עמותת אינג'אז מייעצת לרשויות המקומיות הערביות ולא מחכה שהמדינה תתעורר

מנכ"לית העמותה ג'ידא רינאוי-זועבי מאשימה במצבן של הרשויות המקומיות הערביות את המדינה - אבל לא פחות מכך, גם את ההתנהלות של הרשויות עצמן ■ עמותת אינג'אז עוזרת להן להתגבר על הכשלים הכלכליים והניהוליים שמהם הן סובלות

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

"התרבות הערכית של הרשויות המקומיות הערביות היא תרבות של פריפריה - השיקולים הפוליטיים, כמו שיקולי החמולה, קובעים אג'נדות כלכליות ופיננסיות בתוך הרשויות".

לא, אף יהודי שמתנשא על ערביי ישראל לא אמר את המשפט הזה. למשפט אחראית ג'ידא (מבוטא ריידא) רינאוי-זועבי, בת לחמולת זועבי הענפה, שגם ח"כ חנין זועבי נמנית עם בנותיה, ואחת הנשים הערביות הביקורתיות ביותר כלפי תפקוד הרשויות המקומיות הערביות בישראל. במקרה של רינאוי-זועבי, הביקורת אינה מנותקת מהעשייה: בגיל 40, היא משמשת כבר כמה שנים המנכ"לית של עמותת אינג'אז, שמייעצת בנושאי ניהול וכלכלה לרשויות הערביות.

רינאוי-זועבי היא בעלת תואר ראשון בפסיכלוגיה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בייעוץ ארגוני מאוניברסיטת חיפה. היא בטוחה בעצמה, רהוטה ומתנסחת היטב בעברית, אנגלית וערבית. אין לה כל קושי להתנהל במסדרונות משרד הפנים או במשרדיהם של תורמים אמריקאים (יהודים בעיקר, אגב) לעמותה שלה. אין לה גם כל קושי להטיח ביקורת נוקבת בראשי הרשויות הערבים, לצד ביקורת נוקבת לא פחות על מדינת ישראל, שתורמת להזנחה של השלטון המקומי הערבי. מאלה גם מאלה היא אינה חוסכת את שבטה.

"יש רצון לשפר את המצב, אבל צריך גם ידע"

רינאוי-זועבי היא אם לשניים, ובעלה הוא מהנדס בוגר הטכניון. היא מתגוררת בנצרת עילית, וזה לא מקרי. רבים מבני המעמד הבינוני-גבוה בעיר הערבית נצרת היגרו בשנים האחרונות לעיר הסמוכה נצרת עילית בשל הצפיפות הגדולה, הלכלוך והפשיעה. נצרת עילית נהנית ממרחבים וממשאבים שאין לעיר הערבית הסמוכה והגדולה ממנה.

ההבדל הזה אינו נמלט מעיניה של רינאוי-זועבי, העוקבת מקרוב אחר ניהול השלטון המקומי בישראל. "האחריות למצב המשברי המתמשך של השלטון המקומי הערבי היא על המדינה", היא אומרת, אבל ממשיכה את המשפט: "וגם על ההתנהלות הבלתי-מקצועית באופן גורף של הרשויות הערביות".

באופן גורף?

"כן. בניהול של הרשויות הערביות מעורבים שיקולים זרים שמביאים לחוסר שקיפות מינהלית וציבורית. יש אמנם כיום הבנה ורצון לשפר את המצב, כי הציבור הערבי מבין שההתנהלות הזאת מעכבת את ההתפתחות שלנו כחברה, אבל רצון זה לא מספיק. צריך גם ידע וכלים שיאפשרו לממש את הרצון הזה ויביאו לשינוי ניהולי, לשיתוף הציבור ולפיתוח שקיפות ציבורית. כאן אנחנו, עמותת אינג'אז, נכנסים לעזור".

והאחריות של המדינה?

"המדינה נושאת באחריות ערכית, מאחר שהיא רואה כבר עשרות שנים את המצב ברשויות הערביות ואינה פועלת לשנות אותו. אין תמיכה באנשי מקצוע, אין סיוע בתוכניות פיתוח, אין בכלל סיוע מספיק לפריפריה. עובדה שכבר עשרות שנים הפריפריה אינה מתרוממת, וזאת החמצה. יש מעמד ביניים גדל והולך בקרב החברה הערבית, כך שהשקעה בפריפריה תסייע למעמד הביניים הערבי למצות את עצמו - וזה יקדם את הכלכלה הישראלית בכללותה".

"זה עניין של החלטה, לא של תקציבים"

רינאוי-זועבי מביאה כדוגמה את אחד הדברים הכואבים ביותר לערביי ישראל - הפשיעה המשתוללת ברחובות היישובים הערביים. "הביטחון האישי על הפנים", היא אומרת. "המשטרה פשוט לא מתפקדת בתוך היישובים הערביים. אז אמנם חלק מהבעיה נובע מיחסה של החברה הערבית למשטרה - המשטרה מסמלת את הממסד הדורס (בייחוד מאז אירועי אוקטובר 2000, שיצרו נתק בין המשטרה לחברה הערבית; מ"א) - וזאת טעות, שצריך למצוא יחד עם הממסד דרך להתגבר עליה. בכל מקרה, אי-אפשר לפתח את הכלכלה ביישובים הערביים בלי שאנשים ירגישו בטוחים - במצב שבו אדאג, בכל פעם שבה הבן שלי הולך למתנ"ס, שהוא עלול להידקר בדרך".

מהמדינה היא מצפה שתעשה יותר. הרבה יותר. "זה לא עניין של תקציבים, זה עניין של החלטה", אומרת רינאוי-זועבי. "עובדה שכאשר המדינה מקבלת החלטה אסטרטגית לקדם רשויות מסוימות בפריפריה - היא מצליחה לעשות זאת, גם באמצעות השקעה וגם באמצעות תמיכה, פתיחת דלתות והקלת הביורוקרטיה. צריך רצון וזמן, זה הכל".

לרינאוי-זועבי, עם זאת, אין אשליות לגבי משאבי הרצון והזמן שתפנה הממשלה לסיוע לרשויות הערביות. היא מזמן אינה מכלה את זמנה בציפייה לסיוע מצד המדינה. בדרך אקטיביסטית אופיינית לה היא אומרת, "אנחנו לא צריכים לחכות עד שהמדינה תתעורר. האחריות שלנו היא להתמקצע ולפתח יכולות פיננסיות ויכולות של הון אנושי כדי להשתפר".

בדיוק בשביל זה היא הקימה את אינג'אז, ומלווה ראשי רשויות ערבים. "יש במדינת ישראל כיום שתי כלכלות", היא אומרת. "לא כלכלה ערבית וכלכלה יהודית, גם לא כלכלת מרכז ופריפריה. יש כלכלת חזקים וכלכלת חלשים - אז אמנם אני מאמינה שחשוב מאוד לדחוף את החזקים, ולפתח מסלולי מצוינות פיננסיים וכלכליים למי שמסוגל לכך, אבל באותה שעה חייבים לתת יותר גיבוי גם לחלשים. זאת הבעיה המרכזית של כלכלת ישראל כיום - אין מספיק גיבוי לחלשים, וזה בעוכרי כולנו".

ג'ידא רינאוי-זועביצילום: אבישג שאר־ישוב
תמ"ג ממוצע לנפש ב-2011

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ