"אנחנו ברעידת אדמה. יהיה שינוי בבריאות, בזוגיות וברווחה. גם הדירות ייראו אחרת"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תמיר לאון
תמיר לאוןצילום: אייל טואג
רותם שטרקמן
רותם שטרקמן

תמיר ליאון, בשבוע שעבר סיפר מנכ"ל צ'ק פוינט, גיל שויד, על סקר שערך בקרב העובדים שלו בנוגע לעבודה מהבית.

תראה כמה חברות רציניות מאוד עובדות בצורה לא מקצועית.

מה זאת אומרת?

איזה ידע יש לעובדים בנושא? הם יכולים לדבר רק על הנוחות האישית שלהם.

מאיפה זה בא, חוסר המקצועיות?

הסיבה היא כמובן שהחברות האלה לא היו צריכות לעסוק עד כה בנושא לכידות החברה בהקשר ישיר לתפוקה. זה היה נושא של מחלקות כוח האדם.

ימי כיף, גיבושים והרמת כוסית לפסח.

"מקובל שאנשי מכירות יושבים ביחד כדי לייצר תחרותיות. זה יכול להשתנות בחלקו. פגשנו מנהלת שהחלה לייצר טקסי shaming בזום בכל בוקר, כשכל אחד מכריז על הישגיו ביום הקודם, בדומה לדינמיקה בקבוצות דיאטה שונות"

כן, ובנוסף החברות ניסו תמיד לבנות "קהילות" של עובדים באמצעות משרדים מרווחים, מפנקים ומצוידים. המעבר לעבודה מהבית קישר את הלכידות ישירות לליבת החברה, לתוצר שלה.

מה שמשפיע באופן ישיר ודרמטי על הביזנס.

רמת הלכידות היא הנקודה המרכזית בכל הסיפור הזה, המשענת, אבן הראשה. ברגע שהיא נפגעת, כל הפרמטרים מתחילים לרדת. השאלה היא עד כמה אפשר לעבוד מרחוק בלי לפגוע בלכידות, ומה הם צריכים לחזק אצלם במעבר לעבודה מהבית כדי לשמור עליה ועל התרבות בחברה, על הדנ"א של הארגון והערכים והמטרות המשותפות. האתגר הוא להגיע לרמה גבוהה של תקשורת ולייצר מקסימום לכידות ומקסימום תפוקה, אצל עובדים שלא נמצאים איש עם רעהו באותו חלל.

"הכי חשוב שבבית יהיה קו אינטרנט יציב"צילום: בלומברג

זה יהיה שינוי לתמיד, העבודה מהבית?

כן, העתיד הוא היברידי. כרגע המגזר העסקי נמצא בשלב שבו אפילו אין לו מודעות למה שקורה, והרבה עובדים, מנהלים וחברות ייפגעו.

בחברות הגדולות לא עובדים על זה?

חלק מהחברות עושות תוכניות ברמה נמוכה בלי להבין את השלכות המעבר להיברידי. למשל, הן שואלות את העובדים מה נוח להם או מנסות לשעתק אחד לאחד את העבודה העכשווית למצב היברידי. כך זה גם עם האנשים עצמם, שלא מבינים איך החיים שלהם ישתנו. מנהלים מתקשים לחשוב בצורה הזאת, כמו גנרל שכמה שלא יתאמץ, תמיד יראה את העולם באנחנו והם. זה שינוי תרבותי, רעידת אדמה.

עד כדי כך?

כן. לראשונה בהיסטוריה האנושית אנשים שעובדים בתאגידים גדולים יעבדו מהבית בחלק משמעותי מהזמן שלהם. וזה יהיה במסות. אנשים עוד לא מבינים איזה שינוי זה יעשה בכל היבטי החיים.

יש חברות שכבר שעמוק בתוכניות?

כרגע רוב החברות נמצאות באחד משני המצבים: או שהן עובדות כרגיל, כאילו אין קורונה, בעיקר החברות הקטנות והבינוניות, או שהן עובדות רק מהבית, כאן מדובר ברוב חברות הטכנולוגיה הגדולות, ומצב זה יתקיים עד סוף השנה לפחות. החברות האלה נמצאות במצב של מצוקה וכאוס ומנסות לפתור בעיות רגעיות: איך מראיינים עובדים בזום, איך עורכים שיחות משוב מרחוק או אומרים לעובד שלא מרוצים ממנו, באיזו תדירות יש לדבר טלפונית עם העובדים, איך עושים פרזנטציה ללקוחות מרחוק, איך מנהלים ישיבות, איך נותנים לכולם לדבר, איך עושים רווחה, גיבושים ועוד. כל הדברים האלה מתרחשים ברמת השטח.

כלומר, עדיין לא משהו אסטרטגי?

יש חברות שכבר מבינות שיהיה כאן שינוי תרבותי, והן אלה שפונות למחקר יותר רציני ולדבר על היום שאחרי: איך משלבים בית ומשרד, איך החברה צריכה להתנהל במחלקות השונות ומה הם יצטרכו לעשות כדי שהעבודה ההיברידית לא תפגע בחברה.

על מה מדברים בשלב ראשון?

חברות טכנולוגיות שמתבססות על עבודת צוותים מדברות כרגע על עבודה יום אחד מהבית. חברות שמוטות יותר לכיוון של שירותים, חברות עם מוקדי שירות, או עורכי דין שהעבודה אצלם פרטנית יותר, מדברים על יומיים־שלושה של עבודה מהבית.

אבל זה יהיה בשלבים.

אפשר להניח שאצל רוב החברות זה יהיה הדרגתי: יתחילו עם 20% מהבית ולאחר שילמדו את ההתנהלות החדשה, ובהתאם לתוצרים, תיווצר אבולוציה מהירה של עובדים ומנהלים חדשים, ונראה מעבר שיכול להגיע גם ל–40%–50%. המטרה הסופית היא להגיע למצב מעורב, שבו חלק מהעובדים יהיו בבית וחלק בעבודה כל העת.

זה חלק מה–work-life balance שהתחיל משחרור הורים להיות עם הילדים, משם התקדמו לחצי יום עבודה ולבסוף ליום עבודה שלם מהבית. זה גם משמש לפיתוי עובדים מוכשרים

עבודה מהבית בתקופת הקורונהצילום: CAITLIN OCHS/רויטרס

למעשה, עבודה מהבית זה לא ממש חדש.

נכון, אבל הקורונה האיץ את כל זה.

מה היה עד כה?

יש חברות שעובדות כבר מזמן רק ב–Remote עם צוותי עבודה מאזורי זמן שונים שלא נפגשו מעולם. בחברות אחרות, בייחוד בעשור האחרון, העבודה מהבית הוצעה במינונים צנועים בישראל וקצת יותר בחו"ל. זה חלק מה–work-life balance שהתחיל משחרור הורים להיות עם הילדים, בעיקר אמהות וגם אבות פרודים שיצאו מוקדם יותר מהעבודה בחלק מהימים, משם התקדמו לחצי יום עבודה ולבסוף ליום עבודה שלם מהבית. זה גם משמש לפיתוי עובדים מוכשרים. אלה תהליכים שמתקדמים לרוב בכיוון אחד.

שטח משוחרר לא יוחזר.

קשה לוותר על פריווילגיות. אף אחד לא יגיע לעבוד ביום שישי, למשל.

כמה זה כלכלי לעבוד מהבית?

זה הפקטור המשמעותי ביותר כאן, ומה שדוחף את כל הסיפור קדימה: לא הנגיף או הבריאות, אלא החיסכון במשאבים.

בוא נעשה חשבון.

לפי התכנון המקובל, עובד תופס שטח משרד של 10–15 מ"ר. מחיר של מ"ר מתחיל ב–50 שקל לחודש בפריפריה ויכול להגיע בתל אביב גם ל–150 שקל ויותר. תוסיף ארנונה, דמי ניהול, חניה, ריהוט, חשמל וארוחות מסובסדות.

היו חברות שדיברו על ביטול כרטיסי הסיבוס לארוחות למי שעובד מהבית.

תוסיף רכב והוצאות רכב — מכה לשוק הליסינג. בארה"ב חישבו שעובד ב–Remote חוסך למעסיק 11 אלף דולר בשנה. זה גם טוב לסביבה: תהיה פחות תנועה ויהיו פחות פקקים, כך שגם מי שייסע לעבודה יבזבז פחות שעות על הכביש.

אבל רמת השליטה של המנהלים יורדת.

זה נכון שמנהלים מתקשים לוותר על "החזקה" של העובדים קרוב אליהם, ואפשר להבין אותם: בעבודה מהמשרד השליטה והפיקוח טובים יותר, גם הלכידות של העובדים, וכתוצאה מכך גם המוטיבציה והתפוקות. חלק מהמנכ"לים אומרים שיום אחד העבודה מהבית תפגע בתפוקה, אבל הם ייאלצו כנראה להיכנע לדרישה מהשטח.

ירידה באינטראקציות החברתיות — בזבוזי זמן ליד הקפה או בין אנשים שיושבים בחלל משותף, או הפסקות עישון וארוחות צהריים וכמובן נסיעות. זה גם יכול להביא לעלייה בתפוקה.

בגדול, ככל שיש יותר אינטראקציות חברתיות פרונטליות, רמת הלכידות גבוהה יותר, העובדים מרוצים יותר, נוטים להישאר יותר שנים והתפוקה גדולה יותר. אבל את זה צריך לשים בסוגריים במשוואה של תרבות החברה בכלל. אם אין חתירה קדימה כלפי יעדים ורוח עשייה, אז הרבה אינטראקציות יכולות להיות "תרבות שתיית התה" ובזבוז זמן.

"הדבר הכי חשוב בבית יהיה קו אינטרנט יציב. בלי תקשורת טובה אי אפשר לעבוד, ולכן זה יהיה פרמטר מרכזי שאנשים יבדקו. פעם היו בודקים את עוצמת זרם המים, עכשיו יבדקו את 'זרם' הרשת. בנוסף יצטרכו לייחד פינת עבודה או שתיים בכל דירה"

מה זה יעשה למנהלים?

תהיה אבולוציה ניהולית. המנהלים הריכוזיים שחייבים את הכל לידם ייעלמו לאט־לאט, ויהיה חיפוש אחר סוג חדש של כריזמה ניהולית, זאת שיודעת לנטר ולכוון את העובד ומניעה אותו לפעולה לא באמצעות נוכחות פיזית עוצמתית או מאיימת. חברות טכנולוגיה, למשל, נוהגות לייצר ישיבות עבודה שמטרתן, למעשה, היא החזקה של העובדים במתח עבודה גבוה וייצור מחויבות. זה יצטרך להתעדכן. מקובל שאנשי מכירות יושבים ביחד כדי לייצר תחרותיות. גם זה יכול להשתנות בחלקו. פגשנו מנהלת שהחלה לייצר טקסי shaming בזום בכל בוקר כשכל אחד מכריז על הישגיו ביום הקודם, בדומה לדינמיקה בקבוצות דיאטה שונות.

איך זה עבד עד כה?

בשלב ראשון מחלקות כוח האדם עסקו בעזרה לעובדים, ביצירת תנאים טובים ככל האפשר בעבודה מהבית. אנחנו עדיין לא יודעים כיצד זה יעבוד, הנתונים על התפוקות מעורבים. חברות שהחלו לתת שירות מהבית, כמו חברות ביטוח, קיבלו פידבקים נמוכים יחסית מהלקוחות על השירות. גם אצל מתכנתים נרשמה ירידה בתפוקה באופן כללי. מנגד, חברות עם שיעור מהנדסים גבוה דיווחו דווקא על עלייה. ייתכן שבסוף השנה יהיה לכולם יותר ניסיון בניהול מרחוק ויותר הבנה לגבי התוצרים. הבנקים הקדימו את כולם בעניין הזה.

למה?

כי הם עסוקים כבר עשור במציאת התמהיל הנכון של הסניפים בעבודה מול הלקוחות, בפגישות פרונטליות או בדיגיטל. הם יצטרכו לעשות עבודה דומה עם המטה. במגזר הציבורי אנחנו רואים שמתחילים להגיע להסכמי עבודה שכלולה בהם עבודה מהבית. זה מהלך שיכול להניע סופית את המשק לעבודה מהבית, בדיוק כמו שקרה כשבמגזר הציבורי הפסיקו לעבוד בימי שישי.

מה רוצים העובדים?

בגדול העובדים רוצים להיות במקום העבודה בדיוק מאותה סיבה שחלק ניכר מהנוער רצה לחזור לבתי הספר כבר בשבוע הראשון של הסגר, ומהסיבה שאנשים צעירים שוכרים משרד ב–WeWork. אנחנו צריכים חברה. אולי לא כל הזמן, אבל העבודה היא המקום השני במעגל השייכות של האדם לאחר המשפחה. אצל חלק לא קטן, היא המעגל הראשון. יש הרבה אנשים שמשתגעים בבית אחרי כמה חודשים.

מה קשה להם?

הבדידות. הם ממש אומרים "אני מתגעגע לחבר'ה". ברגע שאין פגישות פנים מול פנים, חלק גדול מהתקשורת האמיתית בין אנשים יורד. שיחות וידאו לא מגשרות על זה. בשנים האחרונות חיילים התחילו להתלונן באופן קבוע שמנהלים אותם בוואטסאפ, ואלה אנשים בני 20, לכאורה טכנולוגים.

איך החברות יתמודדו עם הזדהות נמוכה יותר של העובד עם החברה? זה גם יכול לגרום לזליגת מידע ולמעברים מהירים של עובדים בין חברות.

יש חשש שאם הלכידות תתמוסס, לחברות יהיה קשה יותר לשמר עובדים, ותהיה בריחה של מידע — עניין שגם ככה הוא בעיה. נגד ריגול עסקי יש פתרונות טכנולוגיים, בעלי תפקידים בשירות הביטחוני עובדים כבר היום מהבית ברשתות מאובטחות. זה תחום חם מאוד היום. הסייבריסטים ימשיכו להרוויח, זה בטוח.

אבל תהיה תחושה של עובדים שהארגון הוא פחות שלהם.

אתה מתחבר למקום דרך המרחב ודרך האנשים, וכשהמרחב הוא הבית ואתה רואה את האנשים רק דרך מסך — אתה מאבד במידה מסוימת את החיבור. לכן יצטרכו לנהל טקסים קבועים. למשל טקס בוקר, שבו ידברו על היעדים של היום ועל חלוקת העבודה, או טקס סוף יום.

גמרנו, אפשר ללכת הביתה.

זה חשוב כי זה יוצר את ההפרדה בין העבודה לחיים הפרטיים. אחרת זה יכול לגלוש בקלות לדרישה של יותר שעות עבודה ושוב חזרנו לעבדות המודרנית. העניין הוא להבין מהן ההתנהגויות שניתן לוותר עליהן, למשל שיחות בפינת הקפה או מגוון של חדרי ישיבות פורמליים וא־פורמליים ומהם הדברים שחברות ירצו לשמר.

בקיצור, הסתגלות למציאות חדשה.

ארגון שישכיל להסתגל יקבל — מלבד החיסכון הרב — עובדים מרוצים יותר ושחוקים פחות. הניהול כאן יכול ללכת לשני מקומות מנוגדים: מצד אחד הידוק הפיקוח, יותר טכנולוגיה לנטר מה עושה העובד כל הזמן, ומצד שני תחושה של אמון ו"אנחנו סומכים עליך".

שאתה לא רואה סדרות בנטפליקס בזמן עבודה.

סומכים עליך שתעשה את העבודה.

עבודה מהבית. אילוסטרציהצילום: Albert Gea/רויטרס

בוא נדבר על הדברים הטובים בתהליך הזה.

יש המון דברים טובים. זה הולך להיות נהדר, ואני מאוד אופטימי. אנשים לא מבינים את עוצמת המהפכה.

גילינו משהו טוב שהמגפה יצרה?

זה ייצור דור של עובדים ומנהלים מסוג חדש, ויעלה כנראה את רווחת חייהם. הגיע הזמן להתנתק קצת ממודל בית החרושת של 250 השנים האחרונות. נראה הרבה יותר נשים במקומות שמרוויחים בהם הרבה כסף. אני צופה שאנשים עם מוגבלויות ואוכלוסיות כמו חרדים וערבים ישולבו יותר, שכן קל יותר ללמוד מיומנות תקשורת במסך, כי יש פחות ניואנסים חברתיים ותרבותיים.

ובמשפחה?

יהיה שינוי במשפחות, בזוגיות, בהורות, בתרבות הפנאי. אנשים יהיו יותר בבית יחד וידברו על מי מכין צהריים לילדים, מי לוקח את הילדים מהגן. זה בטח גם יעשה שינוי בבריאות, ואולי גם במעורבות פוליטית — לא רק הפנסיונרים יעמדו עם שלטים בצמתים. יהיה גם שינוי בתחביבים. לאנשים תהיה שאיפה להשתייך ליותר קבוצות פיזיות, שיחליפו בחלקן את מקום העבודה. זה יקרה, בין השאר, כי אתה מסיים יום עבודה ואתה לא מותש, יש לך אנרגיה לעוד דברים, גם בבית וגם בכלל, אולי אפילו ינוחו צהריים.

יחזרו לשלאף־שטונדה?

למה לא. זה יגרום לעלייה בתפוקה. אולי בשלב שני של המהלך יגיעו גם להורדה של מספר שעות העבודה. ידוע הרי שלא כל השעות שאתה נמצא בהן בעבודה מנוצלות לעבודה. בתיאוריה עובדים יכולים להתחיל לעבוד כבר ב–8:00, כי אין נסיעות, ואז אפשר יהיה להפסיק לעבוד מוקדם יותר עם אותו הספק. ואפילו לא נצטרך לנסוע הביתה.

ומבחינה כספית העובדים יראו מזה משהו?

ההנחה היא שחלק מהכסף יגיע לעובד עצמו. אולי לא יהיו העלאות מסיביות, לפחות לא בתקופה כזאת.

יהיה שינוי במשפחות, בזוגיות, בהורות, בתרבות הפנאי. אנשים יהיו יותר בבית יחד וידברו על מי מכין צהריים לילדים, מי לוקח את הילדים מהגן

עבודה מהביתצילום: BERNADETT SZABO / רויטרס

שמעתי שחברת השבבים מלאנוקס נתנה לעובדים 500 שקל תוספת על העבודה מהבית, וכל הבניין הענק שלהם ביקנעם ריק.

500 שקל זה כלום. תחשוב כמה החברה הרוויחה מזה. בכל אופן, תהיה יותר השקעה בעובדים. לדוגמה, יושקע כסף בקניית חבילות בחללי עבודה משותפים עבור אנשים שקשה להם לעבוד רק מהבית.

ישלחו אנשים לעבוד מדי פעם ב–WeWork?

כן ואם WeWork והחברות הדומות לה יידעו לנצל את ההזדמנות, הן יפרחו. הרי חלק ממה שהניע את השלב הראשון של העבודה מהבית היה שחללי העבודה המשותפים איפשרו שילוב של יותר פרילנסרים בחברות, ובכך גם יצרו מקומות עבודה חדשים. חשוב להזהיר שלהיטות רבה מדי של המנהלים לעבודה מהבית, כאשר רק החיסכון במשאבים עומד לנגד עיניהם, עלולה להביא להתפוררות אטית של החברה, ללא מודעות של ההנהלה. לפתע יתחוור להם שהם רצים ואין אף חייל מאחוריהם.

מה לגבי כישורים שדרושים לעובדים?

עבודה מרחוק זאת יכולת, כמו כל יכולת אחרת. יש כאלה שיותר טובים בה ויש כאלה שפחות. לא כל עובד טוב גם עובד טוב מרחוק, אבל מי שיצליח להביא את היכולות החיוביות שלו בעבודה, למשל הנעת עובדים מסביבו, יהיה האדם הכי חשוב בצוות.

כלומר, יחפשו עובדים עם תכונות שונות במקצת.

לא כל אחד מתאים לאוניברסיטה הפתוחה. יחפשו עובדים שיש להם ניסיון כעצמאים, תכונות שפרילנסרים ויזמים נדרשים בדרך כלל להציג. איך להיות מונע ללא בוס על הראש, לדעת לקחת סיכון מחושב בלי להתייעץ בכל דבר עם רמה ממונה, לדעת מתי להתנתק, איך לנהל הפסקות, ובכלל לנהל זמן, שעות ויעדים. אבל זאת יכולת שניתן לשפר והניסיון עוזר. מחלקות ההדרכה יצטרכו ללמוד את הנושא ולהעביר סדנאות לעובדים ולמנהלים: לסייע להם לקבל החלטות בצורה בוגרת, להיות ממוקדים בצוות ולא רק בעצמם. וכמו שאמרתי, יש לתת את הדעת גם לנושא הבדידות של העובד בביתו — נושא שעדיין לא נחקר דיו. עובדים יצטרכו להיות אנשים מאוד תקשורתיים. אם אני שולח לאדריכל אפיון של פרויקט במייל, והוא לא עונה אפילו ברמת ה"קיבלתי, תודה"...

הוא לא מתאים.

לא. צריך לתקשר, צריך אנשים מתקשרים. זאת התכונה הכי חשובה. כמובן שחברות יצטרכו להטמיע תוכנות ניהול חדשות של וידאו ושיתוף מסכים, לא רק זום, תוכנות ניהול פרויקטים, ותוכנות של תקשורת פנים־ארגונית ופנים־צוותית. מי שנמצא כרגע בסוף פיתוח של תוכנות מתאימות עשוי להרוויח הרבה.

ממה יצטרכו להיזהר?

האויב של העבודה מהבית הוא הסחות הדעת.

המקרר?

בעיקר הטלפון. המטרה של אותן תוכנות תהיה שאנשים יעבדו בלי מיילים ובלי וואטסאפ בכלל. למעשה, הכי טוב שהטלפון לא יהיה בחדר בזמן העבודה. חיות המחמד ירוויחו בגדול, כי מומלץ לצאת מדי פעם מהבית עם הכלב לטיול. אנשים יאמצו כלבים גם כדי להפיג בדידות. בנוסף, תהיה עלייה בתרגול מדיטציה בבית. כל שוק האוכל ישתנה. אנשים יבשלו יותר בבית.

המטרה של אותן תוכנות תהיה שאנשים יעבדו בלי מיילים ובלי וואטסאפ בכלל. למעשה, הכי טוב שהטלפון לא יהיה בחדר בזמן העבודה

שימוש בטלפון הנייד מהביתצילום: בלומברג

מסעדות באזורי תעסוקה יסבלו.

את ההשלכות של כל זה צפוי שוק הנדל"ן המסחרי להרגיש כבר השנה, אבל השינוי הגדול יתרחש בשנה הבאה. ההערכות מדברות על ירידה של 20%–30% בשטחי הנדל"ן המסחרי. האדריכלים והמעצבים צריכים להיות מוכנים למשרדים אחרים לגמרי.

מה הכוונה?

אי אפשר יהיה למכור ללקוחות את אותם שטנצים שמוכרים כבר 50 שנה בשמות משתנים. לא מדובר כאן על אותם חללים בפחות עובדים אלא על מקום הרבה יותר ורסטילי. לא בטוח שכל העובדים יצטרכו שולחנות, שכן תהיה דחיפה למה שלא הצליח עד היום — משרד ללא נייר. כך גם יהיה שינוי בשולחנות, כי הנייר קבע שיש שולחן. אולי יהיו כורסאות עם מסכים מולן ישתמשו יותר בשיטת הכיסא החם, שבה אין לך מקום ישיבה. יהיה שינוי בחדרי הישיבות, בשטחי האחסון.

עובד בא בבוקר לעבודה ולא יודע איפה הוא יושב.

כן, תהיה תקשורת פנימית של מה שקורה כל יום, ובין היתר אנשים יבואו למשרד ויקבלו הודעה איפה הם יושבים היום. לפני חמש שנים צפינו בסן פרנסיסקו בחברות שבהן העובד מגיע לעבודה ומקבל לסמארטפון שלו את מקום הישיבה שלו באותו היום, וכל החומר שלו שנמצא ממילא בענן כבר על צג המחשב בעמדה שלו. אין יותר טריטוריה אישית במרחב העבודה, אלא ״נדל״ן להשכרה״ בתוך החברה עצמה.

הרבה גמישות.

זה הרעיון. יהיו המון תזוזות פנימיות. הקורונה עזר למנהלים להבין שאפשר לשחרר. כבר כיום יש מקומות שבהם עובד שעוזב פשוט קם אוסף את המחשב הנייד שלו והולך הביתה, ואין לך מושג שהוא עבד שם שנתיים. אין שום דבר שאומר שזה היה המשרד שלו. אין תמונות של ההורים ושל המשפחה. אין שום דבר אישי.

אנשים יבואו למשרד ויקבלו הודעה איפה הם יושבים היום. אין יותר טריטוריה אישית במרחב העבודה, אלא ״נדל״ן להשכרה״ בתוך החברה עצמה

עבודה במשרדי היי-טקצילום: עמית גירון

קצת עצוב, לא?

אני עוקב אחרי עובדים שמגיעים כיום לראיונות עבודה, אף אחד כבר לא שואל "איפה אני אעבוד, איפה העמדה שלי". הם מסתכלים על החללים הציבוריים, על הלובי, הקפיטריה. קודם כל, זה המקום שהם יעשו בו את הסלפי להראות לחברים שלהם איפה הם עובדים, ממילא עוד שנתיים הם לא יהיו שם. וחוץ מזה, יש פחות אחיזה בדברים פיזיים, אנחנו כבר לא רוכשים תקליטים וגם לא מחזיקים במקום עבודה פיזי.

זה עוד שלב בדרך לעננים.

יותר ויותר נהיה בענן. מבחינת מגורים נראה מעבר מסיבי של אנשים לפריפריה, כי אם אתה בא חמש פעמים לעבודה במרכז קשה לגור רחוק, אבל יומיים בשבוע, זה כבר לא נורא. מה גם שהתנועה על הכבישים תהיה יותר דלילה ויהיו פחות פקקים.

איך זה יתבטא בדירות?

הדבר הכי חשוב בבית יהיה קו אינטרנט יציב. בלי תקשורת טובה אי אפשר לעבוד, ולכן זה יהיה פרמטר מרכזי שאנשים יבדקו. פעם היו בודקים את עוצמת זרם המים, עכשיו יבדקו את "זרם" הרשת. בנוסף, יצטרכו לייחד פינת עבודה או שתיים בכל דירה, זה תחום שיפרח. יש גם ילדים, גם הם אולי ילמדו מהבית, שלא לדבר על מצב שבו יש סטודנטים או שני בני זוג שצריכים לפעמים לעבוד יחד.

והשינוי בערים?

בגלל הירידה בביקוש לשטחי מסחר ומשרדים, הערים יתחילו לשנות את תמהיל וייעוד בנייני המשרדים, ויכניסו גם מגורים. זה יגרור שינוי במרקם העירוני ועשוי להכניס יותר תנועה של אנשים לרחובות ולהחיות אותם, גם במרכז וגם בפריפריה — במיוחד בשעות הצהריים ואחר הצהריים. אולי זה ישנה סוף־סוף את שכונות הפרברים המכוערות עם הבניינים שלא מייצרים שום קשר עם הרחוב.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker