"העבודה מרחוק הורגת את האמפתיה. כבר אי-אפשר לראות שחבר בדאון"

האמפתיה שחשים עובדים מצד עמיתיהם והארגון שמעסיק אותם חשובה גם בימי שגרה ■ משבר הקורונה שוחק אותה דווקא בתקופה שבה רמת החרדות והמצוקה האישיות עולה ■ ההמלצות: לאפשר מפגשים פיזיים בארגון ולפתח תוכניות תמיכה בעובדים

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טלי חרותי-סובר

א', מנהלת משאבי אנוש, קיבלה באחרונה טלפון מבכיר בחברה שבה היא מועסקת. הוא שאל בנימוס מה שלומה. היא ענתה לו שנבדקה, ומתברר שהיא חולת קורונה. א' היתה מופתעת כשהוא אפילו לא עצר לשאול אם הוא יכול לעזור לה, ועבר מיד לדבר על ענייני עבודה.

מ' סיפרה לקולגות במקום העבודה שלה כי בנה נאלץ להיכנס לבידוד אחרי מפגש עם חולה מאומת. היא אמרה שהחרדה במשפחה גדולה, מכיוון שלפני שנודע לו שנחשף לנשא קורונה, הוא פגש בני משפחה מבוגרים. השאלה הראשונה שנשאלה מ' היתה מה גילו של הבן. כשענתה שהוא בן 18, האמפתיה נגמרה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker