הפספוס הגדול של מחאת האפודים הצהובים: הישגים בטווח הקצר בלי טיפול בבעיות השורש - יוסי פריימן - הבלוג של יוסי פריימן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפספוס הגדול של מחאת האפודים הצהובים: הישגים בטווח הקצר בלי טיפול בבעיות השורש

קל להפנות אצבע מאשימה לעבר החברות הגדולות ולצפות מהן להוריד מחירים ובמקביל לספוג עליות במחירי הייצור. אבל כל עוד לא ייעשו שינויים מבניים במשק, המצב לא ישתנה

הפגנת לובשי האפודים הצהובים
מוטי מילרוד

מחאת האפודים הצהובים החזירה את אחד הדיונים הכלכליים החשובים שהתקיימו בישראל, באשר לשאלת יוקר המחייה ורווחתו של האזרח. במרוצת השנים האחרונות, ממשלת ישראל אכן ביצעה צעדים משמעותיים כדי להקל על שכבת מיעוטי ההכנסה, ובשנים האחרונות מאז 2011 בדגש על ציבור מעמד הביניים. אולם, בפועל לא נעשה מהלך משמעותי. למרות המחאה הכי עוצמתית בתולדות המדינה, לא נעשה עד היום טיפול יסודי בבעיות המבניות, שהנן בשורש העלייה המואצת ביוקר המחיה.

למרות המחאה והטענות על יוקר המחיה בשל נסיקת המחירים, בשטח קצב האינפלציה לא היה לגורם המוביל, ואף הואט עד מאוד. ב-5 השנים שקדמו ל-2018 היה קצב האינפלציה בישראל נמוך עד מאוד, ובחלק השנים אף שלילי, כמו ב-2015, כשהמדד רשם ירידה של 0.6%; וב-2016, כששב וירד ב-0.6%; או אפסי, כשב-2017 רשם המדד עלייה של 0.2%. על פי נתוני מדד המחירים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האינפלציה היתה נמוכה מאוד מאז משבר הסאב פריים, אולם בפועל הציבור לא הרגיש את חולשת המדד או איזה הקלה - ההיפך הוא הנכון, לציבור יקר. 

המוחים כנגד יוקר המחיה למעשה פונים במטרה לעורר שוב את כוחו של הציבור הרחב – הציבור הנדרש לשלם את החשבון הבעיות שלא טופלו, ובראשן הבעיות המבניות והיעדר פריון ראוי. אזרחי מדינת ישראל נדרשים לשלם עבור מוצרים רבים מחירים היקרים משמעותית בהשוואה לממוצע המחירים במדינות ה-OECD, כפי שעולה מהסקירה החודשית העדכנית באשר לרמות המחירים של מוצרים נבחרים בקרב מדינות החברות בארגון.

בפני מקבלי ההחלטות עומדות לבחינה סוגיות המתנגשות אחת בשנייה, ונדרשת הנהגה הרוצה והיכולה לפעול אל מול קבוצות לחץ. מארגני המחאה נדרשים להפנים כי ניסיון להטיב עם רווחת הציבור הרחב, במטרה להוזיל את יוקר המחיה, באמצעות הוזלת המחירים ואף פתיחת המשק ליבוא מתחרה, עשויה לבוא לידי ביטוי בפגיעה באוכלוסיות אחרות ובהמשך אף בפגיעה במקומות עבודה בישראל. 

לא רק מילקי

הורדת מכסים תפגע בעובדי שכר המינימום

אלו שקוראים ומבקשים להוריד את המכסים ככלי במאבק ביוקר המחיה נדרשים לדעת כי למהלך שכזה השלכות רוחביות רבות, וכי לא ניתן לבצע צעדים שכאלה כרעם ביום בהיר, אלא נדרשת הכנה והתאמה של הצעדים להסכמי סחר והמציאות העסקית המקומית והגלובלית.

בעבר נמצא כי הנפגעים הראשונים הם עובדי שכר המינימום, שהורדת המכסים פוגעת דווקא בהם - באלו שהם "הבטן הרכה" של אזרחי ישראל. כך לדוגמה, הורדת מכסים על מוצרי חלב פוגעת ברפתנים, ברפתות ובשרשרת האספקה הקשורה לרפתות - ממגדלי החציר ועד לעובדי הייצור במחלבות; תעשייה שלמה שמרביתה נמצאת ביישובי פריפריה מרוחקים ולא במרכזי הערים. לאותם רפתנים, חקלאים, עובדי ייצור ומחסנאים לא תהא אלטרנטיבה תעסוקתית זמינה הנראית באופק.

דוגמה נוספת למצב ניתן למצוא בענף המלט. שר הכלכלה החליט להקל על העלויות, כשבחר להטיל היטל מינימלי על יבוא מלט לישראל, כשהמטרה הורדת עלויות הבנייה בישראל והפחתת יוקר המחיה. אולם, הבעיה המרכזית היא שלעתים קרובות יבוא מחו"ל מציע מחירים זולים במיוחד, בחלקם מחירי היצף לתקופה קצובה, זאת בין היתר על מנת להפחית בטווחים הבינוני והארוך את מספר המתחרים המקומיים, ובכך לשמר את הפוטנציאל העסקי של היצרן לאורך זמן.

בכך, עלול להיווצר מצב שבו חלק מהמתחרים יחליטו לסגור את שערי המפעל. עלול להיווצר מצב שבו, לאחר תקופת היצף זול, ישובו מחירי היבוא לעלות ויחזרו להיות גבוהים ויקרים יותר – וכך ניפגע פעמיים, גם נשלם מחירים גבוהים יותר וגם יהיו במשק פחות מקומות עבודה. תחרות פרועה, מחירי היצף ושער מטבע נחות פוגעים בתנאי הסחר וגוררים לסגירת שעריהם של מפעלים מקומיים, ובכך נפגעת התעסוקה בישראל ובמיוחד בקרב השכבות החלשות, פועלי הייצור, עובדי הצווארון הכחול.

שר האוצר משה כחלון
אמיל סלמן

שר האוצר, משה כחלון, בחר לנקוט בעמדה ברורה, כשהחליט במשמרת שלו להוריד מכסים על שלל מוצרים מיובאים בדגש נכון, כשבחר באלו שלא מיוצרים בישראל, ובכך לצמצם את הפגיעה בתעסוקה מקומית ובייצור מקומי. בתקופה של מאבק כללי להוזלת עלויות המחיה ראוי לקיים דיון העשוי לנדוד למקומות מאתגרים – ולבחון את הסוגיה של האם נכון להוזיל את יוקר המחיה בישראל גם במחיר של ביטול מכסים על מוצרים המיוצרים בישראל, ובכך ללחוץ על התעשייה המקומית, ואף לפגוע בייצור המקומי - או שמא ראוי ונכון לתת משקל רב יותר להוזלת הגורמים המרכזיים שבשורש עליות המחירים כמו חשמל, מים, ארנונה, ושלל המסים, מהמע"מ ועד לבלו שעל מחיר הדלקים, מאשר פתיחת המשק לתחרות גלובלית על כיסו של הצרכן המקומי.

החברות הגדולות במשק הן הקורבן ולא הגורם ליוקר המחיה 

בחינת הנעשה בשטח מורה כי המסר של מארגני מחאת האפודים הצהובים הוא להפעיל את מלוא כובד הלחץ על החברות העסקיות, כדי שהן יחזרו בהן מהעלאת מחירים של מוצרים, מהלך שעשוי להתברר כשגוי. החברות במשק הן לא הגורם היחיד ליוקר המחיה, אלא הן בחלקן מושפעות מהנסיקה בשכר המינימום והתייקרות התשומות מהארנונה ועד לאנרגיה.

בעידן של שקיפות ומחאות, הצרכנים והתקשורת יכולים בקלות יחסית לדעת מהם שיעורי הרווחיות של החברות המובילות, גם אם אלו אינן ציבוריות אולם מחויבות לדווח על תוצאותיהן העסקיות. במציאות העסקית, החברות הגדולות בישראל נדרשות להציג רווחיות מינימלית כדי לשמר חוסן פיננסי, לעמוד באמות מידה פיננסיות ומחויבות ולשרת את הייעוד שלשמן הוקמו – לייצר ערך ורווחים לבעלי המניות, שבמקרים רבים הרי הם הציבור הרחב המחזיק במניות דרך קרנות הפנסיה וקופות הגמל.

עבודות שבחנו את גורמי יוקר המחיה בישראל העידו כי המקור לכשל טמון בעיקרו בחוסר יעילות ובשלל בעיות הנגררות לאורך שנים ארוכות, כשבמשק המקומי לא ניתן התמריץ הנדרש לעידוד הפריון, היעילות והמחויבות לצרכן. החטא טמון בהעדר משילות ובקרה, כך שדיון בהשאת הפריון נלקח למקום של מאבקים צדדיים, והסתפק בפתרונות זמניים שהם פלסטרים על פני טיפול בבעיות העומק; בסוגיות כהקלה ברגולציה ובביורוקרטיה התורמות לחוסר תחרות ופגיעה ביעילות.

בישראל יקר יותר

חברי ועדות ידעו לספר כי בכל פעם שעלתה לדיון בעיית יוקר המחיה, הדיון הפך להיות רדוד באופן שכלל הציבור לא יכל לעקוב ולהבינו. הלכה למעשה לא ניתן היה לעסוק בבעיות השורש באופן שיעודד פתרונות מהירים ומעשיים, כמו מסלולי מימון אטרקטיבים, פחת מואץ ובונוסים מעודדי פריון ויעילות כבונוס עבור התייעלות אנרגטית.

ראוי כי במטרה למצוא פתרונות מעשיים ויעילים, משרד האוצר והכלכלה ינטרלו את המוקשים, באמצעות הובלת המהלך כשיפעלו לעידוד מציאת פתרונות יצירתיים כאלו שיטפלו בבעיות השורש, שמטבען הן בעיות לא פופולריות, חסרות לובי, או אינטרס פוליטי או כלכלי לעסוק בהן.

חלק גדול מעליות המחירים נובע ממגמות עולמיות

חלק מהותי מעליות המחירים בישראל נובע גם מסיבות אקסוגניות למשק, מגורמים החיצוניים למשק, כמו עליית מחיר הדלקים מהרבעון הראשון ועד לרבעון השלישי ביותר מ-30%, או עליית שער הדולר, שבתוך תקופה קצרה מאוד ביותר מ-10%. עליית מחיר הדלקים מייקר את שרשרת הייצור וההובלה באופן חד, הכולל עלייה של יותר מ-40% בעלות גורמי הייצור. שער הדולר מייקר את כלל המוצרים המיובאים לישראל, כולל חומרי הגלם כמו חיטה, תירס, קפה, סוכר, פלדה לבניין, דלקים, מוצרי החשמל, מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה ועוד.

כך מתנקזת הבעיה של יוקר המחיה וגולשת לבעיות המבנה של המשק: חוסר יעילות מרמת הייצור ועד לתחבורה, הרגולציה הכבדה על עסקים, חברות ומפעלים. כל אלו מחייבים מענה רחב ומקיף – ולא פתרונות רגעיים באמצעות שליפות להשתקת מחאות.

סניף שופרסל
דן קינן

בהיעדר פתרון לבעיות המבניות, נמשיך לשים פלסטר ולקבל אספרין, על פני פתרון יסודי ומקיף לכלל הנושאים, כזה שיחולל שינוי וימנע את המשך עלייות המחירים המושתות על כולנו. אם מארגני המחאות וקובעי המדיניות רוצים באמת לפתור את הבעיות, עליהם להעלות לדיון את הבעיות המבניות של המשק מעבר לפופוליזם של הפתרון הקל והזמין של פגיעה בחברות העסקיות, כאילו הן האשמות הבלעדיות לנסיקה ביוקר המחיה, ולצפות כי עליהן לחזור בהן מהעלאות המחירים, בתור הצעד היחיד הנדרש להוזלת עלויות המחיה.

התעלמות מהשפעת העלייה בשכר המינימום, בייקור גורמי ייצור כמו חשמל ומים, והעלייה כטייס אוטומטי של הארנונה חוטא למטרה. שכן, הם החוליה המרכזית בשרשרת הגורמים לעליה ביוקר המחיה. המציאות הגלובלית מלמדת כי הטיפול בשורש הבעיה יחשוף את מרכיביה ובהם טמון הפתרון.

מחאת האפודים הזוהרים בתל אביב
מוטי מילרוד

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מפגין ממתנגדי הברקזיט מגיב לתוצאות ההצבעה

השמאל והאיחוד האירופי: סיפור אהבה-שנאה

בדיון המתנהל באירופה בנושא המשך קיומו של האיחוד במתכונתו הנוכחית, ישנה חלוקה ברורה יחסית בין התומכים בהמשך קיומו שמגיעים ברובם מהשמאל האירופי לבין המתנגדים לו שמגיעים ברובם מן הימין. ואולם, לפני עשרים שנה התמונה היתה הפוכה לחלוטין

כתבות שאולי פיספסתם

*#