חמישה צעירים מספרים: כך הצלחנו בלי תעודת בגרות

שרי חינוך רבים ניסו לשנות אותה, דורות של מורים ותלמידים מתחו עליה ביקורת, אך תעודת הבגרות היא עדיין תנאי סף באקדמיה ובמקומות עבודה רבים ■ סיפוריהם של חמישה ישראלים שהצליחו בלעדיה חושפים את נקודות התורפה של מערכת החינוך — ואת המחיר שנדרש לשלם מי שיוצא מהתלם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"בית חרושת" (פרט מתוך עבודת אמנות), אוריה הלל, 2017
"בית חרושת" (פרט מתוך עבודת אמנות), אוריה הלל, 2017צילום: שגית פרידמן הלל
נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר
נועה אסטרייכר

אני זוכרת במעומעם את הרגע שבו הבנתי שלא תהיה לי תעודת בגרות. זה היה לקראת סוף כיתה י"א. ישבתי אצל המורה הפרטית למתמטיקה, והקשבתי לה מסבירה לאמא שלי בטלפון שהגיע הזמן לוותר.

רבע שעה קודם לכן קיבלתי את תוצאות בחינת המגן לבגרות ב–3 יחידות. בתום שבעה חודשי הכנה אינטנסיביים, הציון שקיבלתי בבחינה היה 30 מתוך 100. מתוך ערפל התסכול והעייפות, שמעתי את המורה מרגיעה את אמא שלי: "תמיד אפשר להשלים את הבגרויות אחרי הצבא". המורה שלי הניחה את השפופרת על כנה, הציתה לעצמה סיגריה ונאנחה: "עכשיו תשכחי מזה. חבל לך על הזמן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker