"עורו" מציגה: מלחמה בריכוזיות, צמצום פערי שכר וכלכלה אנושית - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"עורו" מציגה: מלחמה בריכוזיות, צמצום פערי שכר וכלכלה אנושית

רוני דואק, מאריוס נכט ועשרות שותפים מייסדים חשפו את התנועה החברתית החדשה שלהם ■ "אנו מבקשים ליצור סדר יום אזרחי חדש שידרוש אחריות מנציגי הציבור ויחזק את שלטון החוק ואת הכבוד לחוק"

76תגובות

"אנחנו לא מביאים תוכנית מפורשת - את זה אתם תעשו, הציבור יעשה, וזה יקרה מלמטה למעלה", הסביר מנכ"ל תנועת עורו, תומר טרבס, לקהל שהגיע בשני ללופט שבבניין הכי מוזנח ברחוב התעשייה בתל אביב. "אין אירוע ייסוד רשמי של התנועה ואנחנו נמצאים בשלב של השקה חשאית. בעוד חודש יעלה לאוויר האתר שלנו וחשוב שתירשמו ותביאו עוד חברים. אנחנו לא מבקשים מכם לעזוב בית פוליטי כזה או אחר, רק שתרימו יד ותגידו 'אני בפנים'".

היה זה המפגש השני מתוך סדרה של מפגשים אישיים, כמעט מחתרתיים, שהחלה לקיים התנועה המתהווה. כ-100 איש זרמו פנימה, ביניהם פעילים חברתיים מבוגרים עם קילומטרז', חברים שהוזמנו על ידי המייסדים ומעט צעירים אקטיביסטים - יבול של הקיץ האחרון. "אני מ'ישראל יקרה לנו' ומ'מכסחי הטייקונים', הציגה את עצמה אחת המשתתפות. "אני מתנועת 'מתפקדים', סיפר אחר, רגע לפני שנקראו לעזוב את הבופה הצנוע ולהתיישב על הכיסאות לקראת הרצאתו של ד"ר יואב בן דרור, מגרעין המייסדים.

על פניו, תנועת עורו יכולה להיתפש כבדיחה: היא מציגה מסרים רוחביים וטריוויאליים, מודל הפעולה שלה קשה לעיכול, בראשה לא עומד מנהיג או פרצוף ציבורי מוכר והיא אינה נתמכת על ידי ח"כים ושרים. מבחוץ היא נראית כמו עוד התפרצות של אקטיביזם אימפולסיבי אחרי קיץ חם ומגניב במאהל רוטשילד. ובכל זאת, יש יותר מסיבה טובה אחת להפנות את הזרקור לעברה של התנועה האזרחית החדשה, שמבוססת על מודל התנועות החברתיות MoveOn האמריקאית ו-Get up האוסטרלית - תנועות מבוססות אינטרנט, שמבקשות לקיים את מודל הדמוקרטיה הישירה הלכה למעשה ולהשיב את הכוח לרוב הדומם. אם תתממש ההבטחה הגדולה של התנועה, כפי שקרה בארה"ב, מקימיה סבורים שהיא עשויה ליהפך לבסיס כוח ציבורי משמעותי שעשוי להוביל שינוי ביחסים שבין העם לשלטון, ייצוג פוליטי מאוזן יותר ושינוי בדרך קבלת ההחלטות בכל הקשור לחלוקת המשאבים.

"לא רשמנו על עורו פטנט, זה מודל קיים ומצליח שהוכיח את עצמו במקומות אחרים", מסבירים המייסדים. "העיקרון שעומד לפנינו הוא עיקרון ה-'70-70': ערכנו סקרים ובדיקות וגילינו שיש הסכמה של 70% מהציבור לגבי 70% מהנושאים הבעייתיים, ובכל זאת לא קורה עמם שום דבר בגלל הפוליטיקה הישראלית. לא מדובר רק במעמד הביניים, אלה דברים שרלוונטיים גם למי שנמצא קצת מעל או מתחת לאותו מעמד שמהווה את הרוב בחברה הישראלית", הסביר בן דרור בהרצאתו. לדבריו, ההסכמה סביב חוסר שביעות הרצון של הציבור בנושאים כמו חינוך, בריאות ורווחה נמצאים כיום מעל לנושאים מדיניים וביטחוניים.

חובת ההוכחה מוטלת עדיין על מטה התנועה שכולל שבעה עובדים, אבל בעיקר על הגרעין המייסד, שבשלב הזה מהווה את הגורם העיקרי לסקרנות המתגברת ולבאזז סביב התנועה לקראת חשיפתה לציבור בעוד כחודש. במציאות שבה צצים מדי יום עמותות וגופים חברתיים, כלל האצבע של "התייחסות רצינית לאנשים רציניים" משחק תפקיד מכריע בשלבי ההתנעה.

המחאה דחתה את ההשקה

עד שתפרוץ עורו לתודעה הקולקטיבית, המידע המועט שאפשר למצוא עליה כולל רשימת מייסדים מרשימה של בכירים לשעבר במגזר הציבורי, פעילים חברתיים מוכרים, אנשי אקדמיה ומשפט, דמויות מתחום התרבות והאמנות ואנשי עסקים.

המיזם של עורו, שנמצא כמעט שנתיים מתחת לרדאר הציבורי, לא יכול היה להתרומם ללא גב פיננסי איתן. אנשי העסקים שנמצאים ברשימת המייסדים השקיעו, ככל הנראה, לא מעט כסף כדי לממן את ההוצאות השונות - החל בסקרים ובבדיקות מקדימות, דרך ייסוד פלטפורמה אינטרנטית, עבור בדמי שכירות למשרדים ועד למימון הצוות השכיר. בנוסף, וכדי להעניק לה אורך נשימה, הקצו המייסדים כמה מיליוני שקלים כתקציב רב שנתי, שיבטיחו את פעילותה למשך חמש שנים. המימון, סביר להניח, הגיע בעיקרו מכיסם של השמות המוכרים ממדורי הכלכלה ופחות ממדורי התרבות או החדשות הביטחוניות. רשימת אנשי המגזר העסקי אינה ארוכה אבל די בה כדי להפוך את מימון התנועה לכסף קטן. חלקם היו שם מהתחלה, אחרים גוייסו בהמשך.

השם הבולט ברשימה הוא מריוס נכט, ממייסדי חברת צ'ק פוינט לפני 20 שנה. נכט, שדורג באחרונה על ידי המגזין "פורבס" במקום ה-11 ברשימת עשירי ישראל עם הון של 1.2 מיליארד דולר, תרם מכספו לאורך השנים לעמותות, אבל במקרה הזה הוא מהווה הרבה יותר מקופת מזומנים. הוא נמצא בעורו מהיום הראשון להיווסדה ומשתייך לגרעין הקשה של ששת המייסדים הראשונים. הוא מעורב בעיצוב מודל הפעילות שלה ובצדדים הטכנולוגיים.

איש העסקים רוני דואק, שגם מוכר כבעלה של השחקנית יעל אבקסיס, גם היא ממייסדי התנועה, הוא אחד המנועים העיקריים שדוחפים את עורו, ובמהלך הקמתה טס לניו יורק במיוחד כדי להיפגש עם אנשי תנועת Move On האמריקאית. דואק עשה את הונו בעסקי ספנות ותקשורת ברחבי העולם ועוסק ב-20 השנים האחרונות בפעילות חברתית, בעיקר באמצעות המיזמים "ציונות 2000" ו"שיתופים".

איש העסקים דוד פתאל, בעליה של רשת מלונות פתאל נמנה גם הוא על רשימת המייסדים. פתאל, שהקים בסוף שנות ה-90 את רשת המלונות, מחזיק בה באמצעות קבוצת פתאל אחזקות. ב-2006 נכנסה הרשת לפעילות בחו"ל וב-2010 הוערכה לקראת הנפקה בשווי של 900-800 מיליון שקל. פתאל פעיל חברתית בעיקר באמצעות רשת המלונות, בין היתר באמצעות העסקת אנשים בעלי מוגבלויות, אירוח חיילים בודדים ועוד. לתנועת עורו הוא גויס תוך כדי תהליך ואינו מעורב בה ברמה היום-יומית.

עוד בין המייסדים, עו"ד חנינא ברנדס, שותף במשרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס. העובדה שברנדס עומד בראש קליקת עורכי הדין הישראלים בתחום ההיי-טק הפכה אותו לאיש עשיר מאוד עם קשרים ענפים לבעלי הון, אבל גם למועמד טבעי לגיוס לתנועה, שכוללת עוד אנשים מתחום הטכנולוגיה. בין לקוחותיו גם גיל שוויד, שותפו של נכט. ברנדס, שתחת ידיו עברו למעלה מ-100 חברות סטארט-אפ, נחשב כמי שיודע להעריך מראש הצלחה של מיזמים טכנולוגיים. במסגרת פעילותו החברתית קיבל ב-2011 את אות "יקיר עלם" בשל תרומתו לעמותה שמסייעת לנוער בסיכון.

יורם טיץ, מנכ"ל ושותף בארנסט אנד יאנג ישראל, חבר גם הוא בגרעין המייסדים. גם הקשר שלו לתנועה עובד בהיי-טק, תוך התמחות בייעוץ לחברות סטארט-אפ וחברות היי-טק בבניית אסטרטגיה וגיוס כספים והיכרות עם אנשי צ'ק פוינט.

ברשימת המייסדים המפוארת אפשר למצוא גם את מנכ"ל קרן רש"י אלי אלאלוף; עומר בר לב מתנועת "אחריי"; הרב הראשי של מגדל העמק, יצחק דוד גרוסמן; והפעיל החברתי יצחק ג'קי אדרי מדימונה. בצד השני של הרשימה אפשר למצוא את הזמר מיכה שטרית, הכוריאוגרף אוהד נהרין והשחקן והבמאי נורמן עיסא.

חלק קטן מהרשימה נכחו באותו המפגש. "כל ערב מרצה אחד המייסדים והוא גם זה שאחראי להביא 100 איש למפגש", הסביר טרבס לפני שהחלו להגיע אנשים. בינתיים, מלמד, שהרצה יום קודם לכן, התרוצץ במשרד קטן בפינה שמאחורי קיר זכוכית כדי לפקח על ההכנות מקרוב. בן דרור היה עסוק בהכנות לקראת ההרצאה שלו בזמן שדואק נכנס והתעניין, כמו גם נכט. הניסיונות להציב אותם בחזית או בהנהגת התנועה נכשלים והם מבקשים להוריד פרופיל. אם הפרצופים המוכרים לא ניצבים בראש, היכן המנהיגים? "אנחנו מזמינים את האנשים פנימה, מתוך כוונה שתצמח כאן הנהגה טבעית", מסביר טרבס.

תנועת MoveOn הוקמה בסוף שנות ה-90 כיוזמה אזרחית חברתית, אלא שבניגוד לגרסה הישראלית היא לא נאלצה להשתמש בשמות מפוצצים כדי להמשיך להתגלגל, ועד היום רשימת מייסדיה עלומה. כיום יש לה כ-8 מיליון חברים וכ-250 סניפים בארה"ב. מאז היא קידמה עשרות הצעות חקיקה וקמפיינים רבים בהיקף של כ-140 מיליון דולר, כולם במימון אזרחי פרטי של חברי התנועה, שכל אחד מהם תורם כ-40 דולר בממוצע. יש מי שמייחסים לתנועה משקל חשוב בבחירתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה לקדנציה הראשונה.

בישראל, כך נראה, הדברים עובדים אחרת: שם מוכר הוא תנאי בסיסי להניע מיזמים. כבר שנתיים עמלים אנשי עורו על הקמת התנועה, תחילה כחזון של גרעין בן שישה אנשים, שכלל את דואק, נכט, בן דרור, מלמד, אללוף ועו"ד חגית בכר. החיפוש אחר המודל המתאים הוביל אותם לפגישה עם מנהלי תנועת MoveOn בניו יורק והתקדם גם במישור הרעיוני והטכנולוגי ליצירת מנגנון שיוכל לתרגם ולזקק את חוכמת ההמונים המבוזרת והמפוזרת לכדי פעילות ממוקדת.

הבשורה היתה אמורה לצאת לאור בראש השנה - אז נראה השם "עורו" כמו קריאה ראשונית וחדשנית יותר. ואולם מחאת הקיץ שהגיעה במפתיע, על אף האיתות חיובי ששידרה, טרפה את הקלפים וחייבה את אנשי עורו לדחות את העלייה לאוויר, לבחון שוב את המציאות המשתנה ולקיים סבב פגישות עם נציגי הארגונים השונים.

בחזרה לכנס: טרבס, 37, מציג עצמו בפני הקהל ופורש את סיפור חייו במצגת קצרה. הוא מספר איך כאיש היי-טק מצליח היה כבר עם רגל אחת בעמק הסיליקון בדרך לתפקיד רציני ולמשכורת שמנה, והחליט בכל זאת להישאר ולהצטרף לתנועה. ב-2006 פירסם טרבס ספר בשם "ללקק את המרפק - מדריך אישי לשיפור קולקטיבי", אותו הגדיר כ"ניסיון לתת סטירה לדור שלם שנרדם בשמירה" ובמקביל פתח את הבלוג החברתי שלו בשם "הישראלים". "כיום קיימים קצוות רעשנים בחברה הישראלית שמושכים אליהם כוח ותקציבים, ודווקא לליבה אין ביטוי פוליטי או ציבורי. אנחנו רוצים לבנות כוח סביב אותה הסכמה", הוא מסביר.

אבל מי שמבקש לחלץ ממנו אמירות מקוממות או חדשניות יותר, נדרש להסתפק בכמה עקרונות שמגדירים את גבולות הגזרה של התנועה. היא מגדירה את עצמה כתנועה פוליטית, אבל לא מפלגתית ("אין לנו בעיה שאת הסכמותיה יאמצו ח"כים מימין או משמאל"). היא מבקשת להדיר רגליה מעיסוק בסוגיות של דת וביטחון או מאג'נדה נקודתית אחרת ולהתמקד רק בעיקרון של לאפשר לרוב לדון, לגבש הסכמה רחבה ולהשפיע בסוגיות חברתיות כמו סדר עדיפויות בחלוקת משאבים, יוקר המחיה ושינוי שיטת הממשל. היא רואה עצמה כתנועה לטווח ארוך, בוודאי לא כהתארגנות שתהיה רלוונטית לבחירות הקרובות.

"אנחנו לא מאמינים בקיצורי דרך. זה תהליך ארוך שדורש תיקונים והתחדשות תוך כדי, אבל הוא יוכל לספק מנגנון שיאפשר לא רק להגיע להסכמה אלא גם לשמש כגוף שקוף לציבור שיוכל להראות בכל נקודת זמן מה בוצע לעומת מה שהובטח", מסבירים המייסדים.

לא מסתפקים ב"לייק"

על אף שהשיח האינטרנטי מתעצם ומתגלה ככלי חברתי חשוב, הוא מתעתע. אפשר לנפנף במהפכה בתוניסיה, במחאת הקוטג' או ב"איבנט" הפייסבוקי של דפני ליף שהצית את מחאת הדיור שהתרחבה - כולם נזקפים לזכות התארגנות חברתית אינטרנטית, שבשילוב מטען ציבורי נפיץ מספיק מובילים את ההמון לכיכרות. ואולם אם שמים לרגע בצד את ההישג התודעתי של המחאה, הישגיה בפועל היו מועטים והתמסמסו בכברת הדרך שבין מסקנות ועדת טרכטנברג להחלטות הממשלה. יש לכך טיעונים וסיבות רבות, ביניהם הטיעון שמה שהספיק כדי להנחית את "המכה הראשונה" לא היה בכוחו לשמר את ההתגייסות ולהנחית את "המכה השנייה" הנדרשת.

הנוכחות של הרשתות החברתיות היא כבר חלק בלתי נפרד מההוויה המקומית, ופוליטיקאים, נשיאים וראשי ארגונים עושים בה שימוש. הציבור, לעומת זאת, לא הגיע למיצוי אפקטיבי של היתרון שבהעברה ובשיתוף המידע. כיצד תתגבר עורו על הפער הזה והאם הציבור בישראל יידע לנצל נכון את מה שהיא מציעה ועד כמה אפשר לסמוך על חוכמת ההמונים הישראלית? הסוגיות האלה יידרשו לעמוד במבחן המציאות.

"התנועה מבוססת על שלושה רבדים", מסביר טרבס. "הראשון הוא גיוס בסיס רחב של אנשים, השני הוא פעילות של שיח רחב באמצעות אינטרנט ומפגשים בעולם האמיתי. לאחר מכן יתקיים רובד נוסף של עבודת מטה שתיקח את תוצרי הדיון, ההסכמות והמסקנות ותקדם אותה לעשייה בפועל, בין אם במסדרונות הכנסת ובין אם בפעילויות שונות".

בסוף מאי תעלה עורו לאוויר את אתר האינטרנט שלה שפותח במיוחד לצורכיה ומהווה את התשתית הקיומית שלה שמבוססת כולה על חוכמת ההמונים. העובדה שבפיתוחו מעורבים נכט, מלמד ואנשי טכנולוגיה מוערכים נוספים מעוררת ציפיות גבוהות. "האתר בנוי כך שהוא יביא למיצוי של חוכמת ההמונים ויכלול גם שלוחות לרשתות חברתיות ולטלפונים ניידים", מסביר טרבס לפני שהוא מספק הצצה ראשונית אליו.

הדיונים באתר אמורים להתבסס על מידע רב שנצבר לאורך השנים על ידי המגזר השלישי. הוא יאפשר לנהל פורומים רחבים לפי חתכים שונים, ולנסח באופן משותף מסמכים כמו עצומות, ניירות עמדה או הצעות לחקיקה. "זה סוג של פלא, אבל זה עובד. אפשר יהיה לעשות כל דבר ולהניע אנשים לפעול מחוץ לרשת", אומר טרבס. חלק אחר של מערכת ינהל מעקב מתמיד אחר הטיפול של הפוליטיקאים בסוגיות השונות. "בלחיצת כפתור אחת תוכל לדעת מה עושה כל אחד מ-120 הח"כים בכל נושא ועניין".

ב-20:00 הקהל עדיין לא התעייף וביקש תשובות נוספות אודות המיזם החברתי-טכנולוגי. "בסוף המחאה התכנסנו בשולחנות עגולים. השתתפתי ברבים מהם, ומה קרה עם זה אחר כך? שום דבר. איך אתם חושבים להתמודד עם זה?", שאל האדון בשורה השנייה. אדם אחר הקשה ושאל: "רוב הזמן התקיימה המחאה בתל אביב ורק בשלב מאוחר יותר היא הגיעה לפריפריה. לטעמי זה היה מאוחר מדי. איך תשמרו על פעילות רחבה?". אדם נוסף בקהל פתח ואמר: "אם הייתי ציני לא הייתי כאן ואני מברך על היוזמה, אבל אני חושב שצריכים למצוא נושא אחד או שניים ולדחוף אותם או להקים מפלגה ולהשתמש באותן טכניקות - אי אפשר לשנות את כל השיטה וראינו כבר המחאה החברתית התמסמסה".

פעילה חברתית אחרת מ"מכסחי הטייקונים", אמרה "אני לא מבינה את התהליך ולאן זה הולך. מדינת ישראל נמצאת כיום תחת מתקפה כלכלית עוינת, ולדעתי הח"כים הם בני ערובה לא פחות מאתנו כי הלוביסטים ממוקדי מטרה. אם תגידו שאתם רוצים להיות מפלגה, אפשר למקד את התהליך, ואני מוכנה לתרום לא רק מזמני אלא גם מכספי".

אל מול השאלות האלה הציעו אנשי התנועה כלי טכנולוגי לשימוש ההמונים, ביקשו להצטייד באורך נשימה והעניקו הצהרה אחת ברורה: ללא התגייסות מסיבית של חברים התנועה לא תתרומם. "עשרות שנים חירבנו עלינו וייקח שנים לתקן את זה", אמר אחד מהם. "זו כיכר השוק החדשה", מגדיר בן דרור את המודל שעליו מבוססת עורו. "כל שיטת ממשל מבוססת בסופו של דבר על שליטה והעברה של אינפורמציה. בתקופת משה רבנו היו שרי מאות ואלפים, ביוון הקדומה היה את היכל וכיכר השוק. אנחנו מציעים גרסה עדכנית להעברת אינפורמציה, דיון והסכמה".

הקיץ האחרון העניק רוח גבית למייסדי התנועה ויצר תחושה שיש עם מי לעבוד. אבל בין ישראל לארה"ב המרחק עדיין רב. חוכמת ההמונים הישראלית והנכונות של האזרח לתרום מכיסו, כמו גם קוצר הרוח שלו, יידרשו לעמוד במבחן שמציב בפניה המודל החדש. כל שנותר לאנשי עורו הוא לקוות ולהאמין שהמהפכה האזרחית הבאה לא תיפול בין העכבר למקלדת.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם