החינוך בת"א טוב פי 2 מבמגזר הערבי

ככל שהתלמיד לומד בעיר עשירה יותר - כך הוא נהנה ממערכת חינוך מושקעת יותר

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

256 הרשויות המקומיות בישראל מחולקות לאשכולות (קבוצות) לפי הרמה הסוציו-אקונומית של תושביהן. החל מאשכול 1, הנמוך ביותר, ועד לאשכול 10, הגבוה ביותר. ברשויות באשכולות 1-4 מתגוררים 2.9 מיליון איש, רובם כמובן ערבים וחרדים. כמעט 50% מהתלמידים בכיתות א' כיום לומדים במערכת החינוך ברשויות החלשות האלה.

אגף התקציבים במשרד האוצר הציג לפני חצי שנה, בכנס של המועצות האזוריות, את רמת החינוך שמקבלת אותה מחצית של התלמידים בישראל. לפי הנתונים, תלמידים הלומדים ברשויות מאשכול 1 לומדים בבתי ספר שבהם ההשקעה בתלמיד היא 3,800 שקל בשנה. עד האשכול הרביעי, ההשקעה בתלמיד צומחת ל-6,300 שקל. לשם ההשוואה, תלמידים הלומדים בעיר המדורגת באשכול התשיעי והעשירי נהנים מהשקעה חינוכית של 8,500-9,000 שקל בכל תלמיד בשנה. מי שלומדים במערכת החינוך בעיר באשכול השמיני נהנים מההשקעה החינוכית הגבוהה ביותר - 10,200 שקל בכל תלמיד. פי 2.7 יותר מאשר התלמידים באשכול הראשון.

נתוני אגף התקציבים, שנתמכים גם במחקרים שערך הכלכלן נחום בלס עבור בנק ישראל, מלמדים כי בישראל ההשקעה בחינוך היא רגרסיבית - ככל שהתלמיד הוא חזק יותר ולומד בעיר עשירה וחזקה יותר, כך הוא נהנה ממערכת חינוך מושקעת יותר. לעומת זאת, ככל שהתלמיד הוא חלש ועני יותר, כך ההשקעה החינוכית בו הולכת וקטנה. לאור הנתונים האלה קל להבין את הממצא של OECD שלפיו ישראל היא המדינה השנייה בגודל האי-שוויון שלה מקרב המדינות המפותחות, וגם זאת שמגדילה את הפערים בקצב כמעט המהיר ביותר.

ניתוח הפערים בההשקעות בחינוך מלמד כי הבעיה אינה נעוצה בתקציבי משרד החינוך. משרד החינוך, ככל הנראה, מקצה את תקציבי החינוך בצורה פחות או יותר שוויונית. ככל הנראה, משום שקשה מאוד לנתח את תקציבי המשרד, וההערכה היא שאפילו משרד החינוך בעצמו לא יודע (שמא מעדיף שלא לדעת?) כיצד מוקצים תקציביו, אבל ההערכה היא כי הקצאת תקציבי החינוך היא שוויונית בקירוב. שוויונית במובן של הקצאה זהה לכל תלמיד - הקצאת יתר לתלמידים ברשויות חלשות כמובן שאין.

צילום: כפרי ניר

על היעדר העדפה מתקנת של משרד החינוך מתלבשים הפערים הגדולים בתקציבי החינוך הנוספים - קרי ההשקעות של הרשויות המקומיות בחינוך, ותשלומי ההורים. באשכול ה-1-4 יש מעט מאוד תוספת השקעות של הרשות המקומית או של ההורים. באשכולות 8-10 ההשקעות של הרשות ושל ההורים גבוהות מההשקעות של משרד החינוך - הן יותר ממכפילות את תקציב החינוך העירוני.

הפערים העצומים בהשקעה בחינוך מתבטאים כמובן בתפוקות החינוכיות: שיעור הזכאים לבגרות באשכולות 1-4 הוא 35% לעומת 70% באשכולות 8-10. שיעור הסטודנטים באשכולות הנמוכים הוא 8%, לעומת 31% באשכולות הגבוהים. שיעור בעלי השכר הגבוה מפי שניים מהשכר הממוצע הוא 2% באשכולות הנמוכים, לעומת 20% באשכולות הגבוהים. בכלל, ההוצאה המקומית לתושב (ללא חינוך ורווחה) היא 2,300 שקל בשנה באשכולות הנמוכים, לעומת 3,800 שקל באשכולות הגבוהים. במדינת ישראל הרגרסיביות חוגגת - ככל שהתושבים ועירם חזקים יותר, כך התקציבים שמהם הם נהנים גדולים יותר.

הסיבה לפערים העצומים בהשקעות של הרשויות השונות היא הפערים בהכנסותיהן. תקציב הרשויות המקומיות ב-2009 היה 42 מיליארד שקל - שני שלישים מתוכם הכנסות עצמיות, ושליש הכנסות ממשלתיות. כלומר, סך תקציבי הממשלה המועברים לרשויות המקומיות היה 14 מיליארד שקל, שהם 34% מתקציבי הרשויות. מדובר בקיטון חד בתקציבי הממשלה מ-40% מתקציב הרשויות בתחילת העשור - ל-34% בלבד בסופו. כספית, ההעברות הממשלתיות צמחו במהלך העשור הקודם במיליארד שקל בלבד. באותה עת צמחו ההכנסות העצמיות של הרשויות ב-7 מיליארד שקל.

השחיקה הנמשכת בתמיכה הממשלתית ברשויות והעברת כובד המשקל של תקציב הרשות להכנסות העצמיות שלה, הרחיבו דרמטית את הפערים בין הרשויות בישראל. הרשויות החזקות, בעיקר הרשויות במרכז, מסוגלות לייצר הכנסות עצמיות, ולכן הן התחזקו והתבססו. הרשויות החלשות, בעיקר בפריפריה ובמגזר החרדי והערבי, מתקשות מאוד לייצר הכנסות משל עצמן, ולכן הן נחלשו - ופתחו פיגור עצום מול הרשויות החזקות.

מאחר שעיקר השירותים שמקבל האזרח בישראל מתקבלים דרך הרשות המקומית, הפערים שנפתחו בין רשויות חזקות וחלשות בישראל הגדילו מאוד את הפערים בתוך האוכלוסייה בישראל בכלל. בעוד שהמדינה מנסה להפעיל מדיניות פרוגרסיבית בתקציבים הממשלתיים כדי לצמצם פערים, הרי שדרך תקציבי הרשויות המקומיות הפערים בישראל רק גדלים והולכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ