שוק העבודה חולה - והעובד הישראלי לא מוכן לעידן החדש

הקלות היחסית שבה ישראל צלחה את משבר 2008 הובילה לשאננות לגבי הפריון הנמוך של העובדים — דבר שניכר במיוחד במשבר הנוכחי ■ נראה שהממשלה צריכה לשנות תפישה: להיפרד מהחל"ת, לעודד עבודה חלקית ולשדרג את המיומנויות של כל העובדים, לא רק חרדים וערבים

סיון קלינגבייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה של בעלי עסקים בחיפה נגד מדיניות הממשלה
הפגנה של בעלי עסקים בחיפה נגד מדיניות הממשלהצילום: רמי שלוש

מעבר לנסיקה בשיעורי האבטלה, בחינה מעמיקה של הנתונים מעלה כי משבר הקורונה האיץ תהליכים ארוכי טווח בשוק העבודה הישראלי שהתחילו עוד הרבה לפניו, וגם חשף והעמיק עוד יותר בעיות שהמשק הצליח לכסות עליהן עד כה. בשל כך, התרופות לכשלים בשוק העבודה אינן יכולות להיות קונבנציונליות בלבד. קובעי המדיניות נדרשים להיות יצירתיים יותר, ממוקדים יותר — ובעלי ראייה לשנים רבות קדימה.

המובטלים של 2020 מתאפיינים ביכולות גבוהות למדי: יש להם יותר מ–15 שנות לימוד בממוצע; ל–47% מהם יש תואר אקדמי אחד לפחות; 46% מהם מתגוררים במחוז תל אביב או המרכז, כך שיש להם נגישות למרכזי תעסוקה; ו–47% מהם השתכרו שכר מהחמישון האמצעי או שני החמישונים העליונים (29%, 28% בהתאמה) — כך עולה מניתוח של חוקרי בנק ישראל, שהוצג בוועדת התעסוקה הבין־משרדית של הממשלה.

הפרופיל של המובטלים החדשים, שזכו לכינוי "מובטלי הקורונה", מחדד את הבעיה הגדולה שאליה נקלע המשק הישראלי — עובדים שהם בעלי כישורים, לכאורה, לא מצליחים למצוא עבודה, והסיבה העיקרית לכך היא ירידה חדה בביקוש.

מסעדה סגורה
מסעדה סגורהצילום: תומר אפלבאום

מספר המובטלים במארס־אפריל זינק ביחס לחודשים המקבילים ב–2019, לא רק בתחומים שנפגעו בגלל המשבר — כמו שירותי אירוח, הסעדה, אמנות ומסחר קמעוני — אלא גם בתחומים שהמשבר הרפואי לא היה אמור להשפיע על העבודה בהם. כך למשל, בתחומי הנדל"ן, השירותים המקצועיים והמדעים קפץ מספר המובטלים במארס־מאי פי 3.7 בהשוואה לתקופה המקבילה ב–2019; בביטוח ובנקאות פי 1.5; ובתחום המידע והתקשורת מספר המובטלים הוכפל.

דוגמה מובהקת לקבוצת עובדים בעלי מיומנויות היא טייסי אל על, שנהנו עד המשבר משכר גבוה. הם לא ישובו לעבודה עד שתחום התעופה ישוב לפעול, וכשזה יקרה, סביר להניח שהם ישתלבו מחדש בתחום העיסוק שלהם — הרי לא פשוט להכשיר טייסים חדשים. אבל בשונה מהטייסים, נראה כי רבים ממפוטרי הקורונה איבדו עבודתם כתוצאה מ"פיטורי התייעלות", שמטרתם שיפור הפריון — ולא רק בגלל צמצום בביקושים וקושי לפעול בגלל המשבר הבריאותי.

מנהל בחברה פיננסית גדולה, שפיטרה עובדים באפריל־מאי, מספר כי המעבר לעבודה מהבית יצר סוג חדש של שקיפות: "אנשים ישבו בבית וראינו רק את התוצרים שלהם. המיקוד בתפוקות איפשר לראות מי באמת עובד ומי לא". לדבריו, הסיבה הרשמית לפיטורים היא המשבר — אבל בפועל הוא מודה כי רבים מהעובדים שפוטרו, היו צריכים להיות מפוטרים בכל מקרה, מאחר שהתרומה שלהם לא הצדיקה את משכורתם. אולי זה לא הדבר הנכון או הנעים לומר כעת — אבל חלק מהפיטורים נבעו מהפריון הנמוך במשק.

מטוסים של חברת אל על
מטוסים של חברת אל עלצילום: Ariel Schalit/אי־פי

בעיה 1: משכילים — אך נטולי כישורים

העובד הישראלי משכיל יותר מעמיתיו ב–OECD. בדו"ח מיוחד שפירסמה באוגוסט 2019 חטיבת המחקר בבנק ישראל, בנושא העלאת רמת החיים בישראל באמצעות הגדלת פריון העבודה, מצביעים החוקרים על כך כי בעוד ישראל נמצאת במקום השלישי בין מדינות OECD בשיעור האקדמאים בין עובדיה — 51% מהעובדים בגילאי 25–64, לעומת 37% בממוצע ב–OECD (נתוני 2017) — הרי שבהשוואת מיומנויות העובדים, הישראלים מפגרים אחר עמיתיהם כמעט בכל העשירונים.

במבחן האוריינות, שנכלל בסקר מיומנויות הבוגרים של OECD, קיבלו העובדים הישראלים ציון של 23.7 בממוצע לעומת 54.7 בממוצע ב–OECD — מה שמציב את העובד הישראלי במקום השלישי מהסוף, כשרק העובדים באיטליה וספרד קיבלו ציונים נמוכים ממנו.

הפגיעה הקשה ביותר — במעמד הביניים הנמוך

במבחן המיומנויות המתמטיות, קיבל העובד הישראלי ציון של 14.7 (מקום רביעי מהסוף), לעומת 47.1 בממוצע ב–OECD. רק העובדים בספרד, יוון ואיטליה קיבלו ציון נמוך יותר.

מחקר שערך גלעד ברנד ממרכז טאוב ופורסם בדצמבר 2019, הראה כי גם מיומנותם של העובדים המצטיינים בישראל, כפי שנמדדה בסקר, אינה גבוהה בהשוואה לזו שבמדינות OECD — ואף נופלת מזו שבמדינות מפותחות רבות, כמו גרמניה, בריטניה וארה"ב.

יתרה מזאת, המחקר של ברנד מראה גם כי בעיית המיומנויות של העובד הישראלי קיימת בכל קבוצות האוכלוסייה. גם בניכוי חרדים שאינם לומדים לימודי ליבה, וערבים המתקשים בשפה העברית.

המשמעות של הפערים הללו היא שהעובד הישראלי הממוצע מתקשה יותר מעמיתיו ב–OECD להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים הדרמטיים בשוק העבודה — שינויים שצפויים להתעצם בשנים הקרובות.

הישראלים משכילים

יתרה מזאת, ההנחה היא שמשבר הקורונה מאיץ את השינויים ומגביר את רמת הדיגיטציה בפעילות העסקית ובמשק כולו. בשוק עבודה כזה, עובדים נטולי מיומנויות, שמתקשים להשתמש במחשב בעבודתם ולהיעזר בהנחיות לפתרון בעיות מורכבות, יתקשו לעמוד בקצב השינויים ולהישאר רלוונטים.

בעיה 2: הכשרה אינה פתרון קסם

בשבועות האחרונים חזר לכותרות מושג ההכשרות המקצועיות. כפי שנכתב לא אחת ב–TheMarker, ישראל הגיעה למשבר הנוכחי אחרי שבמשך שנים ייבשה את אגף ההכשרות המקצועיות במשרד הכלכלה. בנוסף, ההכשרות שהיו אמורות להתקיים ב–2020 הצטמצמו או בוטלו, משום שלא נמצא להן מימון במסגרת התקציב ההמשכי.

ואולם גם מימון מחודש ומוגבר להכשרות מקצועיות לא יציל את שוק העבודה הישראלי, שנכון להיום מטופל בכלים שמתאימים לעולם התעסוקה של שנות ה–70, ולא לצרכים הדיגיטליים והעכשוויים של המשק.

רק בישראל

אמנם חסרים בישראל מפקחי בנייה ומפעילי מכונות, ומי שיוכשרו לעבודה כמפעילי עגורן, מפעילי מכונה לעיבוד מתכת ועץ או עובדים בענף הבנייה, יזכה למשכורת נאה של חמש ספרות — אבל לא משם תצא הבשורה למאות אלפי המובטלים החדשים, וזו אינה תשובה ארוכת טווח לשוק העבודה הישראלי.

ההכשרה המקצועית נתפשת בישראל כדרך להסבה או רכישת מקצוע, אך בכל העולם מדובר בשיטה לשדרוג כישורים ומיומנויות. בעולם כבר הפנימו שהעובדים חייבים לשפר כל הזמן את כישוריהם ולהתעדכן ללא הפסקה בחידושים בתחום העיסוק שלהם. הדבר נכון שבעתיים בישראל — שבה כישורי העובדים מלכתחילה נמוכים יחסית בהשוואה לעולם.

אין ספק כי המובטלים הצעירים — שבקרבם רבים נטולי מקצוע ונטולי הכשרה — ירוויחו מרכישת מקצוע כמו הנדסאות וטכנאות. הדבר נכון גם למי שרכשו רק השכלה תיכונית או שמעוניינים בשינוי מקצועי — אבל אין זה פתרון למסה העיקרית של העובדים והמפוטרים, המורכבת מבעלי תארים שהכישורים והמיומנויות שלהם פשוט לא מספיקים.

בונים בלואו־טק, מייצאים בהיי־טק

בעקבות המשבר, החליטו בכמה ממדינות אירופה לאפשר גישה להשכלה אקדמית חינם לכל אזרח המעוניין בכך, ולא רק לצעירים. במדינות אחרות מוצעים כבר שנים קורסים כלליים. בישראל, במכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (מה"ט), למשל, מי שאמור להתחיל ללמוד הנדסאות או טכנאות ואין לו ההשכלה המתאימה יכול ללמוד במכינה של לימודים כלליים. גם באתר קמפוס של ישראל דיגיטלית, מוצעים קורסים רבים בחינם — אך הדבר אינו חלק ממהלך רחב של עידוד לרכישת השכלה.

בשנים האחרונות נדון בהרחבה במגזר העסקי נושא ההכשרה מחדש של עובדים (Re–skilling) על ידי המעסיקים. הכשרה כזו תורמת גם למעסיקים עצמם, משום שהאצת השינויים הטכנולוגיים מגבירה את הצורך בעובדים בעלי מיומנויות וידע חדשים או נוספים — ועדיף לקיים הכשרות לעובדים קיימים, המכירים את הארגון, מאשר לקלוט עובדים חדשים ולהכשירם מהתחלה.

המשבר התעסוקתי הנוכחי מחדד את הצורך בהכשרה מטעם המעסיקים, וגם מעורר שאלות: האם לא יהיה יעיל יותר שהמדינה תעודד מעסיקים לשדרג את הכישורים והמיומנויות של עובדיהם, במקום להיפרד מהם? הדבר רלוונטי גם בכל הנוגע לעידוד של מעסיקים לקלוט ולהכשיר בעצמם עובדים חדשים.

כיום, המדינה מפעילה כמה תוכניות כאלה, בעיקר במסגרת מסלולי התעסוקה של משרד הכלכלה. אבל הן אינן מספקות.

טבחים אאוט, רוקחים אין

בעיה 3: תת־תעסוקה או התרחקות מעבודה

המדינה האריכה את הזכאות לדמי האבטלה עד יוני 2021 — או עד לירידת שיעור האבטלה אל מתחת ל–10%. ההחלטה סיפקה ביטחון כלכלי חשוב למובטלים, שרבים מהם לא יוכלו להשתלב בשוק העבודה גם אם ירצו — בשל הירידה החדה במספר המשרות במשק.

אבל אליה וקוץ בה. מומחים לשוק העבודה מזהירים מאז תחילת המשבר מפני ההשפעה השלילית של אבטלה ממושכת. מחקרים מראים כי ככל שמתארכת תקופת האבטלה, גדל הקושי של מובטלים להשתלב מחדש בשוק העבודה. כיום יש בישראל מאות אלפי אנשים שאינם עובדים כבר יותר מארבעה חודשים. כ–160 אלף מהם, שהיו מובטלים טרם המשבר, נמצאים כבר יותר מחצי שנה מחוץ למעגל העבודה.

האם כאשר יתאושש השוק ויחזרו הביקושים, עובדים אלה יוכלו להשתלב מחדש בעבודה? במקרה של טייסי אל על, נראה שהתשובה היא חיובית. לא בטוח שכך יהיה עבור רבים אחרים.

בתוך כך, רבות מהמשרות הפנויות כעת במשק הן בשכר נמוך יותר ואינן הולמות את הכישורים וכושר ההשתכרות של רבים מהמובטלים החדשים. כך נוצר מצב שבו, למרות מספרם הרב של דורשי העבודה בישראל, בענפים מסוימים יש מחסור בעובדים.

ירידה מתונה במספר המשרות הפנויות לרוקחים
ירידה מתונה במספר המשרות הפנויות לרוקחיםצילום: בלומברג

לתת־תעסוקה יש מחיר. מחקרים וניסיון עולמי ממשברים קודמים מראים כי לוקח לעובדים שנים להשתקם מתת־תעסוקה ולצמצם את הפער. המשמעות עבור מעמד הביניים יכולה להיות ירידה, אפילו חדה, בעשירוני ההכנסה.

הדילמה אינה רק של המובטלים — היא גם של המדינה. הניתוח שהציג בנק ישראל בנושא המשכנתאות מראה עד כמה רגישים משקי הבית לירידה בהכנסות ועד כמה מערכת הבנקאות עצמה עלולה להיפגע מכך. השאלה היא האם המדינה צריכה לעודד תעסוקה בכל מחיר, כדי לצמצם את הסיכון שאנשים יישארו בסופו של דבר מחוץ לשוק העבודה — או שעליה לעודד הימנעות מתת־תעסוקה ופגיעה ארוכת טווח בכושר ההשתכרות.

הפתרון: עבודה חלקית במימון הממשלה

במשבר הפיננסי של 2008, בכמה ממדינות אירופה נאלצו להתמודד בדיוק עם הסוגיות הללו. הפתרון נמצא בדמות מודל STW (עבודה לטווח קצר), שעליו נכתב בהרחבה ב–TheMarker וזכה בישראל לכינוי "המודל הגרמני": המעסיקים ממשיכים להעסיק את העובדים במשרה חלקית, וכך נשמר קשר בין העובדים למעסיקים — והמדינה משלימה את הפער שנוצר בשכר העובדים כתוצאה מהירידה בהיקף המשרות.

פתרון זה מאפשר לעסקים להמשיך פעול, לעובדים להיות מועסקים — ומקטין את הסיכון לאבטלה ממושכת ואף כרונית. יתרה מכך, בשונה ממודל החל"ת הישראלי, המודל הגרמני מאפשר להקטין את עלויות הממשלה בגין תשלומי דמי אבטלה וגם שומר על הכנסת העובדים — מה שמקטין את הפגיעה בצריכה הפרטית ומעודד חזרה של המשק לפעילות.

למודל הגרמני יש יתרון חשוב נוסף. הוא יכול להיות הכלי שיאפשר הכנה של שוק העבודה הישראלי ליום שאחרי המשבר, משום שהוא מאפשר לשלב בין עבודה להכשרה. עובדים במשרה חלקית יכולים לפנות מזמנם לרכישת כישורים — משום שיש להם גם הפנאי לעשות זאת וגם הכנסה שמאפשרת להם להתפנות לכך.

צוות התעסוקה הבין־משרדי של הממשלה עוסק בימים אלה במציאת פתרונות שיתנו מענה למובטלים רבים ככל האפשר. ואולם על אף הצורך בפתרונות מידיים, הפתרון הנדרש ביותר הוא לטווח הארוך, שאינו מבוסס על תרופת קסם — ודורש מהלכים משולבים.

נראה שיותר מכל, פתרון כזה דורש מהממשלה שינוי תפישה.עליה לאמץ כלי שיחליף את החל"ת; לשנות את ההסתכלות על תחום ההכשרות המקצועיות ולתת למעסיקים מקום של כבוד בדרך למציאת פתרון. הפתרון קיים וניתן ליישמו — הוא רק דורש חזון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker