טום פיטרס: "ג'ובס היה שמוק - לא ממליץ לאף מנהל לחקות אותו" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טום פיטרס: "ג'ובס היה שמוק - לא ממליץ לאף מנהל לחקות אותו"

הוא שונא את המושג גורו - "זה מרמז על יכולות על-טבעיות" ■ בראיון בלעדי, מדבר אחד ממומחי הניהול על ההתאהבות הטיפשית בתאגידים ■ וכמה טיפים למנהל הצעיר: "אל תתקרב לחברה שעובדים בה יותר מ-250 אנשים"

22תגובות

"באחרונה הלכתי לתומי ברחוב בבוסטון. לפני צעדו שני בחורים צעירים ודיברו על אסטרטגיית האקזיט שהם מתכננים לסטארט-אפ שלהם. אם יש דבר שאני בז לו זו אסטרטגיית האקזיט - יזמים שבונים חברה מראש כדי למכור אותה. השיחה הזו כל כך הרגיזה אותי שעשיתי דבר מאוד לא מנומס, בוודאי לא אמריקאי - פניתי לדובר ואמרתי לו: 'אתה אחד מהבני זונה שלא חושב על כלום מלבד על הכסף שלו. אתה מגעיל אותי'. הם היו בהלם. לא הזדהיתי, לא לבשתי חליפה, הם לא הכירו אותי. הרגשתי שבגילי המתקדם, 69, אני כבר לא יכול לעבור על הדברים האלה בשתיקה. בעיני זה פשוט לא מוסרי".

בלומברג

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

הסיפור הזה, שמתואר בראיון טרנס-אטלנטי ארוך, מאפיין אולי יותר מכל את טום פיטרס, האיש שהמושג "גורו ניהול" מלווה אותו מאז תחילת שנות ה-80. הוא איש ישיר, בעל עמדות מוצקות שלא פוחד לעמוד מאחוריהן. ככה זה כשאתה אחד המרצים המבוקשים בעולם וכל אחד מ-14 הספרים שכתבת הפך לרב מכר. בקרוב ניתן יהיה לשמוע אותו גם בישראל.

הדרך הנכונה להצלחה היא אחד הנושאים האהובים על פיטרס, שהפך בשנים האחרונות לאחד מנושאי דגל האתיקה, המחויבות האישית והשיתוף בעסקים. "הדרך להצליח לא מתחילה ונגמרת בתכנון שלב המכירה", הוא אומר. "החשיבה הזו שגויה לחלוטין. יזם ומנהל חייבים להיות מוטרדים מדברים אחרים לגמרי - האם אני מייצר מוצרים נפלאים ובני קיימא שאנשים ירצו לקנות? האם אני משרת נכון את העובדים שלי? האם אני מעצים אנשים שעובדים איתי? האם אני מקדם את הקהילה שבתוכה אני פועל? חובתו הראשונה של המנהל היא לעובדיו, לא לכסף שהוא ירוויח אחרי שהם יעבדו בשבילו.

"אין לי שום דבר נגד כסף, נהפוך הוא: אני קפיטליסט טוב. יותר משאני אוהב כסף אני אוהב הרבה כסף, כי אז אפשר לעשות דברים טובים יותר עם אנשים מוכשרים יותר, אבל הנה סוד קטן - אם תשרת את הקהילה שלך נכון, תייצר עבורה מוצרים טובים ותעשה את זה ביושר - אתה תרוויח יותר כסף.

"אין לי הרבה דברים טובים להגיד על סטיב ג'ובס", הוא ממשיך. "לא הייתי מחבריו הקרובים אבל ייעצתי לחברה בעמק הסיליקון בתחילת דרכה. אחד מיתרונותיו הבולטים היה העובדה שהאיש באמת רצה להביא לעולם מוצרים מדהימים. זו היתה המטרה הראשונה שלו, והראויה מאוד".

ובכל זאת אתה לא מעריך אותו.

"אני לא מעריך אותו כאדם, בוודאי לא כמנהל. סטיב ג'ובס היה שמוק (jerk), הוא באמת חשב שהכל מותר לו והתנהג נורא לאנשים סביבו. באיזשהו מקום הסלחנות נגמרת, כי להתנהגות בוטה, מעליבה ומכוערת אין באמת הצדקה. אני לא ממליץ לאף מנהל לחקות אותו. בשום אופן לא".

אילו מנהלים אתה כן מעריך?

"אני מעריך סוג אחר של מנהלים, כי ההיסטוריה העסקית מוכיחה שאתה יכול להיות איש עסקים מצוין, מנהל נפלא וגם אדם הגון. אחד האנשים שאני מעריך מאוד הוא סם וולטון, האיש שהקים את וולמארט, שידע לדבר בגובה העיניים עם אחרון הפועלים. העובדים שלו באמת היו חשובים לו, לא רק המוצרים שעל המדף. גם וורן באפט הוא הדוגמה הקלאסית לאדם חריף, מתוחכם, מצליח במיוחד, שעומד בתור יחד עם כולם למשחק בייסבול.

"אפשר היה לחשוב בתחילת הדרך שאולי הוא בונה לעצמו תדמית עממית, אבל אי אפשר לעשות את זה לאורך זמן אם אתה לא אותנטי. באפט הוא מאומהה. זה מקום נחמד עם אנשים שהם לרוב יותר נחמדים מרובנו, אנשי עמק הסיליקון או ניו יורק".

יש לך חברים ישראלים. את מי אתה מעריך במיוחד?

"את דב פרוהמן, מייסד אינטל בישראל. הוא היה מנהל מדהים כי הוא הכריח את המהנדסים הכי טובים שלו, שנסעו לעמק הסיליקון כדי ללמוד, לחזור לישראל. זה כלל חשוב בניהול: תילחם על הטאלנטים, שמור אותם לידך".

"תאגיד גדול לא יצליח לאורך זמן"

אחריות אישית ואינטגריטי (יושרה), לפי פיטרס, הן כיום דרישה דרמטית בדרך להצלחה עסקית. הוא לא היחיד שמפנה בשנים האחרונות את השיח מהצלחה כלכלית גרידא להצלחה שנובעת מחשיבה הוליסטית יותר. "אני מהנדס בהכשרתי, ואני מאוד כועס על המהנדסים של בריטיש פטרוליום, שידעו שיש בעיות קשות במערכת ולא הרימו דגל אדום. היו להם משפחות וילדים ומשכנתא ובתי ספר שצריך לממן. הם היו צריכים את המשכורת וחששו שאם יתריעו - יפוטרו.

"אבל לעבוד במקום שבו אתה יודע שאתה עושה נזק, ולהמשיך להיות בתוכו? זה רק עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ ותמצא את עצמך בלי עבודה, ועם הרבה מאוד ייסורי מצפון. בעולם של תלות הדדית גדולה כל כך, אנחנו חייבים לחשוב על תוצאות המעשים שלנו כל הזמן, כי יש להם השפעה גם על המשכורת שנכנסת".

ובכל זאת, כותרות העיתונים מכריזות על משכורות ענק ובונוסים מטורפים של בנקאים שרק חולצו על ידי הממשל האמריקאי, מה שאומר שאולי דווקא רשע וטוב לו.

"האם אני נפגע אישית שמנכ"ל בנק דופק את הלקוחות שלו ולוקח עשרות מיליונים הביתה? לגמרי! האם אני מודאג מהעלייה ברמת חוסר השוויון בארה"ב? מאוד. מאידך, אני מודע היטב לאתוס שבנה את האומה הזו במהלך 200 שנה - 'כל אחד יכול' - ואחד הסמלים החשובים להצלחה זה הכסף. ישראל היא מדינה צעירה והיא יכולה ללמוד לא מעט מהתהליך הזה כדי למנוע אותו. שמעתי על ההצעה להגביל את שכר המנהלים בישראל. אני אוהב את הרעיון הזה, רק צריך לחשוב היטב על המספרים והדרך הנכונה לאכוף את החוק. לו הייתי מנהיג נבחר היום, לא הייתי מוריד הצעה כזו מהשולחן".

אתה מדבר וכותב לא מעט נגד התרבות התאגידית.

"העובדה שאמריקה הפכה למקום תאגידי שמעריץ את חברות הענק היא טעות גדולה בעיני. המנהיגות מוכיחה רק טיפשות כשהיא מאוהבת בעסקים האלה. גרמניה היא תמיד בין היצואניות הטובות בעולם, וזה קורה כי יש לה עמוד שדרה שמורכב מעסקים קטנים ובינוניים מתקדמים ומרשימים. לו הייתי מנכ"ל משרד האוצר, בכל מדינה בעולם, הייתי מקדיש את כל מרצי לקידום המגזר הזה.

"בספרים שלי אני נותן מאות דוגמאות לחברות ענק שמגיעות לגודל מסוים ומשם עתידן ברור - ירידה והתפרקות. תאגיד גדול לא יצליח לאורך זמן. את הכסף צריך לשים על חברות קטנות ובינוניות, ולשם צריך ללכת גם מי שרוצה להצליח - בחברה של 200 איש יראו אותך, בחברה של 80 אלף איש מאוד קשה להתקדם".

"אסור שמנהל יישב במגדל השן"

פיטרס חי כיום בחווה גדולה בוורמונט, אבל מבקש לא לכנות אותו חוואי. "אני אמנם מתעורר עם התרנגולים, אבל לא יוצא ללול", הוא אומר. "אני חי בחווה אחרי 35 שנה בעמק הסיליקון. אבא שלי תמיד חשב שאדמה היא הנכס הכי חשוב לאדם, ואיפשהו זה נטמע בי. באחת ההרצאות שלי עברתי באזור, החווה היתה זולה יחסית ומכיוון שהתחתנתי עם מקומית, השתקעתי פה".

פיטרס לא נמצא הרבה בחווה. כמרצה מבוקש הוא מסתובב כבר שנים ברחבי העולם, מה שהביא אותו למסקנה ראשונה חשובה: "בין אם מדובר בסינים, דרום אפריקאים, ישראלים או כל לאום אחר - אנשים הם אנשים. זה הסוד הקטן שמנהל שרוצה להצליח צריך לזכור", הוא אומר.

את הקריירה שלו התחיל בכלל בצבא. מיד אחרי שסיים את התואר השני בהנדסה אזרחית הצטרף לחיל הים ונשלח לווייטנאם. בהמשך עבד עבור הפנטגון, ובתקופת ממשל ניקסון אף התמנה ליועץ בכיר. אחר כך עבד כיועץ בחברת מקינזי ובתחילת שנות ה-80 פרש לקריירה עצמאית.

ספרו הראשון, "בחיפוש אחר המצוינות" (In Search of Excellence), שאותו כתב עם רוברט ווטרמן, פורסם ב-82' ונמכר במיליוני עותקים. מאז כתב 13 ספרים נוספים. לצעירים בעלי שאיפות יש לו כאמור עצה אחת ברורה: "אל תלכו לחברות שעובדים בהן יותר מ-250 איש".

איזו חברה בעיניך יכולה לשמש בכל זאת מודל לחיקוי?

"אני לא יודע. יש אלפי חברות מדהימות בגודל בינוני שאף אחד לא כותב עליהן, ולכן אני לא מכיר אותן, אבל אין לי ספק שמהן יש הרבה מה ללמוד".

תן עיקרון חשוב שפגשת בחברה קיימת, ושכדאי לכל מנהל לאמץ.

"עיקרון חשוב אחד למדתי מ-HP, עוד כשהיתה חברה קטנה מאוד. המנהלים שלה היו מחויבים לחלוטין לעובדים, ובמקביל הכירו טוב מאוד את השטח. מנהל טוב אסור שיישב במגדל השן שלו, מוקף באנשים שמספרים לו כמה הוא גדול. צא החוצה, שמור על קשר עם האנשים שלך, הלקוחות, הספקים. תלכלך את הידיים".

אי-פי

ומה ברמה האישית?

"אל תיבהל מפיטורים. זה תהליך שדוחף ליציאה מאזור הנוחות. כלל חשוב נוסף: אם אף אחד לא כועס עליך - אתה כנראה לא עושה את עבודתך מספיק טוב. לא צריך להיות סטיב ג'ובס חלילה, אבל כשאתה מרצה את כולם, לא תוכל להצליח לאורך זמן. טיפ אחרון: אף אחד לא יכול לעשות את זה לבד - אתה תהיה טוב כמו האנשים שהצמחת סביבך".

טום פיטרס יתארח בוועידת המרכז הישראלי לניהול

 

ועידת המנהלים של המרכז הישראלי לניהול תורחב השנה לשלושה ימים ותתקיים ב-26-28 ביוני. ביום הראשון יתקיים האירוע המרכזי עם טום פיטרס, שבו יישא הרצאה שתעסוק בשורת אתגרים שעומדים בפני מנהלים בעידן תחרותי וטכנולוגי. בהמשך ישתתף פיטרס גם בפאנל מנהלים.

ביומיים הנוספים של הוועידה יתקיימו סמינרים מקצועיים על מצוינות בניהול. בין הדוברים: עידן שגב, פרופסור במחלקה לנוירוביולוגיה באוניברסיטה העברית; יהונתן אדירי, נשיא המחזור המייסד של אוניברסיטת הסינגולריות מיסודן של גוגל ונאס"א; הפרסומאי גדעון עמיחי; הסופר אשכול נבו; ד"ר יובל נח הררי, מחבר רב המכר "קיצור תולדות האנושות", ואחרים.

talihs@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#