משרה חלקית ושכר נמוך: 10 המכות שפוגעות בעובדים בישראל - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משרה חלקית ושכר נמוך: 10 המכות שפוגעות בעובדים בישראל

מה שהיה בעבר חג לאומי, ה-1 במאי, יצויין היום במצעדים מינוריים של כמה אלפי חברי תנועות נוער וארגונים חברתיים

5תגובות

מצעדים מינוריים של כמה אלפי חברי תנועות נוער וארגונים חברתיים שייערכו היום בשלוש הערים הגדולות יסמלו - למי שהספיק לשכוח - את 1 במאי, שבעבר נחוג כחג לאומי. ראשי המדינה, לפחות אלה המשוייכים למפלגות הפועלים, נהגו להוביל את התהלוכות בעבר - וחצי מהעיר היתה משותקת.

אחד המצעדים שיתקיימו היום הוא המצעד של תנועת דרור ישראל, שיסתיים על מדשאת בית ההסתדרות. כמה מראשי הארגון צפויים להשתתף בהתכנסות, ואולי אף לנאום בה. אלא שההסתדרות מזמן כבר אינה חלק מסמלי האחד במאי.

ב-1 במאי, שנולד ב-1886 דווקא בארה"ב, ערש הקפיטליזם והשוק החופשי, אפשר להצביע על לפחות 10 מכות מכאיבות הנוחתות בכל רגע על העובדים בישראל, ואשר ארוכה הדרך לפתרונן.

תומר אפלבאום

1. עובדי קבלן. מאות אלפי אנשים בישראל (איש לא מצליח לנקוב במספרם המדויק - עד כדי כך הם שקופים) מועסקים באותן מחלקות, באותו תפקיד עם אותה אחריות כשל העובדים הקבועים בארגון, ובכל זאת הם נמצאים בשוק העבודה השניוני. שכרם נמוך יותר, וכך גם תנאיהם הסוציאליים והפנסיוניים. אין להם ביטחון תעסוקתי, מכיוון שבשם ה"גמישות הניהולית" המוקנית להנהלת הארגון, ניתן לפטר אותם בהינף קולמוס. גם אין להם את טיפת הכבוד שלה זכאי כל עובד, מכיוון שהם כלל אינם מכירים את חברת כוח האדם שמעסיקה אותם.

2. "האח הגדול". עו"ד גיל ברטל מההסתדרות, המתמחה בדיני עבודה, אומר שיותר ויותר מקומות עבודה - החל מחברות היי-טק ועד לרשויות מקומיות - דורשות מהעובדים החתמת אצבע, כדי שניתן יהיה לעקוב ביתר יעילות אחר תנועותיהם. העובד אינו יודע שבעצם הוא מסר את המטען הגנטי שלו - אחד הפרטים הכי אישיים שלו.

אמצעי איכון (מידע על מיקום) קיימים בטלפונים הסלולריים של עובדים רבים ובמכשירי הג'י.פי.אס שלהם. פקחים ברשויות מקומיות נדרשים לענוד צמידים אלקטרוניים, כדי שהמעסיק יוכל לדעת היכן הם נמצאים בכל רגע נתון. גם המעקב אחר המיילים שהעובדים שולחים או מקבלים קיבל אופי פולשני בשנים האחרונות. נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, ניסתה אמנם באחד מפסקי הדין שלה לשרטט את הגבולות למעקב - ובמקביל ההסתדרות והמעסיקים הפרטיים גיבשו הסכם המקשה על המעסיק לחטט בדוא"ל של העובד, אך ככל שהאמצעים הטכנולוגיים מתקדמים - הגבולות מיטשטשים והולכים.

3. פנסיה. עם החתימה של הסכם פנסיה חובה ב-2007, צורפו לזכאים לביטוח פנסיוני כמעט מיליון עובדים חדשים. זה טוב, אך בעיית דמי הניהול גוזלת כספים מחסכונות העובדים. אמנם בכנסת הועלו הצעות חוק חוזרות ונשנות להגביל את דמי הניהול שגובות קרנות הפנסיה, אך המדינה אינה מצליחה להגיע להסכמה על כך, וכיום דמי הניהול נעים בין 0.8% ל-1.2% מהכספים המנוהלים. רק קופות גמל מפעליות בודדות הנהיגו דמי ניהול צנועים יחסית של פחות מ-0.4%.

4. אפליית נשים בהריון. הנוהג המפלה של מעסיקים להציג שאלות מביכות לנשים צעירות שמועמדות לעבודה עדיין נפוץ. המעסיקים הללו לא יפסלו, כמובן, מועמדת בהריון - מאימת החוק, אך הם פועלים יפה מאוד בתחום האפור. בחברות השמה, גם במכובדות שבהן, מנהלות משאבי אנוש נוהגות לשאול מועמדת צעירה: "איך תסדרי עם הילד שייוולד?" או לומר בנונשלנטיות: "בטח את מתכוונת להיכנס להריון, נכון?"

5. אפליית מבוגרים בעבודה. מנכ"ל אלישרא, יצחק גת, כינס פעם את העובדים הצעירים בחברה ואמר להם: "אני רוצה לראות בחברה בעלי שיער שחור ולא בעלי שיער שיבה". דבריו משקפים את הגישה הכללית של מעסיקים ביחס למבוגרים - הם נרתעים מלקלוט אותם ומעודדים את פרישתם המוקדמת. ענף ההיי-טק מוביל בהעדפת צעירים על פני מבוגרים, אך גם הבנקים מפעילים מדי שנה כמה וכמה תוכניות פרישה לעובדים מעל גיל 45.

6. דור ב'. אלפי עובדים במשק מועסקים אמנם במסגרת הסכמים קיבוציים ומיוצגים על ידי ארגון עובדים, אבל שכרם והתנאים הנלווים נמוכים בעשרות אחוזים לעומת אלה של עמיתיהם, הנמנים עם דור א'. מפעלים רבים בישראל, החל מתנובה וכלה בחיפה כימיקלים, מעסיקים עובדי דור ב' - והכל בהסכמת הוועדים. מדובר בשיטה נלוזה של "שמור לי ואשמור לך". הבעלים מרוויחים סכומים נאים על חשבון שכרם הירוד של עובדי דור ב', ואילו הוועדים זוכים לייצג את עובדי דור ב' וכך גם לגבות מהם כספי ועד.

7. עבודה לפי שעות. אלפי עובדים בישראל אינם מקבלים שכר חודשי קבוע, אלא שכר שעתי, הנקבע בהתאם למספר השעות שבהן הם מועסקים בפועל. התוצאה: עובדים אלה אינם מקבלים שכר עבור ימי חופשה או מחלה. הם גם אינם מתוגמלים עבור ימי חג, מכיוון שהם אינם עובדים בפועל בתקופות אלה.

8. עבודה חלקית. 29% מכלל העובדים בישראל לא מצאו משרה פנויה מלאה ונאלצו להסתפק במשרה חלקית, נכון ל-2012 (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). בכך פרנסתם נפגעת, והם מגדילים את שיעורי העוני בחברה. דיווחי הלמ"ס על האבטלה במשק אינם מתייחסים בנפרד לעובדים המועסקים במשרה חלקית, וכך נפגע הדיוק בנתונים.

9. פערי שכר. חרף קיומן של שדולת הנשים ונציבות שוויון הזדמנויות וחרף החקיקה המגינה על האשה העובדת - פערי השכר לרעת הנשים לא השתנו מהותית. השכר הממוצע של נשים נמוך כיום ב-30% לעומת שכרם של גברים.

10. בעלי מוגבלויות. המודעות של מעסיקים לקלוט אצלם עובדים עם מוגבלות פיסית או נפשית גברה מעט בשנים האחרונות. אבל עדיין רק 40%-45% מהאנשים עם מוגבלות מועסקים במקומות עבודה שונים. מחקרים מראים שאנשים עם מוגבלות, המוצבים בתפקידים מתאימים, תורמים למקום העבודה לא פחות מאשר עובדים בריאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#