות, אבל תמיד הצלחנו לגמור את החודש. כשנפלנו זה היה ממש קשה בכל מובן. הנפילה לא היתה רק כלכלית, אלא גם נפשית", אומרת שרה.

הנפילה היתה מהירה: "רצינו לעמוד על הרגליים אבל פתאום לא היו הכנסות. הבנק הציע הלוואה, ואז לקחנו עוד אחת. כשאי אפשר היה לעמוד בתשלומים, אז הבנק חסם מהר מאוד לנו את החשבון, הצ'קים התחילו לחזור ואז כבר התחילו המשפטים והעיקולים. הילד הקטן עדיין בוכה. יום אחד הוא ראה איך באו מעקלים ולקחו לנו את הרהיטים. הם פשוט התעלמו ממנו. הוא כל הזמן בוכה כי הוא פוחד שיבואו עוד פעם ויקחו לו את הדברים. יש לנו עדיין עיקולים. לא מזמן הצלחנו לסגור חלק מהחובות אבל לא את כולם".

בדיקת הארגון התייחסה למשפחה הכוללת הורים לשני ילדים בגיל 4 ו-7, המתגוררת באזור המרכז ושכרם גבוה מעט מהממוצע במשק. לפי בדיקת הארגון, אם המפרנס העיקרי מועסק במשרה מלאה ומשתכר 10,500 שקל ברוטו בחודש ‏(8,450 נטו‏) - גבוה במעט יותר מ-1,000 שקל מהשכר הממוצע במשק - והמפרנס השני מועסק במשרה חלקית ומשתכר 3,400 שקל ברוטו ‏(3,060 שקל נטו‏), הכנסתם החודשית מסתכמת עם קצבאות הילדים ב-11,942 שקל, ואילו ההוצאות ב–12,750 שקל, כולל משכנתא ושימוש ברכב.

למשפחה אין חסכונות, יש לה משיכת יתר בסך 8,000 שקל, והיא מחזירה 600 שקל מדי חודש עבור הלוואה בסך 20 אלף שקל שלקחה לשלוש שנים. משפחות שנמצאות במצב כלכלי כזה הן שכיחות. באחרונה פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוצאות סקר, שלפיהן 52% מבעלי חשבונות הבנק דיווחו על משיכת יתר לפחות פעם אחת בשנה האחרונה ו-21% דיווחו כי זהו מצבם בדרך כלל; ל-11% נחסם חשבון הבנק לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, ול-20% מבני 20 ומעלה יש חובות שלא שולמו במועד בשנה האחרונה.

אם המשתכר הגדול במשפחה יפוטר הוא יקבל פיצויים בסך 31,500 שקל, ולפי עדויות שנאספו בעמותה השימוש בהם ייעשה באופן מיידי כדי לשמור על רמת ההכנסה לה הורגלה המשפחה וכדי לא להגדיל את משיכת היתר. בנוסף, במשפחה בטוחים כי בן הזוג המפוטר יועסק מחדש בקרוב, ונסמכים גם על דמי אבטלה שניתנים לחצי שנה בסך כ-7,000 שקל בחודש.

כשהזכאות לדמי אבטלה מסתיימת משיכת היתר תופחת, ובחודש השמיני לפיטורים המשפחה מוכרת את הרכב עבור 25 אלף שקל, כדי לקבל זכאות להבטחת הכנסה ולממן את ההוצאות. בני הזוג מקבלים לבסוף הבטחת הכנסה של 2,800 שקל בחודש.

16 חודשים לאחר הפיטורים - קו העוני

הצניחה לעוני

גם משפחתה של שרה לקחה כמה הלוואות לאחר שהבנקאי יעץ להם לפעול כך, ורמת החיים שלהם ירדה באופן משמעותי. "בהתחלה לקחנו הלוואות מהבנקים, אחר כך, כשלא היתה ברירה, לקחנו הלוואות מהשוק האפור. אנחנו עדיין חייבים להם כסף ומפחדים להרים את הטלפון כשהוא מצלצל", אומרת שרה.

"עברנו דירה שלוש פעמים בתוך שנתיים. גרנו בדירה יפה ועברנו לדירה פחות יפה, ואז לדירה עוד פחות יפה. פשוט פחות. עכשיו אנחנו גרים רחוק מהמרכז, מכרנו את האוטו, וזה רק מקשה עלינו יותר". לפי לתת, שנה לאחר הפיטורים, אם בעל השכר הגדול עדיין לא מועסק, משפחות רבות פונות לבנק לבקש הלוואה נוספת.

בבדיקה שערך הארגון, גובה ההלוואה הממוצעת הוא 17,500 שקל לשנה, שבהמשך משמשת רק להקטנת משיכר היתר. 16 חודשים לאחר הפיטורים הכנסת המשפחה כבר נושקת לקו העוני - שהוא 6,178 שקל למשפחה בת ארבע נפשות. בחודשים שלפני כן קיצצה המשפחה במידה ניכרת את הוצאותיה ומוותר ויתורים גדולים בכל תחומי החיים, כולל מזון ובריאות.

"בשנתיים האלה התחלתי לעבוד בניקיון תמורת מזומן כדי שיהיה לנו כסף לאוכל", אומרת שרה. "אבל התפתחה אצלי בעיה בריאותית ועכשיו אני צריכה לעבור ניתוח ולא יכולה לעבוד בעבודה פיסית. בעלי עבד בתקופה הזאת בכל העבודות האפשרויות. הוא היה מורה פרטי, טכנאי מחשבים ועוד דברים. לא אומרים לא לכסף.

"אני מחפשת עבודה כבר יותר משנתיים וזה קשה מאוד. אני רוצה להשתלב בחברת היי־טק ישראלית, יש לי ניסיון והשכלה, אבל בגלל הגיל שלי אני לא מצליחה. אומרים לי שזה לא קשור לגיל, אבל אני לא מטומטמת. מי שיעסיק אותי לא יצטער. אני שולחת קורות חיים כל הזמן, אבל לא מזמינים אותי אפילו לראיון עבודה. אני כבר רוצה לדפוק את הראש בקיר. לפחות שיזמינו אותי לראיון ויגידו לי בפנים שאני לא מספיק טובה, אבל לא נותנים לי הזדמנות. אומרים שצריך לחפש עבודה דרך מכרים. תאמין לי שכבר ניסיתי הכל".

באחרונה הצליח בן זוגה של שרה להתקבל למשרה קבועה בשכר מינימום, והיא עדיין מחפשת. "אנחנו משלמים 3,800 שקל בחודש על השכירות. זה מטורף לחשוב כמה משפחה צריכה להכניס כדי לשלם את כל החשבונות. גם אם אמצא עבודה אנחנו עדיין חייבים הרבה כסף. נשלם את החובות לכולם, אבל אנחנו צריכים קצת זמן".

לפי בדיקת לתת, בחודש ה-19 לפיטורים המשפחה כבר לא עומדת בתשלומי ההלוואה לבנק, בתשלומי המשכנתא ובתשלומים נוספים כמו חשמל וארנונה. משיכת היתר מגיעה ליותר מ-20 אלף שקל וגדלה מדי חודש באלפי שקלים. הבנק מגביל את חשבון הבנק, הצ'קים חוזרים ולמשפחה אין כסף לרכוש מזון ותרופות - עד שהן נאלצות לפנות לעמותות מזון לקבלת סיוע.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker