מתקשות לצאת מהכפר - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתקשות לצאת מהכפר

היעדר תחבורה ציבורית ומסגרות לילדים מקשים על נשים ערביות להשתלב בעבודה

7תגובות

>> נאדר סרסור, ראש עיריית כפר קאסם הסמוכה לראש העין, מצא עצמו השבוע באור הזרקורים, למגינת לבו, בעקבות הרצח המזעזע בעיר. זהו, מתברר, סוג האירועים הכמעט יחיד שיכול להציב את כפר קאסם במוקד העניין התקשורתי. זאת חרף העובדה שתחת ניהולו של סרסור עוברת העיר מהפכה וניכר שיפור רב, וזה עתה היא חגגה אירוע חשוב במיוחד - שנה לכניסתו לתחומי העיר של קו תחבורה ציבורי.

בזכות קו התחבורה יכולים כעת תושבי כפר קאסם להגיע בקלות יחסית לאזור התעסוקה ראש עין הסמוך. גישה נוחה לפתח תקוה, העיר המרכזית באזור, עדיין אינה נראית באופק. אבל מבחינתו של סרסור, תושבי כפר קאסם הם כבר בני מזל, שכן רק 45% מהתושבים הערביים בישראל נהנים כיום מתחבורה ציבורית בתוך עירם - וגם זה שיפור ניכר לעומת המצב ששרר עד לפני שלוש שנים.

כדאי לזכור את הנתון הזה כאשר דנים בשיעור ההשתתפות הנמוך של נשים ערביות - רק כ-20% - בשוק העבודה. קל ליהודים לתרץ את אי יציאתן של נשים ערביות לעבודה במנטליות הערבית, שאינה מאפשרת עצמאות לאשה. יש בכך גרעין של אמת. אבל לצד המנטליות, פועלים לרעתן גורמים אוביקטיביים, החל בהשכלה ירודה בשל המצב הקשה של מערכת החינוך הערבית הממלכתית, עבור בהיעדר תחבורה ציבורית שתאפשר לנשים הערביות להגיע אל מוקדי התעסוקה וכלה בהיעדר מסגרות לילדים.

ירון קמינסקי

ביישובים הערביים אין מעונות יום לגיל הרך ואין מסגרות חינוך לשעות אחר הצהריים (צהרונים, מתנ"סים או קייטנות). אין, פשוטו כמשמעו. מספר המסגרות המטפלות בילדים ביישובים הערביים, שאוכלוסייתם מונה 1.5 מיליון איש, מסתכם בעשרות בודדות בלבד.

כמובן, לצד כל אלה יש לבדוק גם את המוטיווציה של הנשים הערביות לצאת לעבוד בהינתן מערכת התמריצים - הפיסית והכספית - שמעמידה לרשותן המדינה. בהרצאה שנשא השבוע, ניסה נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, להסביר מדוע גברים חרדים עובדים בחו"ל אך לא בישראל. הוא נתן שני הסברים: האחד הוא השירות הצבאי (חוק טל), והשני הוא מערכת הקצבאות, המאפשרת קיום גם ללא יציאה לעבודה. מה שמשתמע מדבריו הוא שהגיעה העת לשנות את מערכת הקצבאות בישראל ולהפוך אותה לכזאת שמותנית ביציאה לעבודה.

הקצבה החשובה ביותר בהקשר הזה, הן לגבי ערבים הן לגבי חרדים, היא קצבת הילדים. כיום משולמת קצבת הילדים לכל האוכלוסייה (קצבה אוניברסלית), מה שהופך אותה ליקרה במיוחד - 7.5 מיליארד שקל בשנה. היא נועדה להקל את נטל גידול הילדים, אבל מבחינתם של מרבית העשירונים היא לא ממש משרתת את המטרה. בקרב העשירונים העליונים הקצבה אינה משנה בהרבה את התקציב המשפחתי, ואילו בקרב העשירונים התחתונים היא למעשה חלק בלתי נפרד מהתקציב המשפחתי הכולל - חלק חשוב מספיק כדי לאפשר במקרים מסוימים קיום ללא יציאה לעבודה.

זאת אחת הסיבות לכך שארגון OECD המליץ לישראל כבר ב-2008 להקטין, או אף לבטל, את קצבאות הילדים, ולהחליפן בקצבאות מעודדות עבודה כמו מס הכנסה שלילי. אפשר לחשוב על הצעה נוספת ברוח זו: לקחת את תקציב קצבאות הילדים ולהשקיעו ישירות בשירותים לילדים, כלומר להשתמש בכסף שייחסך בביטול הקצבאות למימון הרחבת מעונות יום לגיל הרך או צהרונים. כך ייהנו הילדים משירותי חינוך, כולל ארוחות חינם, והאמהות יוכלו להשתחרר ביתר קלות ולצאת לעבודה. בכל הנוגע ליישובים הערביים, החשיבות של מהלך כזה ברורה לעין.

עם זאת, יש לנקוט משנה זהירות. משפחות עניות רבות תלויות כיום למחייתן בקצבאות הילדים. ביטול או צמצום הקצבאות והסבתן לשירותים הניתנים ישירות לילדים אמנם יתרמו לילדים וגם יפעילו לחץ על ההורים לצאת לעבוד, אבל הלחץ לא תמיד יהיה בר מימוש. חסמים כגון היעדר תחבורה ציבורית ביישובים הערביים והיעדר השכלה מתאימה יכולים למנוע מהורים להצטרף לשוק העבודה גם אם ירגישו חובה לעשות כן.

מהלך של החלפת קצבאות בשירותים הוא אפוא מהלך חשוב, אבל הוא חייב להיות מלווה במדיניות שתסייע לשכבות החלשות להשתלב בשוק העבודה. אחרת יהיו לא מעט משפחות שיתקשו להסתדר במים הקרים לבד, ועלולות לטבוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#