הפקקים שברו גם את הממשלה - ואלפי ישראלים יוכלו לעבוד מהבית

משרד ראש הממשלה, האוצר ונציבות שירות המדינה הקימו צוות שיתכנן "העסקה מרחוק" במגזר הציבורי ■ אם המודל ייושם, החל ב-2021 יוכלו עובדים בחמישה משרדים ממשלתיים לעבוד מהבית, או מכל מקום אחר ■ כ-40% מעובדי המדינה נוסעים יותר מחצי שעה לעבודה

סיון קלינגבייל
פקקים בירושלים
פקקים בירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

בתחילת 2021 עתיד משרד המשפטים לעבור ממשרדיו ברחוב צלאח א־דין במזרח ירושלים אל משכנו החדש בקרית הלאום, הממוקמת בכניסה הראשית לעיר. כ–3,000 עובדי המשרד צפויים להצטרף לאלפי עובדי המדינה האחרים שמגיעים מדי יום לאזור העמוס של הכניסה לעיר, שכיום חסומה כמעט לגמרי בגלל עבודות בכביש — וזה בלי להזכיר את מצוקת החנייה.

החשש המציאותי מהחרפת העומס בכבישים, שכבר כיום יש המגדירים אותו "בלתי־אפשרי", דוחף את נציבות שירות המדינה, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר לחפש פתרונות: צוות משותף לשלושת הגופים שוקד בימים אלה על בניית פיילוט לעבודה מרחוק, שייצא לדרך ב–2021 ויכלול כחמישה משרדי ממשלה — בהם משרד המשפטים.

מיכל לזרוביץ, ראש אגף שוויון מגדרי בנציבות שירות המדינה, אומרת כי כבר לפני כשנתיים עלה בנציבות נושא הגמישות בעבודה — לאפשר לעובדי מדינה לעבוד מרחוק, מחוץ למשרד ובשעות גמישות — וכעת מתגבשת ההבנה כי מדובר בהכרח. "ככל שהעומסים עלו התחזקה התודעה שצריך למצוא פתרון. עבודה מרחוק היא דבר מקובל בעולם ונעשה בו שימוש גם במגזר הפרטי", אומרת לזרוביץ.

הפקקים בדרך

לדבריה, "כיום, כשהדרישה היא להגיע למשרד ב–08:30, אנחנו מקבלים עובדים שלעתים נסעו שעה־שעה וחצי בפקק, במקום עובדים רעננים שנסעו חצי שעה — והפקקים בשעות היציאה מהעבודה גורמים להם להקדים את שעת סיום העבודה. אם נאפשר לאנשים לעבוד ממשרדים של יחידות אחרות או להתחיל את יום העבודה בבית ולהגיע למשרד מאוחר יותר, זה יוריד עומס מהכבישים וגם יאפשר לשירות המדינה ליצור מודל שעונה על הדרישות של עובדים מדור ה–Y".

כיום, 37% מהעובדים בישראל נוסעים יותר מחצי שעה לעבודה, כך לפי סקירה של רינת מרקוביץ', שהתפרסמה בדו"ח הממונה על השכר באוצר. מהנתונים עולה כי 60% מהעובדים בישראל מגיעים לעבודה ברכב פרטי, ומגמת השימוש ברכב פרטי גדלה בקצב מהיר יותר מקצב הגידול בתשתיות. צפיפות התנועה בכבישי ישראל כיום היא הגבוהה מבין מדינות OECD ופי 3.5 מהממוצע במדינות הארגון. התוצאה היא התמשכות זמן הנסיעה לעבודה, פגיעה בפריון העבודה ובאיכות החיים של העובדים. "מגמות אלו מביאות לאי־מיצוי הפוטנציאל של התוצר המקומי הגולמי ושל ההכנסות ממסים, לזיהום אוויר ולמפגעי רעש", נכתב בדו"ח.

לפי דוח הממונה על השכר, ב–2017 נסעו 65 אלף עובדי שירות המדינה 24 ק"מ בממוצע למקום עבודתם — לעומת 18 ק"מ בממוצע לכלל המועסקים במשק. באוצר הסבירו את הנתון בכך שמשרדי הממשלה ממוקמים באזורים מרוכזים, והעובדים נדרשים לעתים להגיע אליהם ממקומות מרוחקים.

הולנד ולוקסנבורג

לפי האומדן שמתפרסם בדו"ח, נזקי הגודש בכבישים למשק נאמדים ב–35 מיליארד שקל ב–2019 והם עתידים לעלות לכ–70 מיליארד שקל ב–2040. זאת בעוד שהתועלת למשק ממעבר לתחבורה ציבורית, אופניים או הליכה נאמדת ב–149 מיליארד שקל בשנה.

ד"ר עדי לוי, מנהל מדעי באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה וראש החטיבה לסביבה וקיימות במכללה האקדמית אחווה, מציג תמונה קשה יותר. לדבריו, ממחקר של מכון המחקר של הכנסת שפורסם בנובמבר 2019 עולה כי הנזק למשק כתוצאה מהגודש בכבישים עלול להגיע ל–74 מיליארד שקל כבר ב–2030 ול–100 מיליארד שקל ב–2040. "כשמדברים על 2030 מדברים על אובדן של 1.1 מיליארד שעות אדם (כולל עבודה ופנאי) בשנה", הוא אומר.

חלפו 13 שנה - לא הרבה השתנה

בדו"ח האחרון של הממונה על השכר באוצר ציטטו מדו"ח "שינוי דפוסי יוממות" של המשרד להגנת הסביבה מ–2007: "לאור מגמות הגידול בנסיעה הפרטית ובמצבת כלי הרכב, לצד קצב גידול לא תואם של ההיצע התשתיתי, יש לנקוט צעדים שיובילו לשינוי בהרגלי הנסיעה של עובדי המשק כדי להקל על הגודש בכבישים. אמצעים כאלו כוללים תמריצים כלכליים (לדוגמה, אגרות גודש), שינוי תחנות הנסיעה (לדוגמה, הקמת חניוני חנה וסע), שינוי אמצעי הנסיעה (לדוגמה, נסיעות שיתופיות) ובאמצעות תוכניות מעסיקים: תוכניות פנים־ארגוניות, המעודדות את הפחתת השימוש ברכב פרטי".

ד"ר עדי לוי
ד"ר עדי לויצילום: מגד גוזני

ואכן, כבר לפני יותר מעשור הצביעו הדו"חות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד התחבורה על הפער בין קצב הגידול בנסיעה ברכב פרטי לבין קצב הגידול בתשתיות בישראל. השילוב בין השקעה נמוכה בתשתיות, תחבורה ציבורית לא מספקת ומדיניות שמעודד שימוש ברכב פרטי היה ברור כבר אז, אבל למרות זאת לא ננקטו מהלכי המדיניות הנדרשים.

כך למשל, בדו"ח הממונה על השכר נכתב כי לפי אומדנים עקיפים, מספר המכוניות גדל בכל שנה ב–10% לפחות כתוצאה מהסדרי ליסינג, הרווחים בין היתר בגלל מדיניות המיסוי. במגזר הציבורי, מבנה ההטבות של העובדים מעודד אותם להחזיק רכב.

לדברי לוי, הפתרון חייב להגיע גם משינוי תפישה. "ההערכה היא ששינוי בתשתיות יסייע בהפחתה של 12%–16% מהנסועה של רכב פרטי", הוא אומר, ומסביר כי הפתרון לבעיית הגודש לא יגיע מפרויקטים כמו הרחבת כביש 6, מסילת רכבת רביעית בנתיבי איילון, המסילה המזרחית, הרכבת הקלה ועוד מיזמי תשתית עתידיים. "עד 2050 צפויה האוכלוסייה בישראל להכפיל את עצמה. קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא 2% בשנה. כדי לפתור את הבעיה אנחנו זקוקים לעוד תשתיות, אבל לא פחות חשוב מכך — לניהול ביקושים דרך מגוון כלי מדיניות, שעבודה מרחוק היא אחד מהם".

לדברי לוי, קשה לקבוע בדיוק כמה כלי רכב צריכים לרדת מהכביש כדי שהפקק ייפתח. עם זאת, הוא מסביר כי גודש בכביש נוצר על ידי תוספת קטנה יחסית של מכוניות, שלה השפעה מכרעת — היא גורמת לתנועה לעצור. "המעבר מתנועה נוסעת לתנועה עומדת נוצר מתוספת קטנה יחסית של מכוניות. לכן, גם אם נפחית חלק קטן ממשתמשי הדרך — עדיין נוכל לקבל אפקט משמעותי מבחינת מהירות הנסיעה". לדבריו, ניתן להשיג זאת גם על ידי פיזור שעות הנסיעה והסטת חלק משעות הנסיעה מחוץ לשעות הגודש — דבר שניתן להשיג באמצעות מעבר למודל של יום עבודה גמיש.

התחבורה בישראל

דו"ח משותף לאגודה הישראלית לאקולוגיה, משרד הגנת הסביבה ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים עתיד לצאת בחודשים הקרובים. לוי מספר כי בין ההמלצות של הדו"ח יש המלצה למגזר הפרטי, לאפשר יישום וולונטרי של מדיניות עבודה מרחוק — והערכה שלפיה יישום של מדיניות כזו במגזר הציבורי ישפיע גם על המגזר הפרטי. מחברי הדו"ח המשותף ממליצים לקדם עבודה מרחוק במגזר הציבורי בהסכמה עם ארגוני העובדים, ולהתמקד במקצועות שבהם ניתן למדוד תפוקה.

כיום, רק 4% מהעובדים בישראל עובדים מהבית — כך לפי נתונים המופיעים בדו"ח הממונה על השכר באוצר. הממוצע במדינות האיחוד האירופי הוא 5%; ובהולנד, המובילה בנושא זה מבין מדינות האיחוד, כ–14% עובדים מהבית.

בארה"ב נחתם ב–2010 חוק המחייב את כל הסוכנויות הפדרליות לגבש תוכנית ליישום עבודה מרחוק, כשלסוכנויות ניתנה סמכות להגדיר אילו משרות ניתנות לביצוע מרחוק ובאילו שעות; באחריותן לייעד את העובדים על זכותם לעבודה מרחוק, להכשיר אותם לכך, לקבוע יעדים להשתתפות בעבודה מרחוק, למדוד ולדווח על התוצאות. בדו"ח הממונה על השכר באוצר נכתב כי על פי הערכות, 25% מהעובדים בארה"ב עובדים כיום מרחוק — ו–80%–90% מעוניינים לעבוד מרחוק.

לפי דו"ח הממונה על השכר, במגזר הפרטי בישראל מיושמת מדיניות של עבודה מרחוק באופן נרחב, בדגש על חברות ההיי־טק (58%) וחברות ביו־טק (67%). רק בשבוע שעבר הודיעה חברת אמדוקס, המעסיקה כ–5,000 עובדים בישראל, כי תאפשר יום עבודה אחד בשבוע מהבית. שוקי שפר, מנכ"ל קבוצת אמדוקס, אמר: "אני מקווה כי המהלך שלנו ייצור תגובת שרשרת שיש בה בכדי להגביר את הפריון, להפחית את עומסי התנועה ולשפר את איכות החיים".

מי יוכל לעבוד מהבית — ומי לא

עבודה מרחוק אינה רעיון חדש: כבר בסוף שנות ה–90, בזכות הטכנולוגיה ועל רקע האצת תהליכי הגלובליזציה, התרחבו האפשרויות לעבודה מרחוק. עם זאת, לא כולם היו מרוצים מהמגמה הגוברת: ב–2013 הודיעה מריסה מאייר, שמונתה אז למנכ"לית יאהו, על הפסקת נוהג העבודה מהבית בחברה. מאייר טענה אז כי העבודה מרחוק פוגעת במרקם האירגוני של יאהו, וכן כי הנתונים מצביעים על ירידה בתפוקה של עובדים שאינם מבצעים את עבודתם מהמשרד. ב–2017 הודיעה מיקרוסופט, שהיתה מחלוצות העבודה מרחוק, כי חלק מהעובדים שלה ישובו לעבוד מהמשרדים, ליצירת סביבה ארגונית משתפת ויצירתית.

מיכל לזרוביץ'
מיכל לזרוביץ'צילום: ללא קרדיט

ואולם שתי החברות שבו במהרה לאפשר לעובדיהן לעבוד מרחוק, מתוך הבנה כי לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור, וכי יש למצוא מנגנונים שייתנו מענה לבעיות שבמודל זה — מדידת תפוקה, ימי עבודה מרוכזים במשרדים ושימוש בכלים טכנולוגיים המאפשרים עבודה משותפת בקלות.

אף שברור לכל כי עבודה מהבית או מרחוק נהפכה הכרח ולא מותרות, ולמרות הפרק שהוקדש לנושא בדו"ח הממונה על השכר באוצר — הדברים מתקדמים לאט. לדברי לזרוביץ, לא מדובר במשימה פשוטה: "אנשים שעובדים בתחום הלוגיסטיקה וכאלה שעובדים במתן שירות פרונטלי לקהל לא יכולים לעבוד מרחוק. מנגד, יש כאלה שעובדים הרבה עם אנשים אבל יכולים לעבוד חלק מהזמן מרחוק, כמו עובדים סוציאליים למשל. כשהם כותבים דו"חות על מטופלים, הם לא חייבים לעשות את זה מהמשרד", אומרת לזרוביץ, ומוסיפה כי יש לתת את הדעת גם לאופן ההתנהלות של כל עובד. "האם יש לאפשר עבודה מהבית לעובדים עם בעיות משמעת? ומה לגבי עובדים שהערכת העובד שלהם נמוכה?"

לזרוביץ מדגישה כי מדידה היא כלי מפתח. כלומר, אם מאפשרים לעבוד יום אחד בשבוע מרחוק, צריך לדעת מה העובדים עושים ביום הזה. "זה כסף ציבורי — חייבים לפתח מדידה", היא אומרת. "צריך לייצר מערכת שתמדוד תפוקות של העובדים מחוץ למשרד. האם זה יהיה באמצעות הערכת מנהל או במערכת שבה העובדים ידווחו מה עשו? עוד לא פיצחו את זה".

לדברי לוי, חלק מהפתרון הוא הקמת מרכזים לעבודה מרחוק. לשיטתו, יש לשלב בתכנון של שכונות חדשות גם מרכזי עבודה מרחוק, שיאפשרו לעובדים רבים לעבוד בקרבה לביתם. מקורות בשירות המדינה מספרים כי נשקלת אפשרות להקמת מרכזים כאלה לעובדי מדינה, אך קשה מאוד לקדם את הנושא בגלל שאין עדיין תקציב מעודכן.

לוי סבור גם כי עבודה מרחוק יכולה להיות פתרון לאוכלוסיות בתת־ייצוג בשוק העבודה, בין אם בגלל קשיים תחבורתיים או חסמים תרבותיים. גם בדו"ח הממונה על השכר נכתב כי "עבודה מרחוק עבודה מרחוק תגדיל את ייצוגן של אוכלוסיות שונות, שהיו מודרות משוק העבודה: עובדים בעלי נכות פיזית המקשה על התניידותם, ומיעוטים המתגוררים רחוק ממרכזי תעסוקה גדולים ואינם נגישים לתחבורה ציבורית. התועלת החברתית תתרום לצמיחה כלכלית, לצמצום העוני והאי־שוויון והתלות בסיוע ממשלתי. בנוסף, הדבר יאפשר קידום תעסוקתי בקרב נשים".

עומס תנועה בתל אביב. חלק מהפתרון הוא הקמת מרכזים לעבודה מרחוק
עומס תנועה בתל אביב. חלק מהפתרון הוא הקמת מרכזים לעבודה מרחוקצילום: אייל טואג

למרות התועלת הברורה שבמהלך כזה, בכירים בשירות המדינה מספרים על חשש מפני תגובת ההסתדרות. לטענתם בהסתדרות עלולים לראות בעבודה מהבית זכות שמגיעה לעובדים — ועשויים לדרוש תוספות שכר ופיצוי לעובדים שאופי עבודתם אינו מאפשר להם לעבוד מרחוק. בנוסף, ניסיון העבר מלמד כי ברגע שההסתדרות תתן את הסכמתה למהלך כזה, אי־אפשר יהיה לבטלו — גם אם ייכשל. כך למשל, בעבר העניקו חלק ממשרדי הממשלה חופשה מרוכזת לעובדיהם באוגוסט, וכאשר הוחלט לסגת ממדיניות זו בשל בעיות שנוצרו, התנגדו לכך ארגוני העובדים ומנעו את השינוי.

יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקבי, מסר בתגובה: "אנו מאמינים שעם השינויים הנוכחיים והעתידיים בשוק העבודה, לא יהיה מנוס אלא להסדיר גמישות כזאת או אחרת, הן עבור העובדים והן עבור המעסיקים, לרבות האפשרות של עבודה מהבית. יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, אף מקדם מדיניות של הצעדת שוק התעסוקה קדימה והפיכתו ליעיל יותר, מתוך הבנה של השינויים המתרחשים במשק.

"לפני שנים ספורות, בהסכם המסגרת הציבורי שחתמנו עם המדינה, יזמנו ודרשנו לבצע שינויים שיאפשרו גמישות תעסוקתית. זאת, מתוך רצון לקדם ארגונים תומכי משפחה ולצמצם פערי שכר בין גברים ונשים, בין היתר בשל היעדר שעות נוספות, בעיקר אצל נשים. לצערנו, המדינה נתנה את האפשרות הזאת רק לבעלי מקצועות מסוימים, בעיקר עורכי דין. אנו מברכים על היוזמה של עבודה מהבית ודורשים שהיא תיושם במגוון גדול יותר של תפקידים".

הפיילוט לשעות נוספות מהבית יורחב לעובדים נוספים

מאז 2016 מתקיים בשירות הציבורי בישראל פיילוט לשעות עבודה נוספות מהבית. הפיילוט נולד בעקבות מסקנות ועדת שטאובר לקידום נשים בשירות המדינה, ומטרתו לצמצם את פערי השכר בין נשים לגברים ולאפשר להורים שאינם יכולים לעבוד שעות נוספות במשרד — לעשות זאת מהבית. באחרונה הוחלט להאריכו בחצי שנה, ובדו"ח הממונה על השכר באוצר נכתב כי נשקלת אפשרות להרחיב את קבוצת המשתתפים בו.

כיום יכולים להשתתף בפיילוט רק עובדים ב"משרת הורה", בתפקידים רבי־מלל, בדרג ניהול ביניים ומעלה — קבוצה המונה כ–2,000 עובדים מתוך 35 אלף עובדי מדינה.

מעבר לפתיחת הפיילוט לקבוצה קטנה מאוד של עובדים, מתברר כי בין 2016 ל–2018 רק 550 עובדים השתמשו בפועל באפשרות לעבוד שעות נוספות מהבית — רובם נשים. ב–2018 עלה מספר המשתתפים ל–1,000, רק מחצית מהקבוצה שהוגדרה.

הפיילוט הוארך בעקבות סקר שביעות רצון שערכה נציבות שירות המדינה. בעקבות בקשת חופש המידע שהגישה עמותת הצלחה, הגיע מסד הנתונים של הסקר לידי TheMarker. בסקר, משיבים רבים טענו כי כלל לא ידעו על האפשרות להשתתף בפיילוט; ואחרים תהו מדוע רק מספר מצומצם של עובדים זכאי לקחת חלק בפיילוט. רבים מהמשיבים הצטערו על כך שהפיילוט הוא רק לשעות נוספות ואמרו כי הנסיעה למשרד מדי יום גוזלת זמן יקר ופוגעת בעבודה.

לזרוביץ מדגישה כי מהסקר עלתה שביעות רצון הגבוהה של מנהלים שעובדות שלהם לקחו חלק בפיילוט, וכן של העובדות עצמן. היא טוענת כי חל שיפור ביידוע המשתתפים הפוטנציאליים על התוכנית ומסכימה כי התוכנית צריכה להיות רלוונטית לא רק להורים, ולגעת בסוגיות שמעבר לשעות נוספות.

בנציבות מתכוונים להרחיב את ההשתתפות בפיילוט לאוכלוסיות נוספות ולעובדים בדרגים נמוכים יותר, מאחר שלעוסקים בהן יש לרוב ילדים קטנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום