לא סבסוד: רק טכנולוגיה, הכשרות ושיפור שיטות יצילו את הפריפריה

אי אפשר להטיל את האחריות להצלת התעשייה תמיד על הממשלה לבדה, אולם הממשלה יכולה ליצור את התנאים הראויים והנדרשים כדי שלמפעלים יהיה את הבסיס להצליח

יוסי פריימן
יוסי פריימן
עובדי חרסה בדרכם מפגינים כנד פיטוריהם
עובדי חרסה בדרכם מפגינים כנד פיטוריהםצילום: דוברות ההסתדרות

פחות מחודש חלף מאז הפוסט האחרון, שעסק בבעיית הפריון במשק הישראלי, והנה, בעיית הפריון הנמוך עולה שוב לכותרות עם 2 מפעלים בפריפריה שניצבים לפני סכנת סגירה - חרסה ופניציה - כל אחד מסיבותיו הפנימיות, שהמשותף להן הוא היעדר היכולת לשרוד עסקית ולהציג רווחיות בתנאים הקיימים. מי שחושב שמפעלים שלא מודיעים על קשיים או סגירה נמצאים בהכרח במצב עסקים מצוין, טועה. 

אם נבודד לרגע את סוגיית החרם החרדי על מפעל פניציה, שנדרש כלכלית ותפעולית לעבוד גם בשבת בשל הצורך להשאיר את התנורים דולקים 24/7, אז ברור כי כל זעזוע מאיים על קיום המפעל. גם אם לא היה מתרחש המשבר הנוכחי, נראה כי אירוע או שינוי כזה או אחר במפעל היה מציב אותו במצב מאתגר, כשרווחיות המפעל מוטלת בספק ועמה כושר שרידותו.

ברור שאי אפשר להטיל את האחריות להצלת התעשייה תמיד על הממשלה לבדה, אולם הממשלה יכולה ליצור את התנאים הראויים והנדרשים כדי שלמפעלים יהיה את הבסיס להצליח. עובדי התעשייה בישראל לא זוכים, בשונה מהסטנדרט בגרמניה ובמדינות נוספות, להכשרות מקצועיות שרלוונטיות לעידן התעשייה המודרנית. מנגד, עובדי תעשיית ההיי-טק נמצאים בתהליכי למידה והתאמה מתמדת, במסגרת מהלכים קבועים ואינטנסיביים.

בישראל, רבים מעובדי התעשייה המסורתית מוצאים עצמם, בעל כורכם, נשארים מאחור. מאחר שמדינות מתחרות כמו טורקיה מציעות כוח עבודה זמין וזול יותר, הרי שמדינת ישראל נאלצת לאבד מקומות תעסוקה עם סגירת מפעלים, והמדינה מפסידה בכך מפעלים שלא יחזרו במהרה לכאן, ויש אומרים, לעולם.

ייצור של בקבוקים, כלי חרס, כלים סניטריים, אריחים ועוד, הוא לא ייצור של רכיבים אלקטרוניים מתקדמים כמו של אינטל, או תוכנות מובילות כאמדוקס וצ'ק פוינט. גם החזון של להביא את יתרונות הטכנולוגיה לכל מקום, כמו למשל שילוב של אלקטרוניקה מתקדמת עם מכונות תעשיות או חפצים פיזיים, אינו דבר המובן מאליו, חרף היותנו מדינת הסטארט-אפ.

התעשייה המסורתית נדרשת לעזרה משולבת של מומחי תעשייה וניהול, לצד פקידי ממשל בשילוב של נציגי רשויות מקומיות. אחרת, ללא מעורבות ושילוב כוחות, ובהיעדר פתרון, התעשייה המסורתית עלולה ליהפך לבעיה חברתית קשה שתתגלגל לפתחה של הממשלה בעוצמה רבה, וככדור שלג המאבד פרופורציה. בעולם תחרותי, מאתגר וחסר רחמים, לא לכל מפעל ניתן לסייע, אף לא בדרך של סבסוד, אולם לכל הפחות ניתן ונדרש לסלול את הדרך להכשרות מקצועיות נכונות ומקיפות, במטרה ליצור שילוב של ידע, הכשרה וטכנולוגיה.

המוסדות האקדמאיים בישראל, שהנם במישרין ובעקיפין שלוחה של המדינה, יידרשו להירתם למאמץ. בתקופה שבה קמו מכללות אקדמאיות, לא נעשה מהלך ממלכתי לעידוד ההכשרה המקצועית ברמה לאומית. באמצעות הקמת מוסדות הכשרה לתעשייה מתקדמת, ניתן יהיה להרחיב את ציבור המקצוענים מעבר לציבור הגדול של הטכנאים וההנדסאים. המציאות הישראלית מלמדת על מיעוט הכשרות הספציפיות והרלוונטיות לתעשיות שיכולות לשגשג בישראל במימון ממשלתי.

הסיבה שהעובדים בחרסה, בנגב קרמיקה ובפניציה בוחרים להפגין ולעתים אף לשרוף צמיגים כצעד מחאה, עם עלייה מתמדת בשיעור האבטלה בפריפריה, מחייבת גם את מעורבות "היד הנעלמה" מבעוד מועד. פתרונות קיימים למכביר, כהכשרות מתקדמות לעובדים במימון ממשלתי או בהסדר של תשלום מאוחר יותר על ידי אותם מפעלים–מעסיקים, בכפוף לתנאי שאותם העובדים ישרדו ויצליחו להגדיל לסייע למפעלים בהגדלת רווחיהם.

סיוע ממשלתי בקשרי חוץ וממשל לאיתור שווקים חדשים עבור אותם המפעלים תהא עזרה לגיטימית והמקובלת בזירה הגלובלית. ראוי כי גופי ממשל יפעלו לסיוע לתעשייה המקומית על פני הימנעות ופסילת הסיוע בטענת התערבות החורגת מגבולות אחריות המדינה. אחריות המדינה לא מסתיימת בתשלום דמי אבטלה לעובדים מפוטרים וסיוע במציאת מקום עבודה, ראוי כי הממשלה תסייע לאיתור פתרונות שימנעו תפעולית וכלכלית את סגירת המפעלים, החייאת המפעלים נדרשת להיות טכנולוגית וכלכלית ואסור שתיעשה בצורה מלאכותית באמצעות סבסוד ההפסדים בלבד.

כדי לבדוק מה המצב האמיתי של התעשייה המסורתית, בחנו את הדיווחים העדכניים של הלמ"ס באשר למגמה במספר העובדים בתעשייה המסורתית אל מול תעשיות ההיי-טק. העלייה המשתקפת במספר ההולך וצומח של המועסקים בהיי-טק מרשימה, אולם הטענה בדבר הסבה מקצועית ותחלופת עובדים אינה נתמכת עובדתית.

עובדי התעשייה המסורתית שנפלטים משוק העבודה בתעשייה, לרוב לא עוברים לעבוד בהיי-טק. על פי המדד של הלמ"ס, מקריאת המדד ניתן לראות כי היקף המשרות בהיי-טק הנו בדרך להשתוות למספר המשרות בתעשייה המסורתית. אולם, מפתיע אם כן, שמגמה חיובית ומרשימה זו טרם באה לידי ביטוי בזינוק בפריון במשק.

תעשיות המעורבת עלית ומעורבת מסורתית נתונות במשבר ומתכווצות. בהינתן נתונים מדאיגים שכאלו, כיצד ניתן יהיה להסביר את השגשוג שרושם המשק, עלייה בשכר, עלייה בקצב הצמיחה ואף הירידה בשיעור האבטלה. כלכלנים נוטים להסבר המקובל שלפיו הכלכלה הישראלית בדומה לארה"ב נהפכת יותר ויותר לכלכלת שירותים ופחות ופחות לכלכלה של תעשייה.

אל מול מגמה שכזאת קשה יהא להילחם, אולם מצד שני לא נכון יהיה לוותר מראש על האפשרות של חיזוק וביסוס התעשייה המתקדמת בישראל. באמצעות היתרונות שבחדשנות הישראלית נדרש לייצר דור חדש של פתרונות, שלפחות את חלקם יהיה כדאי לייצר בישראל. כדוגמה, סודהסטרים המשגשגת, שלה מספר מפעלים והיא פועלת אף להרחבת כושר הייצור שלה במפעלים חדשים בישראל. 

יוסי פריימן

יוסי פריימן | |זווית חדה

מנכ"ל קבוצת פריקו לשירותי ייעוץ בניהול סיכונים פיננסיים. במסגרת עיסוקו התמחה, בין השאר, בניהול סיכונים ופעילות פיננסית בהיקף נרחב ובמגוון רבדים: התזרימית, המאזנית והכלכלית. חבר ועדות השקעה בגופים בנקאיים וציבוריים. מחזיק רישיון לעסוק בייעוץ וניהול השקעות וחבר בארגון סוחרי המט"ח העולמי (ACI) משנות ה-80. בעל השכלה אקדמית בתחומי הכלכלה, מינהל עסקים, כלכלה חקלאית, המדעים(Msc)  והמשפטים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker