התסכול של דור ה-Y והשאלה שמסעירה את העולם: איך למסות את העשירים?

בסביבה של מצוקה תקציבית והיעדר משאבים, מי שצריכים להיות מוטרדים מהמגמה הדרישה וההרגשה בקרב ציבור רחב הם בעלי ההון - העשירים

יוסי פריימן
יוסי פריימן
איור: איש עם סימן דולר בתור ראש ליד קופת חזיר עשויה מזהב
צילום: עדי אורן

חברת בית הנבחרים החדשה בארה"ב, אלכסנדריה אוקסיו קורטז, מעוררת כבר יותר מחודש סערה ברחבי העולם. הכוכבת של בחירות האמצע של המפלגה הדמוקרטית רק בת 29, וכבר רשמה לזכותה את תואר הנציגה הצעירה ביותר שנבחרה אי פעם כחברה בקונגרס האמריקאי.

אוקסיו קורטז יצאה במסע נגד שיעורי המס שמשלמים עשירי ארה"ב, שלדעתה נמוכים מדי, ובמקביל העלתה גם הצעה לשינוי רדיקלי שהצליח לעורר מחאות. אוקסיו קורטז מייצגת יותר מכל את החששות, התסכול והפערים של דור ה-Y בהשוואה לדור ה-X. הפערים בין הדורות מעלים מחדש זרמים ותנועות הקוראות לבחון את המערכות הקיימות.

העניין הרב שמעוררת קורטז מגיע הודות לרעיונות קיצוניים ומהפכניים, שהבולט שבהם, שזכה להתנגדות הרבה ביותר מצד בעלי הון, הוא מס של 70% על הכנסות העשירים. בראיון שהעניקה לתוכנית המפורסמת "60 דקות" היא הציעה להגדיל את המס על הכנסה של יותר מ-10 מיליון דולר בשנה ל-60% עד 70%. ההצעה הזו זכתה לתמיכה ואהדה בקרב חלקים גדולים מאוד בציבור האמריקאי, וסביר כמובן שמי שתמכו בהצעה נמנים יותר על המעמדות הנמוכים שחותרים לשוויון ושוויון הזדמנויות. 

בחינת נתוני ההכנסה הפנויה, לצד שיעורי המס במהלך המאה האחרונה, מסבירים את  התסכול של קורטז והתומכים הרבים שצברה. מבחן הנתונים מלמד על השינוי בשיעורי המס בארה"ב מאז 1913. העובדה שבשנות ה-70 וה-80, שנות השיא באינפלציה ובריביות, שיעורי המס בארה"ב היו גבוהים מאוד, וחלו במיוחד על העשירים ובמקביל הכלכלה שיגשגה ותיפקדה כהלכה, תומכת בדרישה להעלאה דרמטית בשיעור המס.

אלכסנדריה אוקסיו קורטז
אלכסנדריה אוקסיו קורטזצילום: Joshua Roberts/רויטרס

בלב הטיעונים והדיון על היכולת להעלות את המיסוי, מציינת אוקסיו קורטז כי הנתונים מלמדים שמשק האמריקאי יודע להתמודד עם מיסוי גבוה, וכיום בסביבת חוב לאומי וגרעון תקציבי ראוי וחובה לשוב למדיניות שנשכחה. המתנגדים, ובהם כלכלנים רבים, גורסים כי הבעיה טמונה בכך שהתנאים ואופי הכלכלה ששררה לפני 40 או 70 שנה שונים מאלה הקיימים כיום; מבנה ההכנסות וההוצאות השתנו כליל כך שלא ניתן להשוות מערכת מס שפעלה בעבר למערכות הרלוונטיות בימינו, וספק רב אם יכולה מערכת היסטורית לשרוד בתקופתנו, כשהזירה הגלובלית נגישה וזמינה לכל דורש.

העשירים שחושבים שהם לא משלמים מספיק

במהלך ההכנה לכתיבת פוסט זה, סקרתי קטעי עיתונות שונים, ובהם מצאתי כתבות וטורי פרשנות ודעה שהתפרסמו בנושא. מרבים נשקפה פופולריות ותמיכה רבה. כך למשל, מאמר שהתפרסם בגארדיאן הבריטי זכתה נכון להיום ל-45,513 אלף שיתופים ברשתות החברתיות וליותר מ-1,000 תגובות באתר. מעניין היה לראות כי עיקר תשומת הלב והשיח מתנהל בקרב אוכלוסייה המזוהה כסוציאל דמוקרטית.

בסביבה של מצוקה תקציבית והיעדר משאבים, מי שצריכים להיות מוטרדים מהמגמה הדרישה וההרגשה בקרב ציבור רחב הם בעלי ההון - העשירים. ציבור זה של עשירים צריך להיות מוטרד במיוחד, מאחר שניסיון העבר מלמד כי תסכול ותחושת קיפוח וחוסר צדק עשויים להוביל לדרישה לשינויים רדיקליים הרבה יותר. תחושת הקיפוח פוגעת במרקם החברתי והתרבותי, יוצרות ניכור ורדיפה של בעלי הון ובהמשך פוגעת בכלכלה בעקבות בריחת בעלי הון ומשקיעים. באמריקה, ממלכת הקפיטליזם, הקיטוב שבין ציבור רודף צדק חברתי ושוויון, לבעלי הון והשקפה קפיטליסטית, טומן בחובו סיכונים ומחייב משנה זהירות.

וורן באפט, אחד מהאנשים העשירים בעולם, נהג לומר לא פעם כי שיעור המס שהוא משלם נמוך יותר מזה של המזכירה שלו. באפט עצמו הדגיש אז ב-2013 שהעלייה בשיעור המס על רווחי הון ומההכנסה בזמן כהונתו של הנשיא אובמה היתה חסרת תוקף, מאחר שגם לאחריה שיעור המס שלו עדיין נותר נמוך מזה של המזכירה, וגם כשהשווה את שיעורי המס שלו לשיעורי המס של יתר העובדים במשרדו הוא מצא כי שלו היו הנמוכים ביותר. דברים דומים נשמעו מצד בכירים ובהם ג'יימי דיימון, מנכ"ל, ג'יי פי מורגן צ'ייס, הבנק הגדול בארה"ב, שלדבריו שיעור המס לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד נדרש וראוי שישתנה.

וורן באפט
וורן באפטצילום: KEVIN LAMARQUE / רויטרס

שימור ההון

על רקע הרכב החברים בבית הנבחרים ואופיה של האוכלוסייה, ההערכה היא כי העלאת המיסוי על העשירים באופן גורף ושרירותי תהא מדיניות שלא תוכל לעבוד גם אם תעבור את מסננות הממשל. העשירים, עשירים ככל שיהיו, צפויים לדאוג לשמירה על הונם באמצעות הקמת נאמנויות, מעבר למדינות מעודדות הגירה, פעילות באמצעות מנהלי עושר, משרדי פמילי אופיס וכו', ויפעלו ללמד אף את ילדם מגיל צעיר כיצד לשמר את העושר שבנתה המשפחה על פני דורות. כל זאת בצורה חוקית, ובכך יהיה הנזק גדול מהרווח, כשפרטים יעברו לפעול במדינות המיטיבות בשיעורי מס נמוכים בדיוק כפי שנהגו חברות רבות, עד להנהגת תוכנית ההטבות של הנשיא טרמפ.

יצירת מנגנוני מס גבוה ואפקטיבי הם דבר מורכב ומסובך. מצד אחד, נדרש כי יהיו פשוטים להבנה ובעלי כללים המובנים לכל אחד, ומצד שני עליהם להיות יעילים ותחרותיים; דהיינו, לא גבוהים מדי, על מנת שלא לדכא את היזמות והשאיפה ליצירה והגדלה של ההון, ובמיוחד לגרוע מהכדאיות שבכלכלה השחורה. שיעורי מס גבוהים מדי צפויים לעודד את המוטיבציה לתכנוני מס ולחיפוש אחר פתרונות מעבר לים, כשמדינות רבות שמהוות מקלטי מס אפשריים ישמחו לקלוט את החברות החדשות וציבור של עשירים. זהו מהלך שיפגע קשות במשק האמריקאי.

לאור הסיכונים הרבים הטמונים במהלך חד צדדי, נראה כי הדרך למסות יותר את העשירים צריכה להיות ברורה ומקובלת עליהם, כך שתיראה הוגנת לא רק למדינה אלא גם לפרטים הנדרשים לממנה. הידברות ודיון של גורמי הממשל אל מול אוכלוסיית העשירים עשויים להתקבל ככניעה של השלטון לכוח ההון ועלולים להיתפש כמשחק מכור ופסול. ואולם, בעלי ההון, העשירים הגדולים בארה"ב, הם גם אלו התורמים הגדולים ביותר למטרות לאומיות כמו מוזיאונים, תוכניות סיוע ואף למערכת הבחירות של הפוליטיקאים, מצב הנכון הן בקרב הדמוקרטים והן בקרב הרפובליקנים.

מתוקף התרומות הללו נמצא כי בהצעות למיסוי חריג טמון כשל מובנה. לא סביר שבעלי ההון תורמים ומסייעים בנדיבות רבה, ומנגד הפוליטיקאים שקיבלו תרומות משמעותיות יפעלו להעלות בצורה דרמטית את המס על העשירים. המהלך יפגע ביכולת המימון הן לפעילות חסד וסיוע והן למימון מסע הבחירות של מועמדים רבים.

ועדות טייקונים וקשרי הון-שלטון

הדיון הסוחף, שהגיע מארה"ב, פסח ולא הדביק את ישראל. ייתכן שהסיבה לכך טמונה בכך שהמנגנון הישראלי שיוויוני וחברתי יותר מזה שבארה"ב. כידוע, בישראל מונהגת מערכת מס הכנסה פרוגרסיבית, כלומר, שיעורי המס השולי (המס המשולם על השקל האחרון) הולכים ועולים עם העלייה בהכנסה, ושיעורם המקסימלי עומד על 50% ובתנאים מסוימים אף יותר.

בנוסף, מס החברות הישראלי אינו מהנמוכים, ורשות המסים מקשה ומונעת מצבים של תכנוני מס, חברות ארנק ופעילות באמצעות נאמנויות. בזמן שהסערה בארה"ב מכה גלים - בייחוד לאור הפחתות המס שהנהיג בהנשיא טראמפ - ויוצרת חוסר נוחות בדרישה לשוויון ומחויבות חברתית, בסביבה בה המדינה מקדשת את הקפיטליסים כמבצרו של היחיד. בישראל של ועדת הטייקונים והעניין בקשרי הון-שלטון, ראוי שיישמר האיזון בין השאיפה להצלחה והתעשרות של הפרט, לאינטרס הממלכתי באמצעות מערכת מס מעודדת צמיחה, נכונה וצודקת.

יוסי פריימן

יוסי פריימן | |זווית חדה

מנכ"ל קבוצת פריקו לשירותי ייעוץ בניהול סיכונים פיננסיים. במסגרת עיסוקו התמחה, בין השאר, בניהול סיכונים ופעילות פיננסית בהיקף נרחב ובמגוון רבדים: התזרימית, המאזנית והכלכלית. חבר ועדות השקעה בגופים בנקאיים וציבוריים. מחזיק רישיון לעסוק בייעוץ וניהול השקעות וחבר בארגון סוחרי המט"ח העולמי (ACI) משנות ה-80. בעל השכלה אקדמית בתחומי הכלכלה, מינהל עסקים, כלכלה חקלאית, המדעים(Msc)  והמשפטים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker