רוצה להתקדם בעבודה? חפשי בוס שנשוי לקרייריסטית

אם אשתו של המנהל שלך היא עקרת בית, יכול להיות שיש לך בעיה ■ סדרת מחקרים שנערכה באוניברסיטת קרוליינה מגלה כי מנהלים שבביתם השתמרה חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים, מתקשים ליישם תפישות מודרניות של קידום נשים גם במשרד

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> האם הקריירה שבוחרת אשתו של מנהל משנה במשהו את יחסו לנשים בעבודה? מסתבר שכן - ומאוד. מסדרת מחקרים שערכה פרופ' סרידהרי דסאי, מומחית להתנהגות ארגונית מאוניברסיטת צפון קרוליינה, עולה כי העיסוק של אשתו של הבוס - עקרת בית, עובדת בחצי משרה או אשת קריירה - משפיע באופן דרמטי על תפישותיו באשר לקריירה של נשים אחרות בארגון.

נתוני כל ארבעת המחקרים שערכה דסאי בין 2006 ל-2010 העלו כי בעלים לעקרות בית ייראו בעין יפה פחות נשים בארגון, יתקשו לתת להן קרדיט על הצלחה ויפלו אותם בקידום. גישתם של בעלים שנשותיהם עבדו בחצי משרה היתה גרועה מעט פחות, אך עדיין שלילית יותר. לעומתם, גברים שנשותיהם הן בעלות קריירה היו חיוביים יותר כלפי נשים שרצו לפעול בדומה לאשה שעמה הם חיים.

באופן מפתיע, דסאי גילתה כי לעיסוק של אמו של הגבר כמעט שלא היתה השפעה על יחסו לנשים בעבודה. "היינו מצפים שאם המנהל הוא בן לאשת קריירה, הוא יגלה כבוד כלפי נשים דומות גם בבגרותו", היא אומרת. "ולהפך - אם המודל שהוא מכיר הוא של אם עקרת בית, ייתכן שיבחר במודל המסורתי. אלא שגילינו שבעוד שלסטטוס התעסוקתי של האשה יש השפעה גדולה על תפישות העולם של הבעל, הרי שלאמו אין". הסבר אחד שלה לתופעה נובע מתפקיד הסופר-וומן שנשים נוטות לקחת על עצמן: "גם אשת קריירה חוזרת הביתה ונהפכת לאמא במשרה מלאה, כך שההבדלים בעיני הילדים מיטשטשים - בעוד שלרוב מעמד האב כאיש קריירה ברור".

אל הנושא הגיעה דסאי מנסיון אישי. היא אמנם חיה שנים רבות בארה"ב, אחרי שלמדה והשלימה את הדוקטורט בהרווארד, אך היא מגיעה ממשפחה הודית מסורתית, ואמה לא עבדה מחוץ לבית. "תמיד שמעתי דודים שלי מצד אמי אומרים שאשה צריכה להתנהג כמו אשה", היא מספרת. "להיות בבית ולחיות בפרופיל נמוך. אבי היה שונה. תמיד אכלנו יחד והוא התעקש שבנותיו יהיו משכילות ועצמאיות. בעקבות ההבדלים בין התפישות, החלטתי לחקור איך משפיעות התפישות על שוק העבודה. שאלת המחקר היתה אם אנשים שרואים גישה מסורתית בבית, יכולים להיות חדשניים בעבודה".

סרידהרי דסאיצילום: מרת'ה סטיוארט

הבית משפיע על המשרד

המחקר הראשון שערכה דסאי עם קולגות מאוניברסיטאות יוטה וניו יורק, נעשה על סמך בסיס נתונים ענק הכולל תשובות של אלפי אמריקאים לאמירות שבדקו את תפישות המגדר ושוק העבודה. בין היתר, התבקשו הנשאלים להגיב למשפטים כמו: "נשים לא צריכות לעבוד מחוץ לבית", או "נכון יותר שגברים יעבדו ונשים לא". "התוצאות ברורות". אומרת החוקרת. "את הבית לוקחים גם לעבודה. בעלים לעקרות בית נטו לאמץ בחום את האמירות, הבעלים לנשים בחצי משרה היו באמצע, ואילו הבעלים של נשות קריירה נטו שלא להסכים".

המחקר השני בדק את תפישת הביצועים של גברים באשר לחברות שבהן עובדים יותר גברים או נשים. שוב נמצא קשר ברור: גברים מרקע מסורתי ייחסו תוצאות שליליות לחברות שבהן עובדות יותר נשים, בעוד שכלפי חברות שבהן יש יותר גברים הניחו שההצלחה גדולה. "הם פשוט הניחו שחברה גברית תצליח יותר", אומרת דסאי.

במחקר בשלישי הוזמנו למעבדה גברים עם השכלה תיכונית שחיפשו עבודה. ניתנה להם בחירה בין שתי חברות דמיוניות המגייסות עובדים. בראשונה המגייסות היו נשים והחברה הוצגה כמי שמקדמת גם נשים כלק מתפישת עולמה. באחרת המגייסים היו גברים ולא ניתן דגש על אג'נדה כלשהי. שוב התחלקו הגברים לשלושה - הנשואים לעקרות בית העדיפו בבירור את המגייסים הגברים, הנשואים לבעלות משרות חלקיות היו שליליים פחות, ומי שאשתו עובדת במשרה מלאה לא נבהל מהחברה הנשית ולא התייחס לגורם זה כאל גורם מרכזי.

מחקר רביעי זימן למעבדה גברים בעלי תארים אקדמיים, שהתבקשו להחליט מי מעובדי החברה הדימיונית שהם מנהלים יישלח לתוכנית MBA שתקדם אותו. שוב נצפו תוצאות ברורות: הנשואים לעקרות בית שלחו בעיקר גברים, והנשואים לנשות קריירה היו שוויוניים יותר.

"נתונים האלה לא מרנינים", אומרת דסאי. "חשוב להדגיש שתמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל בממוצע אנו בשוק עבודה משוכלל שיש בו כבר הרבה מאוד נשים, ובכל זאת אנו פוגשים גברים בעלי תפישה מסורתית בגילים שונים, רמות השכלה שונות וגם מוצא אתני וגיאוגרפי שונים. חלוקת התפקידים בבית עדיין משפיעה מאוד - לטוב ולרע - על ההתנהלות במשרד".

המסקנה מהמחקרים היא שאם את רוצה להתקדם, כדאי לבדוק מה עושה אשתו של הבוס?

"אם היא אשת קריירה זה, יכול לעזור".

רוצים התנהגות אתית? הקימו גן ילדים בארגון

ב-2011 פירסמה דסאי, המתמחה גם באתיקה, תוצאות של סדרת מחקרים נוספת ומעניינת: אנשים שנחשפו לאורך זמן לאלמנטים הקשורים בילדות - גני ילדים, גני שעשועים, חנויות משחקים, צעצועים או אפילו שירי ערש - נטו באופן מובהק להיות ישרים יותר, הגונים ונדיבים כלפי סביבתם.

בחלק אחד, זימנה דסאיי כ-80 סטודנטים באמצע שנות ה-20 לחייהם למעבדה, שם הם התבקשו לצייר ככל העולה על רוחם. חלק אחר של הקבוצה התבקש לצייר גרף מורכב. בשלב הבא התבקשו המשתתפים לענות על כמה שאלות קלות במיוחד. נאמר להם שירוויחו כסף אם יעמדו בלוחות הזמנים, אך אם יסיימו מוקדם יותר - הסכום ייגרע. באופן שיטתי, דיווחו אלה ש"חזרו לילדות" דיווחי אמת, בעוד שהאחרים נטו "לעגל פינות".

במחקר השני הוזמנו אנשים למעבדה, שבה שמעו שיר ערש על כבשים וצפו בסרטון שהראה כבשים אמיתיות רועות באחו. קבוצה אחרת לא נחשפה לסרטון ולשיר. לאחר מכן הם התבקשו לסדר פאזלים בזמן קצר ולדווח כמה מהם אכן סודרו. שוב ראו מנהלי הניסוי כמה הצליחו. דסאי לא הופתעה לגלות שמי שנחשף לשיר ולסרטון נטה לשקר הרבה פחות מאלה שלא נחשפו אליו.

המפגש עם אלמנטים הקשורים אליהם, מייצר באופן לא מודע הזדהות עם התכונות האלה בדיוק. לא לחינם פוליטיקאים מצטלמים עם תינוקות. תוצאות המבדקים הוכיחו שהמפגש עם אלמנטים המזכירים את הילדות, גורם לאנשים לפעול יותר על פי הערכים שהיא מסמלת. "החשיפה לצעצועים הפעילה מכניזם ערכי - אותו מכניזם שקשור בקבלת החלטות אתיות", אומרת דסאיי.

מה תציעי מבחינה פרקטית למנהלים שרוצים יותר אתיקה במשרד?

"לעודד את העובדים להביא צעצועים רכים, לצבוע את המקום בצבעים בולטים ולפזר שם צעצועים למיניהם (כמו שעושים בגוגל למשל), והכי טוב - להקים במקום העבודה גן ילדים".

tali.hs@themarker.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker