"אמרו לי שאני חלק מכת. בהתחלה היה שינוי רומנטי ואז זה נהפך להתקף חרדה"

האם אפשר לשים גבולות לעבודה, להאט את הקצב, לחזור לפשטות — ועדיין להתפרנס ולחיות טוב? אלה הסיפורים של בני ה–30 וה–40 שהחליטו לשרטט אחרת את מבנה חייהם, להפסיק לתת לקריירה להגדיר אותם ולחיות לאט

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין עם כיוון השעון: עדי כרמון סקופ, איזי מיכאל וענבר מיטל, רותם שמוש וסמדר לוי שואף
מימין עם כיוון השעון: עדי כרמון סקופ, איזי מיכאל וענבר מיטל, רותם שמוש וסמדר לוי שואףצילום: רמי שלוש, עופר וקנין, אייל טואג ואמיל סלמן
יעל בלקין
יעל בלקין

"לא רציתי לחיות את החיים של המנהלים שלי"

"לפני שמונה שנים כבר התחלתי לעבור ליום עבודה של שש שעות, והקפדתי על זה. צמצמתי את שעות העבודה שלי לאט־לאט ודייקתי את מה שאני עושה בימים האלה כדי לא 'לפרפר'. לא לעשות מעברים רבים בין הבית למשרד ולהיות בפקקים כל היום, ולהוריד כמה שיותר הסחות דעת. יש משהו מטעה בעיני במונח 'האטה'; זה לא אומר שאת לא נמצאת במסלול התפתחות מואץ ושאת לא משיגה את כל מה שאת רוצה בחיים — זה רק אומר שיש דרך אחרת מאשר אוטוסטרדה.