אישה, למה את מפחדת להרוויח כסף?

צריך להביט במראה ולזכור שלפחות את חלק מהמחסומים מציבות הנשים לעצמן

סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
סיון קלינגבייל

1,200 נשים הגיעו ביום שני השבוע לשמוע הרצאות, ללמוד ולקבל השראה בכנס הנשים השנתי של מגזין TheMarker, שנערך בשבוע שבו מציינים בעולם את יום האשה הבינלאומי. האווירה, כמו בכל שנה, היתה נעימה, מרגשת ומפרגנת. ובכל זאת, יצאתי מוטרדת.

"למה אתם קוראים לכנס הזה 'כנס נשים ועסקים'? למה לא 'נשים וקריירה' או משהו כזה? עסקים זאת מלה נורא גברית...", אמרה לי משתתפת מרשימה אחת. "למה אתן לא נותנות בכנס ביטוי גם לנשים שבוחרות להישאר בבית? המודל שהצגתם הוא מודל שנכנע לגישה הגברית", אמרה משתתפת אחרת.

במידה רבה הן צודקות. המודל העיקרי הקיים כיום להצלחה בשוק העבודה הוא מודל גברי. גברים שולטים בעמדות המפתח הבכירות במשק, מאיישים עמדות ניהוליות ותקרת הזכוכית שרירה וקיימת גם כיום. למעשה, מנתוני מכון המחקר של הכנסת עולה כי בקרב האוכלוסייה היהודית שיעור ההשתתפות של נשים וגברים בשוק העבודה כמעט זהה (76.9% ו-80% בהתאמה); וכי נשים משכילות יותר מגברים (60% מבוגרי התואר הראשון הן נשים). ובכל זאת ולמרות זאת - נשים עדיין משתכרות רק 60% בממוצע ממשכורתו של גבר.

המשמעות של הנתונים האלה היא שלמרות שלוח השנה מורה כי אנחנו כבר ב-2012 ולעתים נדמה שהשיח על אפליית נשים בעבודה איבד מהרלוונטיות שלו - הבעיה עדיין קשה וחריפה. בעיקר כשמביאים בחשבון כי יש קשר ישיר בין העלייה בהכנסה של נשים לעצמאות שלהן. כך, למשל, מצא מחקר כי לנשים שמרוויחות יותר מבן זוגן יש סיכוי גבוה יותר להתגרש. במלים אחרות, לאשה עצמאית קל יותר לסיים מערכת יחסים לא טובה.

מערכת שלמה של אינטרסים כלכליים ושל גילדות מקצועיות משמרות את המצב הקיים - והנשק הטוב ביותר כדי להילחם באלה הם חקיקה וחינוך. אבל יש כאלה ששפר מזלן ולחלקן אין מנוס מלהביט במראה ולזכור שלפחות את חלק מהמחסומים מציבות הנשים לעצמן.

בעידן שבו בכל העולם מנסים לחוקק חוקים ותקנות כדי להגביל את שכר המנהלים הבכירים ואת חגיגת המשכורות הגבוהות - יש צורך לעודד נשים לקחת חלק באותה חגיגה עצמה. כן, נשים צריכות לשאוף להרוויח שכר גבוה ולא להסתפק יותר בשכר הוגן.

"לו היינו גברים היינו מרוויחות יותר", אמרו הבמאית אורנה בן דור והשחקנית אסתי זקהיים שהשתתפו בכנס. "איני מרגישה נוח לבקש כסף או לדבר על הנושא", הודתה זקהיים, שחקנית עטורת פרסים, שביטאה בכך את רחשי לבו של ציבור שלם של נשים המתביישות לבקש כסף עבור עבודתן.

כך יוצא שבעוד הגברים מנהלים משא ומתן קשוח על המשכורת, נשים רבות מוותרות כבר במעמד החתימה ומנציחות נקודת התחלה נמוכה יותר. לא מעט נשים שהתקדמו בשוק העבודה מכירות את המשפט: "בשביל מה את צריכה העלאה במשכורת - בעלך מפרנס, לא?" אם התפישה הזאת היתה רק חיצונית, כנראה שהיה קל יותר לנפץ אותה, אבל אם הנשים לא מעלות דרישות ברורות ולא מנצלות את כוחן, למה שתישבר?

סיבה מרכזית לכך שנשים מסכימות להרוויח פחות כסף היא העובדה שהן רואות בעצמן אחראיות על נטל הילדים והבית, גם בזמן שהן רוצות ושואפות לנהל קריירה. "במשך שנים נשארתי בתפקידי סמנכ"ל מאחר שחשבתי שהקמת עסק משלי או ניהול חברה יפגעו ביכולת שלי לתפקד כאם", סיפרה בכנס יעל קרוב, מייסדת ונשיאת ג'ינג'ר סופטוור (Ginger Software), חברה המפתחת תוכנות לבדיקות איות. בדיעבד, אומרת קרוב, זה היה פספוס: "אף פעם אין זמן נכון ללכת אחרי הלב ולהגשים את עצמך".

אפשר לראות איך זה קורה גם בצורה רחבה ולא רק פרטנית. קחו למשל את תחום עריכת הדין: שיעור הגברים והנשים בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות לרוב זהה, אך בשלב ההתמחות מתחילים לראות את ההפרדה בין עורכי דין לעורכות דין: יותר נשים פונות לעבודה בפרקליטות וגברים למגזר העסקי. ההליכה לפרקליטות מבטיחה לעורכות הדין הצעירות מקום עבודה בטוח ואפשרות לשעות עבודה שפויות, אבל גם גוזרת עליהן תקרת משכורת נמוכה יותר.

וזה עוד לפני שהתייחסנו לנטייה של נשים לבחור מראש במקצועות פחות מכניסים, כמו עבודות במגזר השלישי שיש בהן אלמנט של נתינה - והכסף בוודאי לא מהווה שיקול בבחירתן. בעוד שגברים מכוונים את עצמם למקצועות שאפשרות ההשתכרות בהם טובה הרבה יותר.

גם נשים שעברו את המחסומים הראשוניים ובחרו במקצוע מכניס - לא סוללות לעצמן את הדרך הבטוחה להשתכרות ראויה - נשים רבות יותר מגברים לוקות בסנדרום המתחזה: תופעה הגורמת לכך שנשים בעמדות מפתח אינן בטוחות בהצלחתן וחוששות להגדיר את עצמן מצליחות. הסיבה לסינדרום נעוצה בין היתר, באופן השונה שבו מתייחסים גברים ונשים להצלחה. גברים נוטים לייחס את הצלחתם לגורמים פנימיים (כישרון, מומחיות) בעוד נשים מייחסות את הצלחתן לגורמים חיצוניים כמו בוס מתחשב, מזל, מקריות וכן הלאה.

דווקא מחקרים מעין אלה מוכיחים כי רבים מהמחסומים של נשים במעגל העבודה הם מחסומים פסיכולוגיים שלא יישברו, אלא אם אנחנו נדאג לעשות זאת בעצמנו. צעד אחר צעד. לשם התחלה, אולי מותר לערער על התניות אוטומטיות כמו זו הגורסת שאשה היא תמיד הנושאת העיקרית באחריות לגידול הילדים. ברור כי בעבור חלק מן הנשים גידול הילדים הוא משאת הנפש ועבורן העבודה באמת אינה אלא מקור פרנסה. אבל מה עם הנשים שבעבורן העבודה היא גם הגשמה עצמית?

זה לא חייב להיות כך. רבות מהמנכ"ליות המנהלות חברות גדולות בארה"ב לקחו על עצמן את עול הפרנסה וחיות עם בני זוג שלקחו על עצמם את עול הבית - כך עלה מכתבה שפירסם המגזין האמריקאי "ביזנסוויק". כשחושבים על זה, מדובר גם בשחרור הגבר ולא רק בשחרור האשה. ההתניה כי גברים צריכים "לפרנס" יושבת לחלק מהגברים כאבן ריחיים על צווארם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker