קובעי המדיניות נדרשים להתוות את גורלה של התעשייה המסורתית - יוסי פריימן - הבלוג של יוסי פריימן - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קובעי המדיניות נדרשים להתוות את גורלה של התעשייה המסורתית

אנו ניצבים בפני מציאות שבה, לנגד עינינו, הולך ויורד משקל תעשיית הייצור בתוצר המקומי. ראוי שהתהליך יתרחש בהדרגה, ויאפשר לכלל הפעילים במשק - בתעשייה, במלאכה בשירותים ובמסחר - להסתגל בהדרגה לשינויים

תגובות
מערכת השקיה בטפטוף של חברת "נטפים", שבה נעשה שימוש בקניה
משה ברין

בפני מקבלי ההחלטות במשרד האוצר עומדים אתגרים לא פשוטים, וביניהם הבחירה לאיזו תעשייה לסייע – להיי-טק הצומח והפורח או לתעשיינים, המייצגים ברובם את הכלכלה הישנה ואת תושבי הפריפריה. על פניו, האינטואיציה אומרת שראוי לתת לעקרונות הכלכליים לבוא לידי ביטוי, כאשר כוחות השוק הם שיכתיבו את עתיד התעשייה ואת משקלה בכלכלה הישראלית החדשה.

ואמנם, אנו ניצבים בפני מציאות שבה, לנגד עינינו, הולך ויורד משקל התעשייה המסורתית בתוצר המקומי. בעולם שבו רק גודלו של הערך המוסף ורמת שולי הרווח מכריעים את עתיד ענפי הייצור - ברור לכל כי התעשייה המקומית מאבדת אט אט את היתרון שלה. האם מדובר בגזירת כיליון, בדומה לזו שניחתה בעבר על יצרני הקרח עם המצאת המקרר? או שמא באמצעים מלאכותיים נשמר את התעשייה המקומית, כאשר המהפכה הטכנולוגית הגלובלית מכתיבה כיבוש חלקים נרחבים מהתעשייה על ידי העולם הדיגיטלי, בעוד בזירה המקומית ימשיך לשלוט המימד האנלוגי?

הרעש הגדול סביב גורל התעשיינים מגיע על רקע המלצות ועדת באב"ד לקידום התעשייה, אשר פורסמו השבוע לצורך קבלת הערות אחרונות. משרד האוצר קרוב לשנות גישה בנוגע לתעשייה בישראל. עד היום הכיוון היה לסייע לתעשייה, מאחר שמדובר במנוע צמיחה חשוב. אולם המשבר של התעשייה המסורתית בשנים האחרונות הביא רבים במדינות המפותחות למסקנה שאין להתמקד עוד בתעשייה - אלא לשמרה בלבד.

אם כך, נשאלת השאלה - במה כדאי למדינת ישראל להשקיע, בתעשייה המסורתית ובמפעלים הוותיקים - דוגמת פיניציה בירוחם - או דווקא בתמריצים לספקי השירותים ולחברות ההיי-טק הגדולות, במטרה לבסס את היתרון התחרותי שלהם מול המתחרות בעולם?

מקובל לטעון שהגישה הנכונה היא להעניק את ההטבות למי שצומח ומתקדם, וכך לבצע מיקוד מוטה לטובת פעילות התורמת יותר לצמיחה. אלא שטענת נגד היא כי ברור שהכלכלה ברמה המשקית שונה מהכלכלה של חברה עסקית. בעוד האחרונה יכולה למכור פעילויות מפסידות ולהתמקד בפעילות שמעניקה רווחים ויתרון יחסי, הרי שבניהול כלכלת המדינה יש לבחון את שלל ההשפעות הצולבות והמקבילות. פריחת תעשיית ההיי-טק נסמכת על ידע ועל ניסיון שלתעשייה המסורתית יש חלק חשוב בבנייתם. בנוסף, ראוי שביצוע השינויים יתרחש בהדרגה, ויאפשר לכלל הפעילים במשק - בתעשייה, במלאכה בשירותים ובמסחר - להסתגל בהדרגה לשינוי ולירידת משקלה של תעשיית הייצור - שכיום אחראית לכ-15.4% מהתמ"ג - בפעילות המקומית.

נראה כי באוצר החליטו שישראל כמדינה המתקדמת בקצב מהיר, ובדומה למדינות מפותחות אחרות, לא תשיג יתרון בשימור חלקה של התעשייה הכבדה והקלה בתמ"ג. לפיכך מסתמן שמתווי המדיניות בוחרים להפחית את התמריצים לתעשייה ואת המיקוד בה. מדובר בגישה ניאו-ליברלית שנוקטים פקידי האוצר, החשים ביטחון על רקע שיעור האבטלה הנמוך - 4.1% -  שפל של כמה עשורים.

מפעל פיניציה בירוחם
נתן אלפרט / לע"מ

הסטת המשאבים והמיקוד אל תעשיות העילית תורמת לכך שמתרחבים הפערים בין שתי הכלכלות של מדינת ישראל, ואלה עוד צפויים להוסיף ולהעמיק. בכלכלת ההיי-טק, שמעסיקה כ-10% מהעובדים במדינת ישראל, נהנים העובדים מתנאי שכר מופלגים. פעילות זו תמשיך לפרוח, ועמה ימשיכו לגדול הפערים מול ארץ ישראל הישנה - זו שמתקשה להסתגל לסביבה הדיגיטלית החדשה. הכלכלה הישנה מעסיקה שיעור גבוה של עובדים חסרי השכלה אקדמית וחלק גדול יחסית של המועסקים בה מבוגר. התעשייה הישנה חסרה כבר היום, ותחסר בעתיד את המשאבים והמיקוד הנדרשים כדי לעודד אימוץ של שיפורים טכנולוגיים שיעניקו לה יתרונות תחרותיים.

הסימפטום והטריגר שמציף את הבעיות הללו אל פני השטח הוא ללא ספק התחזקות השקל הישראלי לשער של 3.5 שקלים לדולר ואף פחות. נסיקת השקל והירידה של שער החליפין לרמות שפל מוסברת על ידי תנועת המספריים - השילוב של עלייה בהיצע המט"ח עם הירידה בביקושים. הכניסה המוגברת של מט"ח לישראל על רקע פריחת ההיי-טק והאקזיטים - המעודדים כניסת משקיעים זרים לשוק הישראלי (FDI) - מעלה את היצע המט"ח. מנגד, השחיקה המתמשכת בעלויות האנרגיה - עם ירידת מחיר הדלק מרמות שיא של מעל ל-100 דולר לחבית לרמה שנעה סביב 50 דולר לחבית - תרמה לירידה החדה בביקוש למט"ח. פעילות בנק ישראל לנטרול השפעת ייצור הגז על שער החליפין עם המעבר לניצול אספקת גז כחול לבן השיגה הצלחה חלקית בלבד, ולא היה בה כדי לשנות את מגמת הייסוף המתמשך בערך השקל. המשמעות היא שככל שתעשיית ההיי-טק וארץ ישראל החדשה שהיא מייצגת מצליחות, כך שוקעת ישראל הישנה והתעשייה המסורתית שעליה מבוססת כלכלתה. ובדיון זה טרם עסקנו במקומם של החרדים ושל החברה הערבית - שחלקם באוכלוסייה הישראלית גדל והולך והם מהווים מרכיב מרכזי בציבור עובדי התעשייה האנלוגית של ישראל הישנה.

כמעט בכל המדינות המערביות ניתן לראות ירידה בנפח שתופס התוצר התעשייתי בתמ"ג, ובהקשר זה לישראל מקום של כבוד לצד מדינות כצרפת, בריטניה, ניו זילנד ארה"ב ובלגיה. מעבר לכך, ראוי לזכור שישראל לא יכולה לאפשר לתעשייה להיעלם לחלוטין. טוב יעשו קובעי המדיניות אם יקפידו לשמר יכולות בתחומים בעלי חשיבות לאומית, ולהבטיח את הישרדותן של חברות בתחומי המזון והביטחון דוגמת נטפים ואלביט.

אחד הפתרונות למצוקת התעשייה הוא הקלות ברגולציה, במטרה לקדם ולפשט פעילות של עסקים קיימים ולאפשר הקמה מהיסוד של חברות ועסקים המתאימים יותר לעידן הכלכלי החדש - שצופן עוד שינויים עתידיים רבים ומהירים. מכל מקום, ברור שריבוי ומורכבות הרגולציה בישראל חייבים לפחות. אחרת ישראל - אומת ההיי-טק והסטארט-אפ - תהפוך את העסקים הקטנים ואת המפעלים החלשים לפגיעים עוד יותר, עם הפגיעה הנמשכת בגמישותם העסקית.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

בנין בנק ישראל

מי יחליף את פלוג? תלוי איזו מדינה אנחנו רוצים להיות

בדמוקרטיות המערביות שאנחנו שואפים להידמות להן נשמרת בקפדנות ההפרדה בין החלק הפיסקאלי, שעליו מופקד משרד האוצר, לבין החלק המוניטרי, שעליו מופקד הבנק המרכזי ■ חשוב שהדיון בזהות המחליף או המחליפה של פלוג יישאר ענייני - ולא יהפוך לוויכוח אישי ולמאבק כוחות

כתבות שאולי פיספסתם