"זה סוף העולם של האנשים הממוצעים": חוקר העתידות צופה לכם שחורות

המשרות של מעמד הביניים ייעלמו, הקיטוב בין עשירים לעניים יתעצם - וזה יקרה מהר יותר ממה שאתם חושבים ■ חוקר העתידות ד"ר רועי צזנה מתאר מי ישרוד בג'ונגל של שוק העבודה החדש

סיון קלינגבייל
רועי צזנה
רועי צזנהצילום: תומר אפלבאום
סיון קלינגבייל

בפרובידנס שבארה"ב, היכן שמתגורר ד"ר רועי צזנה, יש ברחוב שלטי "Rent A Son" ("לשכור בן"). את השלטים תולים אנשים שמציעים שירותים לביצוע מטלות שבן אמור לעשות עבור הוריו: לגרוף את השלג, לתלות תמונה ולקפוץ לביקור. מתבונן מהצד עשוי לחשוב שזאת יוזמה מבריקה - הרי האוכלוסייה מתבגרת ורבים חיים בגפם. למה להיות סתם הנדימן, איש תיקונים, אם אפשר להיות בן להשכיר?

ואולם צזנה, חוקר עתידות ישראלי העוסק גם בעתיד שוק העבודה, רואה בכך הצצה לעתיד. צזנה, חוקר במרכז בלווטניק לחקר הסייבר באוניברסיטת תל אביב, ועמית מחקר ביוזמה לרובוטיקה מוכוונת־אדם באוניברסיטת בראון בארה"ב, מסביר ששירותים מסוג זה הם בדיוק המשרות שאליהן נדחקים ויידחקו מי שלא יצליחו להשתלב במקצועות הטכנולוגיה. התחזית הזאת לא מבשרת להם טובות: הקיטוב בשוק העבודה רק יגבר והפער בין מי שרוכשים את המכונות החכמות או בונים אותן לבין מי אינם מסוגלים לכך - רק יתרחב.

בראיון אתו הוא מניח בצד את הדו"חות הטריים, למשל של הפורום הכלכלי העולמי, המעידים כי בניגוד לתחזית שמדברת על מחיקה של מיליוני משרות, נוצרות גם משרות חדשות, מאחר שלדבריו - זה פשוט לא הדיון הנכון. "השאלות העמוקות והמעניינות יותר הן לא אם ייווצרו משרות חדשות, אלא מה הקצב שמשרות ישנות נעלמות ומשרות חדשות נפתחות, או מה הקצב שבו המטלות שדורשות המשרות משתנות ומייצרות ביקוש למיומנויות, התמחויות וכישורים (Skills) חדשים. הקצב של סגירת מטלות ופתיחת מטלות חדשות משתנה, והוא מסחרר", הוא אומר.

"כל הדו"חות של חברת הייעוץ מקינזי מדברים על כך שהתקדמות הטכנולוגיה דורשת כישורים חדשים (UpSkills) ויכולת הסתגלות; תפישה שאפשר להתפתח, ללמוד ולצמוח, וגם דפוס חשיבה של יזם - כל הזמן לחפש הזדמנויות. כל אלה סיסמאות נהדרות שמפזרות חברות הייעוץ הגדולות בעולם ויש לזה סיבה - הפרופיל של העובדים בחברות האלה הוא של עובדים צעירים שלומדים כל הזמן", הוא אומר. אבל מצביע על כך שהחוקרים השמחים לדבר על אימוץ יכולות חדשות, למידה לכל החיים ושלל המלים שכבר נהפכו לבאז ונאמרות בכל מקום, לא שואלים עצמם אם זה מתאים לכולם.

המציאות שצזנה מתאר כבר מוכרת לרבים. "לא מדברים על עובד בן 45 שאיבד עבודה ואיש לא רוצה את המיומנויות שלו. בוודאי שיש מי שיכול ללמוד דברים חדשים בכל גיל. אבל כמה אנשים כאלה יש? רוב בני ה-50 בטוחים שהם יודעים, וחושבים שמגיע להם ליהנות מפירות המאמץ והזרעים שזרעו - שלניסיון יש ערך".

הבעיה במרדף אחר רווחה כלכלית

באחרונה פורסם מחקר של חברת הייעוץ הגלובלית BCG, שלפיו משרות העתיד הן מלצרות, ניקיון, טיפול בילדים וסייעים, וקבוצת המיומנויות עם הצמיחה הגדולה ביותר לאחר מיומנויות הדיגיטל היא שירותים סוציאליים וחינוך.

שינוי בפריון בעבודה ובשכר בארה"ב
צילום:

ב-BCG ניתחו מיליוני מודעות דרושים במשך שלוש שנים והם מראים כי יש מקצועות נוספים שהצמיחה בהם גבוהה ואינם קשורים לדיגיטציה - כמו טיפול בילדים, טיפול בבעלי חיים, אימוני כושר וכישורי ניתוח התנהגות. הם מסבירים זאת ב"מרדף הגובר והולך אחר רווחה כללית ופנאי". אבל אם תשאלו את צזנה, זה חלק מהבעיה.

"אנחנו רואים פולריזציה (קיטוב) גדולה של שוק העבודה, כלומר עלייה מתמשכת בקיטוב", הוא מוסיף, ומביא דברים שאמר אנדרו הלדיין, הכלכלן הראשי של בנק אנגליה, כבר ב-2015. בנאום שנשא הסביר הלדיין כי אף שטכנולוגיה יצרה מקומות עבודה חדשים רבים במאות האחרונות, היא גם הביאה להקצנה גוברת בשוק העבודה - כך שבעלי מקצועות המחייבים מומחיות גבוהה, רצוי בתחום המדעים המדויקים, מקבלים תשלום גבוה יותר, בעוד בעלי מקצועות שמסתפקים ברמת מומחיות נמוכה מקבלים תשלום נמוך יותר כתוצאה מהזליגה המתמשכת אליהם של אנשי מקצועות הביניים (שעבודתם נעלמת בגלל האוטומציה) בעלי רמת המומחיות הבינונית.

"הלדיין שואל בצדק, האם אנחנו רוצים להפוך לחברה עם אי־שוויון קיצוני, עם מעט עשירי־על והרבה מאוד עניים", אומר צזנה, ומדגיש שכבר רואים את הדברים האלה בארה"ב. "אנחנו רואים זליגה של אנשי מעמד ביניים, למשל עובדי ייצור שהמפעלים שבהם עבדו נסגרו בגלל מעבר לסין. כעת מפעלים חוזרים לארה"ב , וזה לא עוזר לאיש כי הם אוטומטיים - מפעל שבעבר העסיק 1,000 עובדים זקוק כיום רק ל-100. בעלי הכישורים הגבוהים יודעים להפעיל את המכונות שמחליפות את העובדים, אבל העובדים שבעבר היו אחראים על המכונות או עשו את התפקיד של המכונה צריכים עבודה חדשה. הם הולכים לעבוד בשירות - באובר או משכירים דירות".

אז הנה יזמות, יצירתיות. דוגמה מצוינת להלך הרוח היזמי, לא?

"המשכורת של מי שעובר למקצועות השירות יורדת דרמטית - לפעמים רבע מהשכר בעבודה הקודמת. וזאת לא בעיה של אדם או שניים. כשרבים חווים את הירידה הזאת, אנחנו מדברים על משבר כלכלי - זאת לא בעיה רק של אלה שאינם יכולים לשלם משכנתא. 60% מהמכירות של רוב החברות הן לציבור הרחב ואם הציבור לא יכול לקנות מחשב חדש - כל הכלכלה נכנסת למשבר".

אז האבטלה הנמוכה לא מספרת את הסיפור האמיתי?

"שיעור האבטלה בארה"ב אכן נמוך מאי פעם, אבל רבות מהמשרות החדשות רק משאירות בחיים את הממלאים אותן - שלא יתלוננו יותר מדי. בגדול, משנות ה-50 אנחנו רואים שהפרודוקטיביות לעומת המאמץ המושקע גדלה בקצב מסחרר - ככה העולם נהיה מקום טוב יותר. להפיק יותר בפחות.

הרובוט פפר בבית חולים
הרובוט פפר בבית חוליםצילום: JOHN THYS / AFP

"אבל אם עד שנות ה–70 התגמול השעתי לעובד עלה באותו שיעור - היה קשר בין פריון לשכר שעתי - לפני 40–50 שנה חל מהפך דרמתי. הפרודוקטיביות המשיכה לצמוח, בין 1973 ל-2014 היא עלתה ב-72% - אבל התגמול השעתי עלה ב-9% בלבד. זה מדהים. ההסבר שלי לתהליך הזה הוא שבאותו הזמן נכנסו המכונות שניתנות לתכנות ולכן לעבודה גמישה. צריך פחות את הפועל הממוצע ממעמד הביניים ואפשר לעבור למכונות או לסגור מפעלים ולהעביר אותם לסין, שם השכר נמוך יותר.

"הנתון הזה הוא סוף העולם של האנשים הממוצעים. זה משקף תמונה די עגומה: המדינה והכלכלה מתקדמות בסערה - אבל העובדים כמעט לא נהנים מההתקדמות הזאת ונשארים מאחור. זה קרוב לקטסטרופה. זה לא תואם את הרעיונות של דמוקרטיה, כי הדמוקרטיה מבוססת על מעמד הביניים. לעובדים ממעמד נמוך קשה יותר להצביע בצורה מושכלת ולקבל החלטות מושכלות. זה מצב שלאורך זמן אינו מאפשר את המשך הדמוקרטיה כפי שאנחנו מכירים אותה".

הדור הבא של הסלבס

לדברי צזנה, זאת רק ההתחלה. "בעוד כמה שנים נתקרב לעולם שבו המכונות יבצעו כל דבר ברמת בני האדם, ואחרי עוד קצת זמן - ברמה גבוהה יותר. ואז כל הטרנדים והתחזיות יתערבלו. זאת נקודה סינגולרית שאחריה קשה להעריך מה יקרה - כי מעולם לא היינו במצב כזה בהיסטוריה האנושית".

קו הייצור של איירבוס
קו הייצור של איירבוסצילום: Michael Lindner / Courtesy Airbu

למרות זאת, צזנה מנסה לשרטט תמונה של העתיד. "לפי סקר שנערך בשנים האחרונות בקרב מאות רבות של חוקרי בינה מלאכותית, החוקרים האסיאתים מאמינים שבתוך 40 שנה בינה מלאכותית תעשה את כל המטלות שבני אדם יכולים לעשות. המשמעות היא שכבר בעוד חמש־עשר שנים נראה את השינויים משפיעים".

רואים כבר, לא?

"רואים, אבל לא לגמרי. הרבה משרות כבר נפתחות, ומי שחרוץ ואינטליגנטי ימצא עבודה ובמקרה הגרוע יצליח רק לכלכל את עצמו. בינה מלאכותית כבר יודעת לתת ייעוץ רפואי טוב יותר מרופאים. מחקר מהעת האחרונה מצא כי בינה מלאכותית שמאזינה ללב מגיעה למסקנות טוב יותר מרופאים ויכולה לחזות טוב יותר התקפי לב. זה לא שהרופאים יעבדו יחד אתה ונוכל לומר שהם מבקרים אותה ומתקנים אותה - היא פשוט יודעת טוב מהם. נראה לך שיהיה בן אדם שיסכים ללכת רק לרופא אנושי אם בינה מלאכותית יודעת טוב יותר?"

צזנה אומר כי לדעתו גם הטענה כי היתרון שיעמוד לאנשים הוא "האנושיות" - אינה נכונה: "צריך להביא בחשבון התפתחויות בתחום הטכנולוגיה, כמו מחשוב אפקטיבי (רגשי) שבזכותן מגיעים המחשבים ליכולות מרשימות בהבנת האדם וביצירת אוואטרים על המסך ובעולמות המציאות המדומה. אוואטרים אלה יוכלו כבר בעשור או שניים הקרובים לספק שירות רגיש ומתחשב יותר מזה שיכול כל נציג שירות אנושי לספק".

לדבריו, נמשיך לרכוש שירותים מאנשים אחרים, אבל לאו דווקא כי יש בהם צורך - יותר משום שזה סמל סטטוס. "ברפואה, העניים יקבלו טיפול ברמה הגבוהה ביותר מרובוטים ומכונות. העשירים יקבלו אותו טיפול כשמי שייצג את המכונה הוא רופא אנושי - שיאמר מה שהמחשב אומר אבל ייתן תחושה כי יש שם בן אדם. התפקיד שלו יהיה בעיקר להיות שחקן. סלבריטאי. יבואו אליו לא כי הוא הרופא הטוב ביותר, אלא כי מי שמקבל ממנו שירותים אומר על עצמו 'אני טוב'". לדבריו, זה יהיה נכון למקצועות רבים נוספים.

עוד מסביר צזנה כי יהיו ארבעה מנצחים: אלה ששולטים במכונות, המתכנתים ובעלי המכונות ("בעצם העשירים"); אלה שבנו להם שם ומוניטין, ולכן בעלי הממון ירצו לקבל מהם שירותים; אלה שמנהלים את הצוותים והמכונות; והסוג הרביעי - היזמים. לדבריו, "היזמים ינצחו לא משום שהם יצירתיים יותר מהמכונה, אלא משום שהם מוכנים לירוק דם כדי לגייס כסף ולהעלות רעיונות חדשים ולקדם אותם גם כשאף אחד לא מאמין בהם. מכונות מבצעות את הרעיונות של אנשים. אם מכונה תעלה רעיון לא יקשיבו לה".

מה הפתרון?

"איש עוד לא יודע. מה שברור זה שזאת תקופה של שינויים גדולים ומהירים, וזה קצת כמו שתשאלי 'מה הפתרון במהפכה התעשייתית לכך שכולם יישארו חקלאים'. הם לא יישארו חקלאים. בטווח הקצר אולי עדיף לשאול מה הפתרון שאינדיווידואלים יכולים לאמץ כדי שיהיה להם סיכוי גבוה יותר לעבודה שתהיה מכניסה מספיק כדי לכלכל את עצמם בכבוד.

"והתשובה היא מה שנקרא 'הלך רוח יזמי' - כל הזמן למידה. לייף לונג לרנינג. למצוא 20–30 דקות ביום להקשיב לפודקאסטים, לעשות קורסים מקוונים, גם אם לא מקבלים עליהם ניקוד. להרחיב את הידיעות כדי שברגע שיוצא משהו חדש יהיה אפשר לקפוץ עליו לפני כולם ולהישאר תמיד קצת לפני העדר.

"הדבר השני שצריך לעשות הוא לדעת לעבוד עם מחשבים. ואני לא מתכוון לעבוד על מחשב, אלא עם מחשב ולצד מחשב. המחשבים עומדים להיות 'משתפי הפעולה' שלנו בעשורים הקרובים, ואם אתה לא יודע לעבוד עם מחשב, אם אתה לא יודע למצוא את האפליקציות המתאימות כדי לעשות מה שצריך - אז יהיה לך הרבה יותר קשה להתמודד בשוק העבודה.

ומה לגבי הממשלה?

"הממשלה צריכה לנקוט כמה דרכים. הראשונה היא לנסות להעביר כמה שיותר אנשים למקצועות שדורשים רמת מומחיות והכשרה גבוהה, כמו מדעי המחשב, סטטיסטיקה ומדעים מדויקים. אנחנו כבר רואים מדינות כמו סינגפור ומדינות באירופה שיוצרות קורסים מקוונים, מסבסדות אותם ומאפשרות לאנשים מהשורה לעשות קורסים מתקדמים במדעי המידע ומדעי המחשב כדי שיתאימו למקצועות של הדור הבא.

"לחיות בכבוד בסיסי"

"אני חושב שממשלות צריכות להתחיל להיערך לחשיבה על האתגר הגדול הזה - להתחיל לחשוב גם על כיוונים יוצאי דופן, למשל הכנסה בסיסית כללית, משהו שיאפשר לכולם לחיות בכבוד בסיסי. זה משהו שחושבים עליו ואף אחד לא יודע אם זה יעבוד. "אפשרות אחרת, שביל גייטס הציע, זה סוג חדש של מיסוי - על חברות שמשתמשות ברובוטים כי הן גורמות לכך שאנשים יאבדו מקומות עבודה.

"וכמובן צריך לחשוב מחדש על חלוקת ההון ועל המיסוי: מה המשמעויות ארוכות הטווח של זה לחברה ואיך אנחנו יכולים להגיע לחברה שתהיה מצד אחד תחרותית, ומצד שני שוויונית יותר. שהעשירים יתמכו יותר בחברה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ