אופס, התחרטנו: מה שמותר באופרת סבון לא יכול לעבוד בחיים האמיתיים

הפועל תל אביב החתימה את עומר דמארי לשנתיים, התחרטה אחרי שנה, והתחרטה פעם שנייה כשהאוהדים הגיבו בזעם. ככה לא מנהלים קבוצת כדורגל

יואב כהן
יואב כהן
צילום: NBC
יואב כהן
יואב כהן

"אני גאה להציג את הרכש הישראלי החשוב לקראת עונת המשחקים הקרובה, עומר דמארי". המלים האלה נאמרו ב-3 ביולי 2011 על ידי אלי טביב, אז הבעלים של הפועל תל אביב – רגע לאחר החתמתו של החלוץ. על פי הערכות, שווי העסקה ההיא עמד על 3 מיליון יורו, כשהקבוצה מתל אביב שילמה 1.5 מיליון יורו עבור 50% מכרטיסו, סכום גבוה יחסית לאותה תקופה במונחים של כדורגל ישראלי.

בהסתכלות עסקית נטו, דמארי ענה על הציפיות שתלו בו במועדון. בעונתו הראשונה הוא כבש 21 שערים; בעונתו השנייה הוא כבש 14 שערים; ובעונתו השלישית הוא כבש 26 שערים. בנוסף, הוא זכה עם המועדון בגביע המדינה.

אחרי ההתחלה הטובה, סיפורו של דמארי החל לשנות כיוון. היכולת הטובה משכה את תשומת הלב של קבוצות באירופה ושל היריבה העירונית מכבי תל אביב, והוא מצא את עצמו בליגה האוסטרית; הליגה הגרמנית השנייה; ובשלב מסוים אפילו ב-MLS (הליגה האמריקאית הבכירה). אבל פציעות שונות השפיעו על היכולת שלו, וביולי 2018 חזר להפועל תל אביב, כשחתם על חוזה לשנתיים.

העובדה שבעבר לא היה מוכן לעבור למכבי ת"א, על אף שיכול היה להרוויח בה סכומים גבוהים יותר, גרמה לכך שחזרתו של דמארי לקדנציה נוספת במועדון כללה בתוכה רומנטיקה מסוימת. כלומר, מעבר לפן המקצועי, התחושה סביב חזרתו של דמארי בקרב אוהדי המועדון היתה נוסטלגית. והרי, מי מאיתנו לא חובב נוסטלגיה בצורה כזו או אחרת.

עומר דמארי במשחק מול נתניה
עומר דמארי במשחק מול נתניהצילום: שרון בוקוב

נכון, היכולת המקצועית היא לא מה שהיתה פעם, אבל לפעמים כשמחתימים כדורגלן כזה או אחר, צריך לחשוב גם על הערך המוסף שהוא יכול להביא אתו: מנהיגות בחדר ההלבשה; ניסיון שהוא יכול להעביר לכדורגלנים צעירים; והגדלת החיבור בין הקהל לבין הקבוצה – דבר שגם יכול להשפיע עליה מבחינה כלכלית. ההחתמה של דמארי היא מסוג ההחתמות האלה.

ביום חמישי האחרון, החלה סאגה סביב הגעתו המחודשת של החלוץ, וקיבלנו שיעור חשוב באיך לא לנהל קבוצת כדורגל. בעתיד, כנראה הלא רחוק, כשיעבירו קורס בחוג לניהול באוניברסיטה מסוימת, ניתן יהיה לעשות שימוש במקרה של דמארי כדוגמה בחלק שנוגע לעשה ואל תעשה.

התנהלות בלי מחשבה

במהלך הסדרה "חברים", הדמות של ג'ואי טריביאני באופרת הסבון ימי חיינו מתה לאחר שנפלה לפיר של מעלית. לאחר מכן הדמות מוחזרת לסדרה בתור אישה. קצת מוזר, אבל מהלך שיכול להתקבל בהתחשב בעובדה שמדובר בסדרה בדיונית.

הפועל תל אביב הציגה גרסה מציאותית יותר לפרק ההוא, אבל הפעם הבדיחה היא לא על חשבון הצופים, אלא על חשבון אוהדי הקבוצה. הקבוצה הודיעה כי "הנהלת המועדון והחלוץ עומר דמארי החליטו על פרידה משותפת. ההנהלה הבהירה לעומר שהוא שחקן מוערך וסמל במועדון, הדלת שלנו תמיד פתוחה בפניו ואנחנו מחכים ליום שבו יחליט לעבור לתפקיד ניהולי - ומקומו פה מובטח". בתגובה, אוהדים הגיעו לאימון הקבוצה והביעו מחאה על המהלך. ביום ראשון התרחש מהפך של 180 מעלות – ושחרורו של דמארי בוטל.

ממש כמו הדמות ההיא בטלוויזיה, החליטו הבעלים של הפועל תל אביב להחזיר את מי שהיה בעברו בתפקיד הראשי. רק שפה כפי שצוין מדובר במציאות. והמציאות הרבה יותר מסובכת מדרמה או קומדיה בטלוויזיה. ההתנהלות בקבוצת כדורגל היא דבר מורכב. היא מצריכה ניצול כלכלי נכון בהתאם למשאבים הקיימים; ניהול אנושי ברמה גבוהה; והתנהלות נכונה הן מול קהל האוהדים, הלקוח העיקרי של קבוצת כדורגל, והן מול שחקני הקבוצה.

במקרה של הפועל תל אביב המשאבים הכלכליים מוגבלים יחסית, לכן ההחלטה לשחרר את דמארי היא נכונה מבחינה כלכלית. אבל יש פה שתי נקודות שאי אפשר להתעלם מהן. אחת היא העיתוי של השחרור. נכון לעכשיו אנחנו נמצאים בתחילת העונה, כלומר מרבית קבוצות הליגה סיימו פחות או יותר לבנות את הסגל שלהן לעונה הבאה. אין זה אומר שקבוצות לא יעשו יותר שינויים עד סיום המועד שבו ניתן להחתים שחקנים ולמכור אותם (חלון ההעברות), אבל השינויים לא צפויים להיות משמעותיים.

כלומר, הסיכויים של דמארי למצוא קבוצה חדשה בליגת העל, במקרה שלא היה חוזר בסופו של דבר להפועל תל אביב, הם קטנים. לו היו מחליטים לשחרר את דמארי לפני כחודש, אחרי משא ומתן בנוגע לשכרו, המהלך היה נראה שונה לחלוטין – ומתקבל כנראה בצורה חיובית יותר.

נקודה נוספת היא המסר השלילי שהמהלך מעביר לכדורגלנים אחרים, שחושבים על לשחק בהפועל תל אביב או כאלה שנמצאים כעת במועדון. עומר דמארי ויתר על כסף בשביל להיות בהפועל תל אביב, מתוך הערכה כלפי המועדון. כעת, נראה שהוא לא זוכה להערכה דומה.

ההחזרה של דמארי, מהלך נכון בסופו של דבר, טומנת בתוכה גם היא בעייתיות מסוימת, כי היא נותנת את התחושה ששום מהלך בהקשר של החלוץ לא בוצע מתוך מחשבה, אלא מתוך גחמה לא ברורה. גם אם הכוונות היו טובות, הדרך היתה עקומה וגם לתוצאה החיובית יש תחושה של חמיצות. ככה לא מנהלים קבוצת כדורגל. 

התחושה שנוצרה בעקבות המקרה האחרון מתוארת לדעתי בצורה יפה באמצעות אחד משיריו של אוהד הפועל תל אביב, עלי מוהר: "אין עבר ואין עתיד, רק הרגע החולף, לא חוזר, יפה כואב, והכל פתאום אחר". לא היתה במקרה של החלוץ התייחסות לעבר, אין מחשבה על העתיד – ומה שארע השבוע יהפוך בסופו של דבר לעוד החלטה ניהולית שאין מחשבה מאחוריה.

יואב כהן

יואב כהן | |יציע הכסף

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ