האיום האיראני מוחשי מתמיד - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיום האיראני מוחשי מתמיד

ככל שהחרדים ינסו לכפות את דרכיהם - כך יעלו רמות הפחד והשנאה

15תגובות

>> בעקבות התופעות החדשות של הדרת הנשים, מתקיימת תופעה אחת מעודדת - התדהמה. "לא יכול להיות שזה קורה בישראל", אומרים לעצמם עוד ועוד אנשים אל מול חוצפת חובשי כיפה. אלה מבקשים מסטודנטיות בטכניון החיפאי (עיר הפועלים שבה עובדת התחבורה הציבורית בשבת) לצאת מחדר הכושר, בעוד שאנשי חברה קדישא לא נותנים לנשים לדבר מעל קברי יקיריהן.

"איך זה יכול להיות", אומר לעצמו קהל רב כשהוא שומע רבנים דורשים מצוערים, איכותיים בדרך כלל, לתת את נפשם, אבל לא לשמוע שירה של חיילות. רגע אחד לא שמנו לב - והנה מאיימות להימחק 60 ומשהו שנה של מאבק נשי, שתכליתו אחת: כבוד בסיסי למין האחר, הכרה ביכולותיו ובזכויותיו השוות.

בישראל 2011 המרחב הציבורי משתנה מקצה לקצה. נשים אמנם מרוויחות פחות מגברים, אבל כבר נמצאות בכל מקום: את המחאה החברתית בקיץ הובילו בעיקר נשים, בראש שתי מפלגות גדולות עומדות נשים, בראש בית המשפט העליון עומדת אשה, רוב הסטודנטים לרפואה הן נשים, ויש גם זוכה בפרס נובל. אפילו צה"ל הסכים ברוב טובו להושיב אלופה ברמת הפיקוד העליונה.

נכון, המצב רחוק מאידיליה, אבל הוא טוב מאי פעם. לכן התדהמה המבורכת. בישראל 2011 הרוב השפוי, גברים ונשים, לא מבין לאן הידרדרנו כשמדעניות מבריקות לא מוזמנות אל הבמה כדי לקבל פרס, ובעיקר חוששים מהשאלה - לאן זה עוד יגיע. האם אנו צפויים בקרוב לדרישה לימים נפרדים לגברים ונשים בלשכות התעסוקה? בתור למשרד הפנים? האם נראה בחוצות תל אביב כספומט כשר ושני טורים של לקוחות כשביניהם מחיצת הפרדה? האם באוניברסיטאות ישבו בכיתה אחת גברים מקדימה ואילו הנשים יתחבאו מאחור? אם המגמה לא תיעצר כעת, כל מה שנראה כרגע מופרך יכול להתממש.

מי יעצור את המגמה? נשים כמובן. לנשים כיום יש מספיק השכלה ועמדות כוח כדי לא לתת לדברים האלה להתרחש. הדרך היא להחליט שכולנו טניה רוזנבליט, שהוכיחה כמה כוח יש לאשה אחת שמסרבת לבקשה מופרכת כמו לתת לגבר חרדי את מקומה באוטובוס. תפקידן של הנשים הוא לא להרשות לאף אחד להדיר אותן מהמרחב הציבורי - לא בעבודה, לא בקרב המשפחה ולא כשהן מקבלות שירות.

מבקשים ממך לעזוב חדר כושר? סרבי בנימוס והמשיכי להתאמן, או יותר טוב: התחילי לשיר, והמבקש ככל הנראה יסתלק בעצמו. התעלמי כשמבקשים ממך לא לשאת דברים מעל קבר יקיריך ואל תסכימי להישאר לשבת ביציע כשאת מקבלת פרס. כמובן שככל שהנשים בכירות יותר, כך לסירוב שלהן יש השפעה רבה יותר. האלופה אורנה ברביבאי יכולה, אם תבחר, להפוך את 2012 לשנת שילוב הנשים בצבא ולמנוע מהחלטות צבאיות המדירות נשים לעבור בשקט. יש לה כוח ועל כתפיה האחריות לשמור על כבודן של נשים בכלל וחיילות צה"ל המסורות בפרט.

גם על חברות כנסת מוטלת אחריות נוספת - להתאחד ולחוקק חוק שיהפוך מדירי נשים במרחב הציבורי לעבריינים. נשים צריכות להתאחד מול קבוצות קיצוניות שמנסות להנמיך אותן. הדרך להתמודד היא להגיד יחד "לא": לא תשתיקו אותנו, לא תזיזו אותנו באוטובוסים או בקרונות רכבת, לא תרימו מעלינו מחיצות. בימים הקשים והחשובים האלה אפשר גם לצפות מהמגזר החרדי, כמו גם חלקים מהציונות הדתית-לאומית, ליטול קורה מבין עיניהם ולעשות חשבון נפש.

ההתנהלות הסטנדרטית בקרב החרדים - מחיצות הפרדה, ערבי זמירות לנשים בלבד ובריכות רחצה נפרדות - היא שלהם, ופה זה נגמר. ככל שינסו לכפות את דרכיהם ולשנות סדרי עולם במרחב הציבורי השייך לכולנו, כך תעלה רמת הפחד, כך תעלה רמת השנאה ההדדית וכך ירבו הכתבות בעיתון. אלה יהפכו לבלתי את אפשרי את הניסיון לשלב ידיים כדי להזין פה עוד ועוד מנועי צמיחה הדדיים למען החיים של כולנו.

העולם הדתי, בוודאי החרדי, לא עשויים מקשה אחת. תפקידם של מנהיגים דתיים בעניין זה הוא לעצור את הסחף ולמנוע מגורמים קיצוניים להטיל כתם על כולם. הדרת נשים היא לא הדרך לקרב לבבות. הכי קל לטעון שהחילונים פשוט לא מבינים את ההיגיון שעומד מאחורי כל פעולה שלכם, החרדים, והכי קשה לבדוק אצלכם בבית איך ניתן לנטרל את התופעה, ויפה שעה אחת קודם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#