העולם שייך לצעירים? לאו דווקא - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העולם שייך לצעירים? לאו דווקא

כשמאפשרים למבוגרים לפרוש מוקדם - קטנים סיכוייהם למצוא פרנסה

6תגובות

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת מטפלת במכלול תלונות של עובדים על אפליה נגדם. בין אלה, גם טענות על אפליה על רקע גיל. גיל מבוגר, כמובן, בעולם ששייך לצעירים.

נתוני רשות השוויון מלמדים כי במשך השנים, 11% מהתלונות לרשות היו על אפליה בתעסוקה על רקע גיל. האם זה הרבה? התשובה תלויה בעיני המתבונן, אבל כמעט ברור שאין מדובר בשיעור עצום של תלונות. אפליה על רקע גיל, אם היא קיימת בישראל, כנראה אינה בעיה קשה מאוד.

חיזוק לתחושה זו מתקבל מנתוני הלמ"ס המציגים את שיעור הבלתי מועסקים שהתייאשו מחיפוש עבודה. שיעור הבלתי מועסקים נע בין 5% ל-13%. השיעור הנמוך הוא דווקא בקרב מבוגרים, בני 55 ויותר. אפשר לנסות ולתרץ אותו בכך שמבוגרים רבים פשוט נואשו מהחיפוש אחר עבודה. אלא שנתוני הלמ"ס מראים אחרת: שיעור המתייאשים נע בין 0.8% ל-4.7% מהאוכלוסייה. בקרב המבוגרים, השיעור הוא 1.7%. מדובר, יש לציין, בשיעור השני הכי הגבוה (הגבוה ביותר, באופן פרדוקסלי, הוא דווקא אצל עובדים בני פחות מ-24), אבל אין מדובר בשיעור גבוה בהרבה מזה של גילאי הביניים.

הנתונים, לפיכך, לא תומכים בהשערה המקובלת שלפיה למבוגרים בישראל קשה למצוא עבודה. אין זה אומר שהמבוגרים אינם מופלים בשוק העבודה. בתמ"ת מעריכים כי האפליה קיימת, והיא כנראה מתבטאת בכך שמבוגרים נאלצים לחפש עבודה זמן ממושך יותר, וכאשר הם כבר מוצאים עבודה, אין זו עבודה שבהכרח הולמת את כישוריהם. במלים אחרות, סמנכ"ל כספים שיסכים להתפשר ולעבוד כשומר בכניסה לקניון, או כמשגיח בבחינות, יוכל כנראה להסתדר ולמצוא עבודה. אם קשה לו להתפשר, מצבו טוב פחות.

הסיסמה כי העולם שייך לצעירים, לפיכך, היא סיסמה בלבד. גם למבוגרים יש מקום - בתנאי שמפנים את המקום עבורם. במקרה של המבוגרים, פינוי המקום תלוי גם בכוונות הטובות של המעסיקים להעסיק עובדים מבוגרים, אבל גם בכוונות הטובות של המדינה. ככל שהמדינה מאפשרת למבוגרים לפרוש לפנסיה מוקדם יותר ולחיות על חשבון קצבאות במקום על חשבון שכר מעבודה, כך היא מקטינה את הסיכוי של מבוגרים למצוא מקור פרנסה.

אנחנו יודעים זאת מתוך נתונים של שני מחקרים שנערכו, האחד במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, והאחר בבנק ישראל. שני המחקרים כאחד שאלו בדיוק אותה שאלה: מה קרה לתעסוקת מבוגרים בעקבות העלאת גיל הפרישה בשנתיים ב-2003 - גיל הפרישה הסופי לגברים עלה מ-65 ל-67, גיל הפרישה המומלץ לנשים עלה מ-60 ל-62. שני המחקרים העלו ממצאים כמעט זהים: תעסוקת מבוגרים זינקה בשיעורים חדים, ובאופן מובהק אצל שני המינים. בנק ישראל מצא גידול של 17% בהשתתפות הגברים בשוק העבודה וגידול של 9.4% אצל הנשים. התמ"ת מצא גידול מצטבר של 9.7% אצל הגברים ושל 9.1% אצל הנשים (שני המחקרים בדקו שכבות גיל מעט שונות).

המחקר של משרד התמ"ת לימד כי בעקבות העלאת גיל הפרישה ב-2003, תעסוקת המבוגרים בישראל עברה מהפך. אם במשך שנים ארוכות היינו מדינה שבה שיעור התעסוקה של מבוגרים, בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, היה נמוך, הרי שעד 2009 התהפכה התמונה ונהפכנו לאחת המדינות המובילות בהעסקת מבוגרים. שיעור התעסוקה של בני 60-64 בישראל הוא 51%, לעומת ממוצע של 42% ב-OECD. רק יפאן וארה"ב העסיקו יותר מבוגרים מאתנו.

"עליית ההשתתפות בשוק העבודה בולטת במיוחד בקבוצות גיל שהושפעו ישירות מהשינוי בחוק גיל הפרישה", כתב בנק ישראל במחקרו. "עולה מכאן ששינוי חוק גיל הפרישה השפיע במידה לא מבוטלת על החלטותיהם של גברים ונשים בקבוצות הגיל הרלוונטיות בעניין השתתפות בכוח העבודה".

"גיל הפרישה הוא נורמה בעבור המעסיקים והעובדים כאחד", נכתב בדו"ח הוועדה שבחנה את העלאת גיל הפרישה של נשים, "ולכן משפיע על גיל הפרישה בפועל. אחד השיקולים שמעסיקים מביאים בחשבון כאשר הם נאלצים לבצע הפחתות בכוח האדם הוא מצבם הסוציאלי של העובדים, שמושפע ממקורות הכנסה אלטרנטיביים כמו קצבאות הביטוח הלאומי". במלים אחרות, העובדה שלנשים יש כיום זכות לפרוש לפנסיה בגיל 62 ולקבל מגיל זה קצבת ביטוח לאומי, משפיעה על שיקולי המעסיקים בבואם להחליט אם לפטר עובדת מבוגרת.

הזינוק של ישראל אל פסגת התעסוקה העולמית של מבוגרים נבע במידה רבה מהמהלך החשוב שביצעה ישראל ב-2003, כאשר העלתה את גיל הפרישה וקבעה את גיל הפרישה של גברים על 67. היא היתה כמעט המדינה הראשונה בעולם שעשתה זאת, ובדיעבד חזתה את הנולד. מאז 2003, ובמיוחד מאז פרוץ המשבר הפיננסי של 2008, שהחמיר מאוד את מצבן של המדינות המפותחות, גיל הפרישה בעולם נמצא במגמת עלייה מהירה. כמעט כל מדינות OECD העלו מאז את גיל הפרישה שלהן ל-65, גברים ונשים גם יחד. לפחות שבע מהן עומדות להעלות את גיל הפרישה, נשים וגברים גם יחד, ל-67.

ישראל, שהיתה פורצת דרך בזיהוי המגמות המחייבות תיקון בעולם העבודה והפנסיה, נמצאת כיום מאחור. הגברים הישראלים אמנם פורשים בגיל 67, אבל הנשים בישראל פורשות בגיל 62 - הרחק מאחורי המקובל ב-OECD גם מבחינת גיל הפרישה עצמו וגם מבחינת השוויון בין המינים. מאחר שהמהלך פורץ הדרך הקודם קידם מאוד את מצבם של העובדים המבוגרים בישראל, הפיגור היחסי של ישראל כיום מאיים להחמיר את מצבם. אם ישראל לא תחזור ותסגור את הפערים מול העולם, שוק התעסוקה שלה באמת יחזור להישלט בידי הצעירים. רק הכנסת יכולה לשנות זאת - בהחלטה להעלות את גיל הפרישה של נשים, ובהקדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#