"הבנקים נמנעים מלתת אשראי לעסקים של נשים - ובעיקר של ערביות" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נשים במגזר הערבי

"הבנקים נמנעים מלתת אשראי לעסקים של נשים - ובעיקר של ערביות"

שלוש נשים ערביות שישבו בבית במשך שנים החליטו לצאת לדרך חדשה ולפתוח עסק עצמאי ■ את ההון הראשוני והליווי העסקי הן קיבלו מקרן קורת, המעניקה הלוואות אשראי זעיר כדי לטפח יזמות באוכלוסייה עם שיעור האבטלה הגבוה בישראל ■ והבנקים? הם כמעט לא במשחק

>> סלון היופי והכלות של עאידה חיג'אזי, ברחוב צדדי בטמרה, הומה כבר בשעת בוקר מוקדמת. השיחה עמה נקטעת תכופות בגלל טלפונים של לקוחות המבקשות להגיע, או כאלה שזקוקות לעצה מקצועית. זו לא עונת החתונות והשמחות ההמוניות במגזר הערבי, המתקיימות בעיקר בקיץ, כך שהקליינטורה של חיג'אזי היא ברובה של נשים שגם ללא סיבה מיוחדת רוצות קצת טיפוח.

חיג'אזי הקימה את הסלון לפני תשעה חודשים. כעת, בגיל 38 עם 5 ילדים שכבר גדלו, היא בעלת העסק הראשון בחייה שאותו היא מנהלת מחוץ לבית. "במקצועי אני ספרית, קוסמטיקאית ומאפרת, אלא שנזקקתי להרבה שנים כדי לקבל אומץ לפתוח עסק", היא אומרת. "חששתי להיכנס לתחום הזה של טיפוח היופי, אולי כי הוא דורש ביטחון עצמי רב ויכולת להתחרות עם עסקים אחרים בתחום".

לחצו כאן על מנת להכיר ארבע היי-טקיסטיות ערביות

לחצו כאן בשביל ללמוד על אקדמאיות במגזר הערבי

עד גיל 29 חיג'אזי העדיפה להתמסר לגידול הילדים. "אמנם בגיל 20, אחרי שסיימתי את בחינות הבגרות והייתי נשואה כבר ארבע שנים, פתחתי מספרת נשים אצלי בבית, אבל נאלצתי לסגור אותה כי לא היה לי גרעין קבוע של לקוחות, שהוא תנאי להישרדותו של עסק. עבדתי גם כמזכירה רפואית אצל רופא משפחה בטמרה אבל עזבתי אחרי שנה בגלל המשכורת הנמוכה", היא מספרת. "הרעיון להקים את סלון היופי והכלות צץ בראשי אחרי שנסגרה המכולת והמבנה ששימש אותה נותר שומם זמן רב. מה שהיה חסר לי זה לאו דווקא כסף מהבית, אלא אומץ לקיים עסק משלי לאורך זמן, בסביבה תחרותית".

חברה טובה שפתחה בעצמה עסק קטן בטמרה הפגישה את חיג'אזי עם ליילה נגאר עמורי, הרכזת בגליל המערבי של קרן קורת, המעניקה הלוואות בסכומים קטנים (מיקרו-פייננס) בעיקר לנשים מן המגזר הערבי. נגאר עמורי, שהיתה בעלת חנות ספרים גדולה בעיר מגוריה שפרעם, קיימה עמה שיחות עידוד ודאגה עבורה גם להלוואה ללא ריבית של 6,000 שקל מן הקרן ללא ריבית. אחרי שהבנק סירב לתת לה הלוואה בסך 30 אלף שקל, הסכימה הקרן לערוב לה, וגם להעניק לה ליווי צמוד ועצות מקצועיות.

עופר וקנין

מאז היא פורחת. בין לקוחותיה יהודיות וערביות כאחד, ובקרוב תשכור חלל נוסף ותתרחב. לדברי חיג'אזי, בעלה העובד כשיפוצניק שכיר, מכנה אותה "משוגעת" וחושש שהעסק לא ישרוד זמן רב. "הוא לא מבין שבשנתיים הראשונות אסור לגעת בכספי העסק, וזה לא מוצא חן בעייניו", היא מספרת ומוסיפה שהתוצאות העסקיות ישכנעו גם אותו בקרוב.

מדוע נזקקה חיג'אזי לקרן קורת כדי להיהפך עצמאית? "הבנקים מגלים אטימות כלפי עסקים קטנים שפותחות נשים בכלל ובמגזר הערבי בפרט, והם נאחזים בכל תירוץ כדי להימנע ממתן אשראי", טוענת נגאר עמורי. "לשם כך נדרשות לעתים קרובות הלוואות ממקור חוץ-בנקאי. הנשים האלה גם זקוקות להעצמה ועידוד. אמרתי לעאידה, 'תדפקי על השולחן ותדרשי אשראי שיתאים לגודל העסק ולפוטנציאל שלך להתפתח!". כשהיא עשתה את זה הבנק באמת הסיר את ההגבלה שמנעה ממנה להשתמש בצ'קים. אשה בעלת עסק צריכה לעמוד איתן מול הבנק ולהתמקח עם מנהל הסניף".

מחנות במכונית לחנות של ממש

עופר וקנין

פאידה אבו אל היג'א, 53, היתה עד לפני 12 שנה שכירה שהועסקה בחקלאות ותפירה. ב-2000 היא פתחה בכניסה לביתה שברחוב הראשי של טמרה מטבח שנראה כיום כמו בית חרושת קטן. ההתמחות שלה היא בהכנת עוגות פירות ועוגות גבינה, ועוד מיני עוגיות בצורות ובטעמים שונים.

"לפני שנתיים שמעתי פתאום דפיקות בדלת בית העסק שלי. זו היתה נגאר עמורי", מספרת אבו אל היג'א. "זה היה בדיוק לאחר מותו של בן זוגי ומצבי הכלכלי היה קשה. לא רציתי לקחת הלוואה מהבנק, אז ליילה סידרה לי מיד הלוואה מהקרן בסך 6,000 שקל שנתנו לי אוויר לנשימה ולהתפתחות. ההלוואה השנייה שלקחתי היתה בסך 10,000 שקל, שבאמצעותה קניתי ציוד חדש ומערבל תעשייתי. אני מתכננת להפוך את המטבח לקונדיטוריה אלגנטית, ולמכור בקונדיטוריה לא פחות מ-75 סוגי ממתקים, עוגות ועוגיות, וגם נכנסתי חזק לתחום החתונות".

תיסאם חטיב, 38, פתחה חנות ללבני נשים, תיקים, אקססוריז ופיג'מות בכפר שעב, שבו היא מתגוררת. "עד גיל 30 ישבתי בבית. אבל כשבעלי, נגר במקצועו, חלה ולא היה מסוגל לעבוד תקופה ארוכה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים. במשך כמה שנים טובות מכרתי בגדים מתוך מכונית, שאיתה הסתובבתי בכפר. לפני ארבעה חודשים גיליתי שהמכולת שפעלה באחת השכונות בכפר נסגרה ושכרתי את המקום. הלקוחות של החנות שלי הם אלה שהכירו אותי כשמכרתי במכונית".

עופר וקנין

העסק של חטיב עדיין לא רווחי. "יש לי בממוצע ארבע לקוחות ביום. זה לא רע, אבל את ההכנסות מהמכירות אני מעדיפה להשקיע במלאי, כפי שהציעה לי המלווה המקצועית שלי מקרן קורת. אני מתכוונת לשכור את השטח של המבנה הריק הצמוד לחנות, וזה יאפשר את הכפלת שטח החנות, ואז אכנס לתחום של מכירת שמלות ערב".

רוב חברותיה של חטיב אינן עובדות. "נהפכתי מודל לחיקוי. העובדה שאזרתי אומץ לפתוח עסק, מעודדת את חברותי להצטרף לעבודה וכך להפוך על פיה את המציאות שבה הנשים הערביות מחזיקות בשיא האבטלה".

700 הלוואות ב-2011

עופר וקנין

לא פחות מ-700 בעלי עסקים, רובן נשים מהמגזר הערבי, קיבלו דחיפה ראשונית ב-2011 מקרן קורת. הקרן שהוקמה בישראל ב-1994 על ידי יהודים מסן פרנסיסקו, מסייעת לעסקים קטנים באמצעות שני מסלולים: הבטחת ערבות ומתן אשראי.

"אדם שפותח בית דפוס וזקוק ל-200 אלף שקל, לא יוכל לקבל הלוואה מהבנק אם אין לו פיקדונות של 30%-50% משיעור ההלוואה, כערבות", אומרת חגית רובינשטיין, בעבר מנהלת השיווק בחברות דלתא ופניציה וכיום מנהלת תוכניות אשראי זעיר בקרן קורת ישראל. "אם אין לאדם פיקדונות בסכום זה, אנו נכנסים לתמונה ומציעים את הסכום המשלים כערבות של 20 אלף שקל עד 1.2 מיליון שקל".

מסלול האשראי הזעיר כולל הלוואות לנשים במצב כלכלי קשה המבקשות להקים עסק קטן. גובה ההלוואה נע בין 4,500 שקל ל-20 אלף שקל.

החזר ההלוואות מבוסס על העיקרון שהגה פרופ' מוחמד יונס מבנגלדש, זוכה פרס נובל לשלום ב-2006 שהקים עמותה שנהפכה לבנק גרמין, שפירושו "בנק כפרי". מדובר ביצירת קבוצות של ערבות הדדית: "גם אצלנו כל אשה מקבלת הלוואה וארבע חברותיה ערבות להחזר שלה. אם מקבלת ההלוואה לא תחזיר את הסכום, האחרות יצטרכו לשלם במקומה", אומרת רובינשטיין. לדבריה, כל קבוצה מורכבת מחברות טובות, בעלות אותו אינטרס - הצלחת העסק שלהן. "הן מרוויחות אחת מהשנייה כי כל אחת ממליצה בפני לקוחותיה גם על קנייה בעסק של חברתה".

ומדוע אתם מתמקדים בנשים?

"אשראי זעיר מתאים יותר לנשים, וזה לא עניין של סטריאוטיפ. גבר מתחיל בדרך כלל את פעילותו העסקית מחוץ לבית והוא זקוק למימון גדול יותר. גם אם יפתח חנות בגדים, הוא חושב בגדול ולא יסתפק בהלוואה של 5,000 שקל. מלבד זאת, המודל שלנו מבוסס על ערבות הדדית. גברים, מה לעשות, אינם אוהבים לעבוד בקבוצה. בכל העולם אין כמעט גברים בתוכניות של ערבות הדדית. בנוסף, גברים ידועים כמחזירי הלוואות גרועים. נשים, לעומת זאת, יחזירו הלוואה באש ובמים. אפילו אם העסק יקרוס".

ומדוע אתם שמים דגש על נשים במגזר הערבי?

"כי מדובר בקטר צמיחה משמעותי. הנשים הערביות נמצאות במקום הכי נמוך בפירמידת התעסוקה, יחד עם גברים חרדים. גם אלו שהיו רוצות לצאת לעבודה, נתקלות במחסומים כמו היעדר תחבורה ציבורית מסודרת, מסורת שאינה רואה בעין יפה יציאה מהבית ואפליה לרעה בקבלה לעבודה מצד מעסיקים, אפילו מעסיקים ערבים. יזמות זעירה מן הסוג שאנחנו מעודדים תסייע להרחבת מעגל הפרנסה ותזכה את היזמות בהערכה רבה יותר מצד הנערות, שיראו באמהותיהן מודל של אשה עובדת ויאמצו אותו.

"אנחנו לא מתעלמים מהקונפליקטים. אני מכירה יותר מדי מקרים שבהם בעלים מתנגדים ליציאת רעיותיהן לעבודה, קל וחומר להפיכתן לעצמאיות, אבל אני צופה שבכל אותם מקרים שבהם הנשים הערביות יעשו חיל בעסקיהן, הבעלים ינסו להשתלב בפעילות".

היעד של הממשלה: הגדלת שיעור הנשים הערביות העובדות ל-40% עד 2020

"מעולם לא נתקלתי במספר כה גדול של נשים ערביות שמבקשות להיכנס לשוק העבודה, בין אם כיזמות ובין כעובדות שכירות", אומר איימן סייף, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, שבמסגרת משרד ראש הממשלה.

לדברי סייף, נשים ערביות זקוקות להכשרה מקצועית, למעונות יום, לתחבורה ציבורית יעילה יותר, ולמרכזי הכוון שבהם ירכשו מיומנויות נחוצות לשוק העבודה, כמו כתיבת קורות חיים והופעה נכונה בראיון עבודה. "כל הגורמים האלה שהם מפתח להשתלבות מוצלחת של כל אדם בשוק העבודה, טעונים שיפור מהותי", הוא טוען.

"הצבנו כיעד להגדיל עד 2020 את שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה ל-40% לעומת 27% בלבד כיום, שפירושו תוספת של 50 אלף נשים", אומר סייף ומצביע על החלטת הממשלה מינואר האחרון, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, להקצות 730 מיליון שקל לעידוד כניסת נשים לשוק העבודה. מתוך הסכום הזה, 250 מיליון שקל יופנו ליצירת מקומות עבודה עבור נשים ערביות, בעיקר בתעשייה, אך גם לסיוע לעסקים, להסעות מאורגנות למקומות העבודה ומהם ולסבסוד למעסיקים שיסכימו לקלוט עובדות חדשות.

"כבר כיום ניכרת עלייה בשיעור ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה ואנו חייבים לא מעט בתחום זה למדריכות הבלתי-נלאות של קרן קורת. הממשלה הקציבה לקרן 9 מיליון שקל, שמתוכם הועברו מיידית לקרן 2.5 מיליון שקל המיועדים לשמש הלוואות ליזמות במגזר הערבי".

Haimb@Haaretz.com

עופר וקנין


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#