"יד חמה"? הסטטיסטיקה לא משקרת, אבל המוח שלכם כן - סיור מוחות - הבלוג של יואב מה-טוב - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יד חמה"? הסטטיסטיקה לא משקרת, אבל המוח שלכם כן

כששחקן כדורסל קולע סל אחרי סל, נדמה שכל פעם שהכדור יגיע אליו - הוא יקלע. אפשר לחשוב על סיבות שבגללן זה קורה, אבל לפני כן, כדאי לברר אם בכלל מדובר בתופעה אמיתית

תגובות
ג'ימר פרדט ב-NBA
Jonathan Bachman / AP

השבוע נפתחה ליגת הכדורסל בישראל, ובשבוע הבא תפתח ליגת NBA. ספורט ומדעי המוח הולכים הרבה יחד, וחוקרי מוח סקרניים במיוחד לגבי קבלת ההחלטות אצל ספורטאים. זו הזדמנות טובה לגעת בשאלת מוח וכדורסל מעניינת: האם יש דבר כזה "יד חמה"?

כל חובב כדורסל מכיר את הסיטואציה הזו. שחקן מסוים קולע סל, ואחריו עוד אחד, ולפתע הוא נכנס למין מצב מיוחד ונדמה שבכל פעם שהכדור מגיע אליו לזריקה, הוא יקלע. הוא בכושר, הוא חם, ולתופעה אכן קוראים "יד חמה".

אפשר לחשוב על סיבות שבגללן זה קורה. אולי עם הזריקות השחקן צובר יותר ביטחון, אולי הוא "לומד את הסל", ומשתפר כך בכל זריקה. אך לפני שקופצים למסקנות, צריך להבין האם בכלל מדובר בתופעה אמיתית.

צוות חוקרים בראשות החוקר הישראלי עמוס טברסקי (עמיתו של דניאל כהנמן הנובליסט. היה אמור לזכות איתו בנובל אך נפטר כמה שנים לפני קבלת הפרס), בחן סטטיסטיקת זריקות של שחקנים רבים, והגיע למסקנה שאולי תשמע מפתיעה: אין הבדל משמעותי בין הסיכוי ששחקן יקלע זריקה בהנתן שהוא קלע את הזריקה הקודמת שלו, לבין הסיכוי שהוא יקלע בהנתן שהוא החטיא אותה. מאז, סטטיסטיקאים נוספים ביצעו בדיקות נוספות שהראו את אותה התוצאה. זה כמובן הוביל לרעש בעולם הכדורסל, וכשהמאמן האגדי של בוסטון סלטיקס, רד אורבך, נשאל מה דעתו, הוא ענה בעוקצנות: "אז הוא (טברסקי) עשה מחקר, זה ממש לא מעניין אותי".

יד חמה בכדורסל - דלג

אך כיצד זה ייתכן? הרי מדובר בתופעה שכל אוהד כדורסל שם אליה לב. ובכן, אנחנו צריכים להבין שאינטואיציות לא תמיד מגובות בסטטיסטיקה, וגם אירוע שנראה לנו ייחודי יכול להיות רנדומלי לחלוטין. בני אדם נוטים לחפש רצפים ותבניות בכל דבר, ולכן כשמופיע רצף כל כך חזק, הוא נחקק לנו בזיכרון, בעוד מקרים רגילים (כמו "קליעה ואז החטאה") לא נחקקים בזכרון. לכן אנחנו נוטים עם הזמן לזכור יותר אירועים כאלה ולחשוב שהסבירות לקיומם היא גדולה (התופעה הזו נקראת "הטיית הזמינות", וגם אותה חקר טברסקי ביחד עם כהנמן, במה שהיווה חלק מהמחקר שבזכותו הוא זכה בפרס הנובל).

כשמבקשים מאנשים להציע רצפים של ארבע הטלות מטבע, לרוב מקבלים רצפים מעורבים כמו "עץ-פלי-עץ-פלי". מעט מאוד אנשים מציעים את הרצף "עץ-עץ-עץ-עץ", על אף שהסבירות לקבל אותו היא זהה לחלוטין לזו של כל אחד מהרצפים המעורבים. רצפים זהים מפתיעים אותנו, מאותה סיבה שאנשים שצפו ברולטה מסתובבת שנעצרה על צבע שחור שלוש פעמים, ייטו לשים את כספם על הצבע האדום, על אף שהסיכוי שייצא אדום אינו שונה בפעם הרביעית מאשר בכל אחת משלוש הפעמים הקודמות.

לפני כשלוש שנים יצא מחקר חדש שטען שבשיטת החישוב עד כה ישנה הטיה סטטיסטית. לאחר שמתקנים אותה, כך הראו החוקרים, דווקא כן ניתן לומר שההסתברות לקלוע לאחר קליעה היא גדולה יותר. אך גם במקרה הזה, האפקט היה קטן יחסית והראה עליה של עד 10% בכמות הנקודות שהשחקן צובר (כלומר, אם שחקן קולע בממוצע 20 נק', הוא יקלע כשהוא במצב "יד חמה" עד כ-22). אף שמדובר בשינוי, זהו לא השינוי המשמעותי שכולנו מדמיינים כשאנחנו חושבים על יד חמה.

בין אם אתם אוהבי כדורסל או לא, יש לסיפור הזה מסקנה חשובה: הרבה פעמים אנחנו נוטים לתפוש אירועים מסוימים כיוצאי דופן, אף שבמציאות הם סבירים לחלוטין. הבעיה היא שלעתים אנחנו גם מקבלים החלטות שמבוססות על כך, מה שעלול לפעול לרעתנו, בפרט כשמדובר בהחלטות כלכליות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מפגינים מתפרעים במרכז פריז

כך משתמשת רוסיה ברשתות חברתיות ושכירי חרב כדי להבעיר את העולם

מלחמה היברידית מתמקדת בפגיעה ב"מרקם החברתי", על ידי התססה של קבוצות חתרניות לשלטון. הדבר נעשה על ידי תמיכה ישירה בקבוצות הללו, פיננסית והדרכתית, או על ידי מניפולציה של דעת הקהל במדינה בשביל שזו תפנה נגד השלטון

תכנות. סוכניות הנסיעות מעסיקות יותר מתכנתים מאשר סוכני נסיעות

אלגוריתמים הוגנים: כיצד מלמדים בינה מלאכותית לפעול ללא הטיות?

אלגוריתמי זיהוי פנים הגיעו לרמה מתקדמת מאוד ומיושמים במוצרים רבים, מחקר אקדמי הראה כי אחוזי הדיוק שלהם בגברים לבנים גבוהים ב-40% מאחוזי הדיוק שלהם בנשים שחורות ■ זו דוגמה אחת מני רבות להטיה מובנית באלגוריתם שניתן לצפות אותה ולבטלה דרך שורות קוד

כתבות שאולי פיספסתם

*#