"העובדים קיימים - אבל איש אינו טורח להכשיר אותם" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ישראל 2012

"העובדים קיימים - אבל איש אינו טורח להכשיר אותם"

שוק העבודה הישראלי משווע לעשרות אלפי הנדסאים, חשמלאים, נהגים ושאר אנשי מקצוע ■ אך במקום להשקיע בהכשרת עובדים לתחומים אלה, ממשלת ישראל מייבשת את תקציב ההכשרות המקצועיות ■ את המחיר לא משלמים רק המובטלים והעובדים העניים, שמתקשים לצאת ממעגל העוני, אלא המשק כולו ■ כתבה ראשונה בסדרה

4תגובות

>> שנים ארוכות מרחפת חרב הפיטורים מעל לראשיהם של 250 עובדי מפעל פרי הגליל שבחצור הגלילית. רבים מעובדי המפעל עובדים בו עשרות שנים וחצו זה מכבר את גיל 50. הם משתכרים סביב 4,000 שקל בחודש, ומצליחים - איכשהו - להחזיק את הראש מעל המים. בלי המפעל המקרטע הם אבודים.

לטענת ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה לחקר החברה הישראלית, כאן בדיוק טמונה הבעיה. לו היו יכולים עובדי פרי הגליל לעבור הכשרה מקצועית בתחום מבוקש במשק, כמו רתכות, חשמלאות או מסגרות, היו יכולים לצאת לקריירה חדשה - וכפי הנראה לא היו נואשים כל כך להתערבות או סיוע מהמדינה.

יוסי וייס

אלא שמערך ההכשרות המקצועיות הממשלתי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של הממשלה. במקום לפתוח בפני עובדים בלתי מקצועיים אופקי תעסוקה חדשים ורווחיים יותר, כפי שמציעה סבירסקי, ולמנוע מהם להפוך למובטלים - או במקרה הפחות גרוע לעובדים עניים במיוחד - ישראל פונה לכיוון ההפוך, והתקציב שהופנה למערך החינוך המקצועי והטכנולוגי הולך ומתכווץ.

דו"ח חדש של מרכז מהות, בהנהלת מיכל דגן, והפורום לקידום כוח עבודה רב גילאי חושף נתונים קשים: בעשור האחרון קוצץ בסיס התקציב להכשרת מבוגרים מ-159.4 מיליון שקל ב-2000 ל-43 מיליון שקל בלבד ב-2012 - קיצוץ של 70%. נתוני התמ"ת על תקציב ההכשרות אמנם גבוהים יותר בסכומיהם, אך מעידים על קיצוץ חריף יותר, של 80% בין 2000 ל-2011 - מ-284 מיליון שקל ל-50 מיליון שקל בלבד ב-2011.

מעבר לכך, ההשקעה בהכשרה מקצועית בישראל היא 0.08% בלבד מהתמ"ג, לעומת 0.14% בממוצע במדינות OECD. במדינות סקנדינוויה, ההוצאה על עידוד תעסוקה גבוהה ביותר מפי שבעה משיעור ההוצאה בישראל. בדו"ח חדש של קרן המטבע על ישראל, שפורסם השבוע, צוין כי ישראל היא אחת המדינות עם ההוצאות הנמוכות ביותר על תוכניות התערבות בשוק העבודה מבין מדינות OECD.

"מערך ההכשרות המקצועיות בישראל יובש לגמרי ונהפך ללא רלוונטי", טוענת סבירסקי. "אנשים שיש להם יכולת כלכלית מממנים הסבות והכשרות בעצמם. מי שידו אינה משגת נשאר איפה שהוא - ומעגל העוני מונצח".

שלום בן משה, מנהל האגף להכשרות מקצועיות במשרד תמ"ת, לא מתכחש לבעיה, אך טוען כי ידיו כבולות. "אם היה לנו יותר כסף, היינו יכולים לאפשר הכשרות לכולם. ההכשרות האלה נחוצות בעיקר לעובדים לא אקדמאים, כדי שיוכלו לרכוש מקצוע. מי שאינו אקדמאי ואין לו מקצוע - תמיד יהיה ברמת השכר הנמוכה ביותר בארגון, ובין הראשונים להיות מפוטר".

העובדה שישראל מציעה מענה כמעט אפסי לעובדים ומובטלים המעוניינים בהכשרה מקצועית מסובסדת אינה פוגעת רק בהם, אלא יוצרת מצב אבסורדי - שכן המשק משווע לידיים עובדות במקצועות צווארון כחול, ואין מספיק אנשים שהוכשרו עבורם. וכך, בעוד שרק לפני חודש וחצי השביתה ההסתדרות את המשק עבור 300 אלף עובדי קבלן המועסקים בתנאים מינימליים, התאחדות התעשיינים מדווחת על 20 אלף בעלי מקצוע חסרים, בהם 3,100 הנדסאים וטכנאים, 1,283 רתכים ומסגרים, 1,400 חשמלאים, 2,500 נהגים ו-7,400 סוכני ויועצי מכירות. כלומר במקום להרוויח 4,000 שקל בחודש - יכולה היתה עובדת הניקיון להרוויח 10,000 שקל בחודש כחשמלאית.

"הגדלת מספר האנשים המוכשרים עבור אותם מקצועות חסרים יכולה להציל לא רק עובדים מתחתית שרשרת המזון, אלא גם תעשיות שלמות שמשוועות לידיים עובדות", אומרות דגן וסבירסקי. "עד היום מי שהצילו את התעשיות האלה היו עולים מברית המועצות, אבל כעת רבים מהם יוצאים לפנסיה - ונוצר ואקום. האנשים הנכונים נמצאים שם, אבל אף אחד לא טורח להכשיר אותם".

רוצה הכשרה? קבל קנס

לא רק שהמערך כולו מידלדל והולך, והמדינה לא טורחת לעודד את אזרחיה לעבור הכשרה מקצועית - היא אף מענישה אותם. בעשור האחרון, נדרשים חלק מהמובטלים הפונים להכשרה מקצועית לספוג קיצוץ של 30% בדמי האבטלה המגיעים להם, במהלך תקופת הקורסים; זאת אף שבמשך ההכשרה הם אינם מקבלים משכורת. יתרה מכך, מי שזכאותם לדמי אבטלה הסתיימה במהלך ההשתתפות בהכשרה מקצועית - לא יוכלו להמשיך לקבל את דמי האבטלה כל עוד הם לומדים.

המשמעות ברורה: מקבלי דמי אבטלה חושבים פעמיים אם להצטרף להכשרות. ובמקרים רבים המהלך פשוט לא אפשרי עבורם מבחינה כלכלית. בהתאם, נרשמת ירידה דרמטית במספר המובטלים בהכשרות מקצועיות. כך למשל, ב-2008 רק 0.8% מהמובטלים בישראל (396 איש בלבד), השתתפו בקורסים להכשרה מקצועית, לעומת 13% מהמובטלים ב-2000. מספר המשתתפים בהכשרות במסלול יום המסובסד, שהיה כ-40 אלף ב-1999, ירד ל-8,000 בלבד ב-2011.

"במרבית מדינות OECD מעניקים לאנשים דמי אבטלה לכל אורך הקורס, כדי לעודד מובטלים לרכוש מקצוע - ואילו אצלנו עושים את ההפך", אומר בן משה. "לא צריך לקנוס אדם שרוצה להתקדם בחייו. אנשים שאין להם איך להתקיים במשך כמה חודשים לא יבואו להכשרה".

האם קורסי ההכשרה המתקיימים כיום מסייעים לפחות לאותם בני מזל שזכו להשתתף בהם? לא בטוח. לפי הדו"ח של מהות ונתוני התמ"ת, רק 44% מהמשתתפים בקורסי ההכשרה עבדו בתחום שאותו למדו ב-2010. כלומר, פחות ממחצית ממשתתפי הקורסים הפיקו ממנו תועלת. הסיבה, לדעת דגן, היא שהכשרה לבדה אינה מספיקה. "הכשרה אפקטיבית חייבת להיות מלווה בסטאז'. כשהמדינה מספקת הכשרה מקצועית לאנשים, היא צריכה גם לדאוג עבורם להתמחות", קובעת דגן. "כיום בכל מקום דורשים תעודות, בצירוף ניסיון".

יש מי שאומר שישראלים לא רוצים לעבוד במקצועות כפיים, כי לא נאה להם. לכן העובדים הזרים נכנסים לתחום הבניין, החקלאות והתעשייה.

סבירסקי: "אם יינתן שכר הוגן בוודאי שהם ירצו לעסוק במקצועות האלה. האמירה הזו של 'לא רוצים' היא דמגוגית".

המקטרגים גם יאמרו ששיעורי האבטלה הנמוכים במשק מעידים על כך ששוק העבודה נמצא במצב טוב, אז לכאורה אין בכלל בעיה.

סבירסקי: "אנשים עובדים. אז מה? השאלה היא במה הם עובדים וכמה הם מרוויחים. המדינה בעצם אומרת לכל אותם משתכרי שכר מינימום, 'העיקר שתהיו בשוק העבודה, ואל תקלקלו לנו את הסטטיסטיקה'"

אין מיפוי של צורכי השוק

מה שנראה כמו מצב חמור כבר כיום - ייהפך לקטסטרופלי ממש בעשורים הקרובים, ברקע העלייה המתמדת בתוחלת החיים וההערכות כי עד 2030 תגדל חלקה של קבוצת בני ה-60 פלוס באוכלוסייה מ-10% כיום ל-14% - ותקיף 1.4 מיליון אנשים. המשמעות היא שהמדינה צריכה להקצות משאבים להכשרות עבור כל אותם בני 40-50 שנפלטו משוק העבודה, ולפניהם עוד שנים רבות של חוסן גופני ונפשי ורצון להתפרנס. כבר כיום, 52% מקרב המובטלים הם בני 45 פלוס.

תומר אפלבאום

שוודיה, למשל, הבינה זה מכבר שקידום הכשרות מקצועיות ולמידה לכל אורך החיים טובים לעובדים - וטובים לכלכלה. "בשנות ה-70 וה-80 התגלה בשוודיה מחסור בנהגי משאיות כבדות", מספרת סבירסקי. "מה עשו? הכשירו נשים לתפקיד, מתוך הבנה שיש תועלת בכך שנשים ישתכרו היטב. אחת הדרכים לצמצם את מעגל העוני היא לעודד נשים לפנות למקצועות שנחשבים גבריים - אבל מציעים סטטוס ושכר גבוה. מהלך דומה עשו לאחרונה בפרויקט של חברת החשמל בשיתוף האגף להכשרות מקצועיות, כשפתחו לראשונה קורס לחשמלאיות. זה פרויקט יפה, אבל נדיר למדי. ההכשרות המקצועיות לנשים בישראל הן 'גטאות ורודים' - טיפול, טיפוח החן, מינהל, אופנה וטקסטיל ב-2010, 67% מהמשתתפים בקורסים אלה היו נשים".

המצב בישראל רחוק מזה שבשוודיה. כיום, מובטלים רבים כלל אינם מתבשרים בלשכות התעסוקה על האפשרות לעבור הכשרה מקצועית באגף להכשרה מקצועית. ואולם הבעיה האמיתית היא המחסור בדבר הבסיסי ביותר - מיפוי של צורכי השוק שממנו ייגזרו ההכשרות.

"זה אבסורד שבשוק התעסוקה הישראלי, שנחשב לאחד המתקדמים בעולם, אין שום מנגנון שמחבר בין דרישות השוק לבין ההכשרות. זו בכייה לדורות", אומרת דגן. בן משה מסכים: "האם יש במדינה גוף מרכזי שיודע לזהות את כלל הצרכים של המשק בתחום ההכשרה המקצועית? אין גוף כזה. אנחנו עובדים על שינוי המצב". עם זאת, בן משה מדגיש כי 80% מההכשרות המתקיימות כיום ממוקדות בתחומים הנחוצים ביותר במשק - מתכת, חשמל, אלקטרוניקה, בניין וריתוך.

מיכל צוק, שנכנסה בפברואר לתפקיד המשנה למנכ"ל משרד התמ"ת, הממונה על התעסוקה, ערה לנושא הכואב ומתכננת שינויים מרחיקי לכת. ב-2013 צפוי לגדול התקציב של האגף להכשרות מקצועיות, אבל צוק מודה שכדי שהאגף ישתפר באופן משמעותי וידמה למערכים הנהוגים במדינות OECD מתקדמות, נדרשים שינויים מעמיקים יותר.

חגי פריד

"נכון שאנחנו רוצים להגדיל את התקציב", אומרת צוק, "אבל חייבים לומר ביושר שתקציב לבדו לא יפתור את הבעיה. נדרשים שינויים בהיצע הקורסים וברלוונטיות שלהם, כדי שהאגף יהיה אפקטיבי. מחצית מבני הנוער מסיימים כיום את לימודיהם ללא תעודת בגרות, והמשמעות היא שצריך להקנות לאזרחים רבים אפשרות לרכוש השכלה מקצועית. זה אתגר גדול. אנחנו עובדים בימים אלה עם משרד האוצר על הרחבת ההכשרות, כך שיינתנו למגוון רחב יותר של אוכלוסיות, בהתאם ליעדי התעסוקה של הממשלה. בראש ובראשונה לחרדים וערבים".

עד היום לא נעשה מיפוי והתאמה בין צורכי השוק לבין מערך ההכשרות?

"נכון. אנחנו בוחנים את נושא המיפוי מול גופים כמו התאחדות התעשיינים והמדען הראשי, ומפתחים שיתופי פעולה מול היחידה להכוונת חיילים משוחררים בצה"ל. שיפור מערך ההכשרות המקצועית בישראל הוא בראש סדרי העדיפויות שלי ושל שר התמ"ת שלום שמחון, מתוך הבנה שככל שהעובד מיומן יותר - הוא והמדינה מרוויחים".

עובדים בתעשייה מרוויחים יותר

אם מסתמכים על נתוני השכר שפירסם אתמול אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים עבור 360 אלף עובדי התעשייה בישראל - מצבם של העובדים שיעברו הכשרה מקצועית למקצועות מבוקשים בתעשייה ישתפר משמעותית. לפי הנתונים, המבוססים על דיווחי הביטוח הלאומי, השכר החודשי הממוצע בתעשייה היה ברבעון האחרון של 2011 12 אלף שקל בחודש - עלייה של 3.4% לעומת הרבעון המקביל ב-2010. השכר גבוה בכ-37% מהשכר הממוצע במשק וכמעט פי שלושה משכר המינימום (4,200 שקל בחודש).

לפי ההתאחדות, "עלייה זו חלה על רקע גידול מואץ בפריון העבודה (תוצר לשעה) בשנה החולפת". בהתאחדות מסבירים את העלייה גם בעליית שכר כללית בענפי הטכנולוגיה המסורתית והמעורבת - עליות שקוזזו בחלקן בשל ירידה בשכר הריאלי בקבוצת ענפי הטכנולוגיה המעורבת-עילית (כימיה, חשמל מכונות וציוד).

אצל עובדי ההיי-טק נרשם לפי ההתאחדות גידול של 1.1% בשכר לעומת 2010, תוך האטה בקצב. השכר הממוצע של עובדי ההיי-טק היה ב-17.2 אלף שקל. בסוף 2011 חלה עלייה של 1.1% בשכרם של עובדי הטכנולוגיה המסורתית, בהמשך לעלייה דומה ברבעון הקודם. העלייה נגזרה מגידול בשכר הממוצע בענפי העץ והריהוט (12%) ובענפי הנייר ומוצריו (2.5%) והטקסטיל וההלבשה (2.1%).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#