אלכס מילר

כשמשרד החינוך שובר הראש איך להשתמש בתקציב שאף פעם לא מספיק, יש פתרונות רבים שדווקא לא עולים כסף, או לכל היותר - עולים מעט.

אחד מהם הוא ביטול הרישום האזורי. את התופעה האנכרוניסטית הזו כולנו מכירים היטב ועוד יותר מכירים את דרכי ההתמודדות הבלתי פורמליות עמה. הורים המבקשים להעביר את ילדם מבית הספר הקרוב לבית הספר האיכותי, מפברקים כתובת מגורים, לפעמים של הסבתא או של קרובים אחרים, ולו רק כדי לשנות את גזירת הגורל של מחלקת הרישום העירונית - בית הספר השכונתי.

צילום: ניר כפרי

אזורי הרישום נהפכו לסיוט של הורים וילדים רבים. המצב הנוכחי מחייב תלמיד עד גיל תיכון להירשם לבית הספר הקרוב לביתו, והחלוקה נעשית על פי אזורי רישום ברורים ומוגדרים. חופש הבחירה? לא בבית ספרנו. המצב התיאורטי מדבר אמנם על שוויון מלא בין בתי הספר, אך אין הדבר מיושם הלכה למעשה, ובכל מקום יש בתי ספר טובים יותר וטובים פחות, ואת המחיר נאלצים לשלם התלמידים.

המערכת יצרה סבך של שיטות שנועדו לעקוף את אזורי הרישום המסורתיים. זה בהחלט לא חינוכי. אזורי הרישום צריכים להיות נחלת העבר. בעידן הנוכחי יש מקום לשיפור התנאים לתחרות ולבחירה חופשית - איפה הילד רוצה ללמוד, באילו תנאים וכן, גם עם אילו חברים. לא מדובר בהפרטה של המערכת, אלא ביצירת תחרות בריאה וחיונית שתאפשר גם בחירה חופשית וגם מאמץ נוסף של בתי הספר במאבק על לבם של התלמידים והוריהם. המצב שבו להורים אין אפשרות לבחור באופן עצמאי לחלוטין את המערכת החינוכית של ילדיהם הוא בגדר אבסורד, ובמובנים מסוימים גם נוגד את החוק.

במסגרת ביטול אזורי הרישום, יהיה ברור שיש אלמנטים צרכניים גם למוצר כמו בית ספר. לא מתוך חנופה או זילות של המערכת, אלא להפך, מתוך רצון לראות בתי ספר טובים יותר. בית ספר מצליח יוכל לשלם יותר למורים, לאמץ תוכניות חינוכיות רחבות יותר, פורמליות ובלתי פורמליות, לקדם שיעורי אחר הצהריים והעשרה נוספת, לטפח את מבנה בית הספר ולהעניק לתלמיד את המקסימום. בתי ספר שנכשלו עד עתה, ייאלצו לקבל על עצמם רפורמות, להוכיח מגמת שיפור מתמדת, להציב רף גבוה ואיכותי של סגל המורים ולצאת לדרך חדשה שרק תיטיב עמם.

שיטת הרישום האזורי אינה שכיחה בעולם ודומה כי גם בישראל כבר אבד עליה כלח. יתרה מכך, בשנים האחרונות היינו עדים לשימוש ציני ומכוער בה, דוגמת בתי ספר לרוסים בלבד וגטאות אתיופים בפתח תקוה. גם כפרי הנוער שפעם היו מפלט לתלמידים החלשים ביותר, נהפכו לקורבן השיטה ויובשו באמצעות אזורי הרישום על ידי ראשי הרשויות רק משום שנהפכו לטובים ולאיכותיים יותר, ומשכו אליהם את התלמידים החזקים. האם זו הגישה שאנו רוצים לטפח?

רפורמות יש לבצע לאט ובזהירות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במדינה רבת טלטלות כשלנו. תקופת ההרשמה לבתי הספר כבר החלה, וזה הזמן להתחיל להנחיל את ביטול הרישום האזורי במקומות מסוימים כפיילוט שיעיד על היעילות וסיכויי ההצלחה בעתיד ובהיקף רחב יותר. הניסיון יכלול הענקת סמכויות נרחבות למנהלי בתי הספר כדי שייהנו מעצמאות ניהולית וכלכלית, יוכלו ליישם את הרפורמה בצורה מעמיקה ויתנו מענה טוב יותר. ואם כבר מנסים, אז מן הראוי לעשות זאת ביישובי הפריפריה הסובלים במשך שנים מהישגים נמוכים וזועקים לעזרה שתציע באמת אופק חדש.

הכותב הוא ח"כ מטעם ישראל ביתנו ויו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker