אחרי 25 שנה ו–29 ניסיונות חקיקה: האם הקורונה תקדם דמי אבטלה לעצמאים?

שרי הכלכלה והעבודה אמנם החלו לקדם חקיקה של דמי אבטלה לעצמאים, אך אם באוצר לא ימצאו לכך תומכים ותקציבים - המהלך לא יאושר גם הפעם ■ עלות המהלך למדינה: 300–500 מיליון שקל בשנה ■ בקרב הכלכלות המפותחות, רק פינלנד מספקת ביטוח אבטלה מלא לעצמאים

מחאת העצמאים בחיפה

שר הכלכלה, עמיר פרץ, ושר העבודה והרווחה, איציק שמולי, החלו לקדם שלשום חקיקה בנושא דמי אבטלה לעצמאים. הם כינסו צוות בין־משרדי יחד עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, מנהל הסוכנות לעסקים קטנים, רן קיויתי, ונשיא להב, עו"ד רועי כהן, במטרה לדון בסוגיה.

בישראל קיים ביטוח אבטלה לשכירים, אך לא לעצמאים. היעדרו של ביטוח אבטלה לעצמאים הוא אחת הסיבות להבדל בשיעור דמי הביטוח הלאומי שהם משלמים — 12.83% מהכנסותיהם, לעומת 14.6% מהשכר לשכירים (חלק משיעור זה מופרש על ידי המעסיק). ואולם עצמאים רבים חשים כי הם משלמים יותר משכירים, ולאחר ששילמו כסף רב לביטוח הלאומי במשך שנים — בעת משברים, כמו הקורונה, אינם זכאים לדבר.

משבר הקורונה הציף את בעיית היעדר דמי אבטלה לעצמאים, ואילץ את המדינה לתת להם מענקים דרך רשות המסים. בארגוני העצמאים סבורים כי בשל המשבר יש כעת שעת כושר ליצור רשת ביטחון סוציאלי גם לעצמאים.

עד כה נעשו ניסיונות רבים לחוקק חוק דמי אבטלה לעצמאים: ב–25 השנים האחרונות הוגשו יותר מ–29 הצעות חוק שעניינן טיפול במתן דמי אבטלה לעצמאים, אך ההצעות מעולם לא צלחו את מבחן הקריאה השנייה והשלישית. המתנגד העיקרי להצעות הוא אגף התקציבים במשרד האוצר, הן בכובעו כמי שיצטרך לסבסד את הביטוח הזה בעלות של מאות מיליוני שקלים בשנה, והן בכובעו כמקדם רפורמות כלכליות.

מבחינת המדינה, העצמאי הוא יזם, ולכן בניגוד לשכיר, הוא לוקח על עצמו את הסיכוי לרווח — וגם את הסיכון. בשנים האחרונות מתחילה לחלחל ההבנה כי לא כל העצמאים הם כאלה מבחירה. למשל, היעדר הזדמנויות למציאת עבודה כשכיר מביא לכך שבפריפריה יש יותר עצמאים מבמרכז; ושינויים בשוק העבודה גרמו לכך שבתחומים שלמים יחסי העבודה הם של "ספק־לקוח" וכמעט אין בהם שכירים. עם זאת, לא היה בכך כדי לגבור על החשדנות הבסיסית של הממשלה: עצמאי הרי מעסיק את עצמו, ויכול להחליט להפסיק לעבוד. "האם אנחנו צריכים לממן לו חופשה במקרה כזה?" שואלים בממשלה.

לצורך גיבוש החוק, הוכן מתווה של ד"ר רובי נתנזון, יועץ כלכלי של להב. במודל מוצע להשוות ככל הניתן בין תנאי הזכאות של שכירים ועצמאים. בין השאר, מוצע כי תקופת האכשרה תהיה 24 חודשים מתוך 36 החודשים האחרונים, ועצמאי יהיה זכאי לדמי אבטלה מהרגע שבו מוכח כי סגר את העסק (כלומר העסק נסגר בשלוש רשויות: מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ). במקרה שבו מכר את העסק שלו, הוא יהיה זכאי לדמי אבטלה אם הכסף מהמכירה ינוצל לצורך תשלומי חובות של העסק, והעצמאי עומד בתנאי הזכאות. אם נעשה שימוש אחר בכסף המכירה, ניתן להחשיב זאת כהכנסה פסיבית, שאם היא עוברת את השכר הממוצע במשק — פוגעת בזכאות לדמי אבטלה.

על פי ההצעה של להב, שהיא ככל הנראה בסיס לדיון, תוקם בביטוח הלאומי קרן ייעודית עבור דמי אבטלה לעצמאים. העצמאים יפרישו משכרם 0.25% נוספים תמורת דמי אבטלה (שיעור גבייה זהה לשיעור הגבייה מהשכירים), והמדינה תשתתף ב–300–550 מיליון שקל בשנה. בעבודתו של ד"ר נתנזון נטען כי גם מימון דמי האבטלה לשכירים הוא גירעוני והמדינה מעבירה תשלום לכיסוי הגירעון, ולכן אין סיבה שלא תעשה כן כאשר מדובר בעצמאים.

פרץ אמר כי "הצעת החוק תכניס את העצמאים למסגרת שחלה על השכירים. העצמאים יצטרכו לתרום את חלקם בהשתתפות, וזכאותם לדמי אבטלה תימדד לפי התנאים של השכירים".

ד"ר רובי נתנזוןצילום: עמוס כשדן

מנתוני משרד הכלכלה עולה כי ב–2018 פעלו בישראל 575 אלף עסקים, מהם 400 אלף עוסקים מורשים וכ–150 אלף חברות בע"מ. כ–300 אלף מהעסקים במשק (52%) בנויים על העסקה עצמית, ללא שכירים; ו–190 אלף עסקים מעסיקים עד ארבעה עובדים (33%). בעשור האחרון, מדי שנה נסגרים בישראל כ–40 אלף עסקים ונפתחים כ–50 אלף עסקים חדשים.

פרץ טוען כי העובדה שהחקיקה מגיעה הפעם מהממשלה מעלה את סיכוייה לעבור. ואולם ניסיון העבר אינו מוכיח זאת. ב–2015 שתי הצעות חוק לדמי אבטלה לעצמאים קודמו במקביל: הצעת החוק של ח"כית מרב מיכאלי, והצעתו של שר הכלכלה דאז, אלי כהן, שהיתה אמורה להפוך להצעת ממשלה.

כהן הציע להקים קרן ייעודית לתשלום דמי אבטלה לעצמאים שסגרו את העסק, שאותה יוכלו לתבוע שלוש פעמים במהלך חייהם (לאחר שעבדו כעצמאים לפחות שנתיים לפני כן). מיכאלי הציעה שעצמאים יוציאו לעצמם תלוש שכר, כולל הפרשות לפנסיה ולביטוח לאומי, וכך יהיו זכאים לאותה רשת ביטחון כמו השכירים. הצעות אלה לא הגיעו לידי חקיקה גם בגלל התנגדות משרד האוצר (שבראשו עמד אז משה כחלון, ממפלגתו של כהן). העלות של הצעתו של כהן היתה אז כ–200 מיליון שקל.

השאלה שנותרה פתוחה היא מה תהיה עמדת האוצר. חקיקת דמי אבטלה לעצמאים אינה חלק מקווי היסוד של הממשלה. העובדה שפרץ ושמולי מקדמים אותה אינה מבטיחה שתעבור אם באוצר לא ימצאו לה תומכים ותקציבים. העצמאים טוענים כי ראש הממשלה הבטיח להם שידאג לחקיקה בנושא. מהאוצר וממשרד ראש הממשלה בינתיים לא ממהרים להתייחס.

אתגר עולמי

ישראל אינה יוצאת דופן בעניין. ביטוח אבטלה ברוב המדינות הוא חובה לכל העובדים השכירים. רק מעט מהן מציעות ביטוח אבטלה גם לעובדים בהעסקה עצמית.

בעוד שבאופן מסורתי עצמאים נחשבו מעסיקים ולכן אינם זכאים להגנה במקרה של פיטורים, בעשורים האחרונים גדל משמעותית חלקם של עובדים בהעסקה עצמית שעובדים בתנאים שמזכירים תנאים של שכירים, כפי שנכתב בדו"ח של ILO, ארגון העבודה של האו"ם, באוקטובר 2019. עובדים אלה, מציין הארגון, מסתמכים על מעסיקים מעטים, לפעמים אחד בלבד, כמקור לרוב הכנסותיהם. במובן הזה, הדרת עצמאים מביטוח אבטלה היא אפליה שמאלצת אותם לעבוד בתנאים קשים. יתר על כן, היא מספקת תמריצים חזקים למעסיקים להסתמך על תעסוקה "עצמאית" כמו קבלני משנה, באופן כוזב, במקום להעסיקם כשכירים.

השאלה העיקרית שעולה מהרצון להכליל עצמאים בביטוח אבטלה היא איך לממן את השתתפותם. במדינות המעטות שעושות זאת, העלות מתחלקת בין העובדים העצמאים למעסיקים שלהם, וממשלות מסבסדות בדרך כלל רק גירעונות בתוכנית הביטוח.

בקרב הכלכלות המפותחות, רק פינלנד מספקת ביטוח אבטלה מלא לעובדים בהעסקה עצמית, בעוד ספרד, גרמניה, דנמרק ואוסטריה אימצו תוכנית ביטוח אבטלה מרצון — שעצמאים שרוצים יכולים להצטרף אליה. בדרום קוריאה מוצע לעצמאים ביטוח אבטלה מרצון רק בקטגוריות תעסוקה מסוימות. בקנדה מוצע ביטוח אבטלה רק לדייגים עצמאים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker