אלברט, תינוק בן 11 חודשים, לימד את המדע שיעור באתיקה

בשנות העשרים בוצע אחד מהניסויים הלאׁ־אתיים שנערכו אי־פעם - זוג חוקרים "לימדו" תינוק לפחד מיצורים פרוותיים ■ החוקרים מעולם לא "החזירו את הגלגל לאחור", והפחדים האלה ככל הנראה ליוו את אלברט הקטן כל ימי חייו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלברט הקטן במהלך הניסוי
יואב מה-טוב

הפעם אספר לכם על אחד הניסויים הקלאסיים הלא־אתיים בתולדות הפסיכולוגיה - ניסוי שנתפס כיום כאכזרי ומתעלל בפרט כי הוא נערך על תינוק בן פחות משנה, וייתכן שגרם לו נזק שאותו הוא נשא לשארית חייו.

מי שעמד מאחורי הניסוי היה ג'ון ווטסון, אבי תורת הביהביוריזם, אחת האסכולות החשובות ששלטו בפסיכולוגיה בתחילת המאה העשרים. ווטסון הושפע מאוד מאיוון פבלוב, שעל ניסוי הכלבים שלו ייתכן ששמעתם. פבלוב ידע שכאשר מניחים מזון לפני כלבים, הם מזילים ריר כי הם מרגישים שהם תכף עומדים לאכול. בניסוי המפורסם שלו, בכל פעם שהוא הניח אוכל מול הכלבים, הוא צילצל בפעמון. עם הזמן הכלבים למדו לזהות את צליל הפעמון ככזה הקשור לאוכל, והזילו ריר גם כשפבלוב צילצל בפעמון בלי להניח בפניהם אוכל.

הניסוי הזה הדהים את ווטסון, שניסה להראות שגם בני אדם לומדים בצורה הזו. ווטסון האמין שמלבד כמה תגובות בסיסיות שמגיעות איתנו מלידה, בני האדם הם "לוח חלק" וההתנהגות שלהם מעוצבת בעיקר על בסיס מה שהם לומדים במהלך חייהם. כך שבאופן תיאורטי, אפשר ללמד בני אדם להתנהג בצורה הפוכה מזו שבה הם בדרך כלל מתנהגים. כדי להראות את זה, הוא יצר את הניסוי השנוי במחלוקת.

ג'ון ב. ווטסון. ניסה להוכיח שבני האדם הם "לוח חלק"צילום: ללא קרדיט

ווטסון, ביחד עם העוזרת שלו (ולימים אשתו) רוזלי ריינר, לקחו תינוק בן 11 חודשים שכונה "אלברט הקטן", והחליטו ללמד אותו לפחד מחיות פרוותיות וחמודות. כשהם הציגו לו בהתחלה ארנבת, חולדה וכלב, אלברט כמובן לא פחד מהם - ואף הסתקרן וליטף אותם. לאחר מכן הניסוי החל - חולדה פרוותית הונחה מול אלברט והוא החל לשחק איתה, אך בכל פעם שאלברט הקטן נגע בחולדה, ווטסון וריינר הכו בפטיש על משטח מתכת ויצרו רעש חזק שגרם לתינוק להיבהל ולפחד. לאחר שזה קרה שוב ושוב, אלברט החל לפחד מהחולדה עצמה, ובכל פעם שהניחו אותה מולו, הוא נבעת והחל לבכות, גם אם לא נשמע שום רעש מבהיל מסביב. זאת משום שהוא למד לקשר בין החולדה לבין האירוע המפחיד שאותו חווה.

הפחד של אלברט הקטן מהחולדה נשמר גם כשווטסון בדק אותו כעבור כמה ימים, ושוב כעבור חודש. יתרה מכך, אלברט הקטן לא פחד רק מהחולדה הזו או מהסיטואציה הספציפית, אלא הכליל את התופעה והפגין פחד גם כששמו מולו חיות פרוותיות אחרות, ואפילו מעיל פרווה. אלברט הקטן פחד אפילו כשהראו לו מסכה של סנטה קלאוס עם זקן. עצם היכולת להסיק ממקרה ספציפי על תופעה כללית יותר היא בלי ספק יכולת מרשימה מאוד. הניסוי, שנערך ב-1920, צולם במצלמת וידאו, וניתן לצפות בסרטונים ממנו ברשת.

גם לאחר הניסוי, החוקרים מעולם לא ניסו ללמד את אלברט הקטן לא לפחד מיצורים פרוותייםצילום: בלומברג

לא צריך להיות איש אתיקה כדי להבין שמדובר בניסוי בעייתי מאוד. ווטסון מעולם לא "החזיר את הגלגל לאחור" ולא לימד את אלברט הקטן מחדש שאין לו סיבה לפחד מיצורים פרוותיים, כך שכנראה שהילד הזה נשא את הטראומה הזו איתו לשארית חייו. לאורך השנים חוקרים ניסו לאתר את אלברט הקטן. אחד ה"חשודים" הוא אדם בשם וויליאם ברגר, שאמו עבדה בבית החולים שבו ווטסון ביצע את הניסוי, ונקרא על ידי משפחתו אלברט ככינוי חיבה. בבגרותו, לפי העדויות, ברגר נרתע מאוד מבעלי חיים פרוותיים כמו כלבים, ואם אכן הוא אלברט הקטן, נראה שהניסוי צילק אותו לכל חייו. כמו כן, לא ממש ברור אם הוריו של אלברט הקטן נתנו את הסכמתם לניסוי, ואם הם היו מודעים למה שווטסון ניסה לעשות לילד שלהם.

מהסיבות האלה, ברור שניסוי כזה לא היה מאושר כיום מבחינה אתית, אך בנוסף, יש בו לא מעט בעיות אחרות שהיו מקשות על מדענים בני זמננו לקבל אותו. בראש ובראשונה - משום שהניסוי נערך רק על ילד אחד ולא על קבוצה גדולה שממנה ניתן להכליל יותר. זה משמעותי משום שהצילומים מעלים את ההשערה שייתכן שאלברט הקטן סבל מהידרוצפלוס, מחלה שבה ניקוז הנוזלים מהמוח נפגע, מה שעלול להוביל לפגיעה במוח עצמו. כמו כן, לא היו אף קבוצות ביקורת לניסוי שאליהן היה אפשר להשוות את ההתנהגות של אלברט הקטן ולהראות שהיא אכן נגרמה מהסיבה שווטסון טען.

הניסוי על אלברט הקטן היה אחד ממספר ניסויים שנויים במחלוקת (כנראה שעוד אספר על אחרים בעתיד) שנערכו על בני אדם במאה העשרים. אך מאז הרבה השתנה. כיום יש קוד אתי ברור לניסויים בבני אדם שמעודכן ומפורסם על ידי איגודי פסיכולוגים ברחבי העולם (כולל בישראל), שמחייב את כל החוקרים. בין היתר, מצוין שם שהנבדקים בניסוי צריכים לדעת מראש על הסיכונים והמשמעויות של ההשתתפות, ולתת לכך את הסכמתם; וכמו כן, שהחוקרים צריכים לעשות הכל כדי לשמור על הנבדקים, לא לפגוע בהם ולא לנצל אותם. חוקר שמבצע ניסוי שלא עומד בקוד האתי לא יצליח לפרסם את ממצאיו, והקהילה המדעית לא תקבל אותו. כך שבעצם ניסוי אלברט הקטן וניסויים לא אתיים נוספים לימדו אותנו הרבה גם על הדרך שבה נכון לבצע ניסויים כך שאף אחד לא ייפגע כתוצאה מהם.

יואב מה-טוב | סיור מוחות

יואב מה-טוב הוא חוקר במרכז למדעי המוח באוניברסיטה העברית. מעביר קורסים והרצאות העשרתיות לכל הגילים במטרה לחשוף את עולם מדעי המוח בצורה חווייתית גם למי שלא למד את הנושא מעולם. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker