אכל את העוגה והשאיר אותה שלמה: הפתרון הקל של משה חוגג

לא רק תקופתו של חוגג כבעלים של בית"ר ירושלים תוגדר כבעייתית, אלא גם הדרך שבה הוא הודיע על עזיבתו. קבוצת כדורגל היא לא עוד חברה פרטית. בפעילות המועדונים מעורב כסף ציבורי, והם למעשה מייצגים קהילות

יואב כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה חוגג
יואב כהן

13 באוגוסט 2018 היה יום חג עבור משה חוגג. היזם סיכם עם אלי טביב על רכישת בית"ר ירושלים. "אני שמח ונרגש לבשר על חתימת העסקה", אמר אז חוגג בארשת פנים חגיגית. "יש לי חזון שמטרתו להצעיד את בית"ר ירושלים לדרך חדשה. אני מאמין בקבוצה וביכולותיה ובכוונתי לפתח את המועדון ולקחת אותו לשיאים".

כשלוש שנים לאחר מכן, הציטוטים ההם קיבלו משמעות אחרת לחלוטין. הדיבורים על שיאים נהפכו ללא רלוונטיים, והחגיגיות של ההכרזה ההיא נעלמה כלא היתה. ביום חמישי הודיע חוגג על החלטתו להפקיד את זכויות הניהול של המועדון בידי עורך הדין יצחק יונגר, שישמש נאמן שלו. המשמעות היא שהקבוצה תתנהל בהתאם לתקציב שאושר לה על ידי הרשות לבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל, וההתחייבויות הכספיות של חוגג כלפיה - אם יש כאלה. הגדלת התקציב של המועדון תלויה, נכון לעכשיו, בהכנסות ממקורות שאינן כספים של הבעלים, כגון מכירת כרטיסים ונותני חסות.

לפי הודעת בית"ר ירושלים, יונגר יכהן כנשיא המועדון, יגבש תוכנית כלכלית לתפעול הקבוצה ויפעל למיגור האלימות והגזענות. בנוסף, הנאמן יפעל גם למציאת רוכש. חוגג הוסיף בפוסט ברשתות החברתיות כי "מועדון כדורגל לא שייך לאדם אחד, הוא שייך לאוהדים, הוא שייך לעיר ירושלים, הוא של כולנו. לא יעלה על הדעת שאתרום כל חודש בחודשו סכומי עתק, וכשאכנס לאצטדיון אשמע קללות בלתי פוסקות עליי, על אשתי ואפילו על ילדיי.

"אף פעם לא נרתעתי מלה פמיליה, נלחמתי באלימות ובגזענות ללא מורא ופחד ולא ויתרתי לרגע, גם לא היום, המאבק הזה לא פוסק וימשך גם בלעדיי". בנוסף טען חוגג כי הביא לקבוצה שחקן מוסלמי, אף על פי שלא ידוע על אחד כזה. אם כוונתו היתה לעלי מוחמד, הרי שיש כאן בעיה, שכן השחקן וחוגג הצהירו כשחתם כי הוא נוצרי.

הבעלות של חוגג לוותה בלא מעט בעיות, על המגרש ומחוץ לו, ומבחינה ניהולית, אי אפשר להגדיר אותה כהצלחה. האמירה כי החתים שחקן מוסלמי, אף על פי שלא ברור אם אכן קרה הדבר, היא לא הדבר המטריד היחיד בנוגע לבעלותו של חוגג – וכנראה גם לא הדבר המטריד ביותר. ב-7 בדצמבר, למשל, הודיע חוגג על מכירת 50% מהמועדון לשייח' חמד בן ח'ליפה מאיחוד האמירויות, שאמור היה להשקיע במועדון 300 מיליון שקל בעשר שנים (30 מיליון שקל בעונה). 

התחושה שנפל דבר לנוכח כניסתו של איש עסקים ערבי למועדון, לא החזיקו מעמד זמן רב. כעשרה ימים אחרי מסיבת העיתונאים של חוגג ובן ח'ליפה, פירסמו שוקי שדה ורותי לוי ב-TheMarker מסמכים שמהם עולה האפשרות שהעסקה נעשתה כדי לפרוע התחייבות אחרת של חוגג שנוגעת לבית"ר ירושלים.

המסמכים נגעו לעסקה שנחתמה ב-13 במארס 2020 בין חוגג וחברת ההשקעות שלו סינגולריטים לעבריין רועי חיון, שהורשע ב-2016 במסגרת הסדר טיעון בארגון וניהול הימורים, הלבנת הון ועבירות מס. על חיון נגזרו 28 חודשי מאסר ובנוסף הוטל עליו קנס בסך 2 מיליון שקל וחילוט בסך 5 מיליון שקל. 

לפי המסמכים, חיון העניק לחוגג הלוואה פרטית של כ-50 מיליון שקל בריבית שנתית של 12%. חוגג התחייב מצדו כי אם לא יוכל להשיב את הכסף, הוא יפעל למכירת כרטיסי השחקן של שחקני בית"ר ירושלים וכי בסכום שיקבל - ימשוך את הלוואת הבעלים שהעניק לבית"ר ויעבירה לחיון. סימני השאלה סביב מכירת 50% מהמועדון רק התגברו והלכו, עד שבסופו של דבר חוגג נסוג ממנה.

>>האם משה חוגג הבטיח לעבריין מורשע את שחקני בית"ר? זו הגרסה שלו

משה חוגג על כתפי אוהדי בית"ר ירושלים, ב-2020צילום: EMMANUEL DUNAND / AFP

מחזיק את הקבוצה כבת ערובה

לא רק תקופתו של חוגג כבעלים של בית"ר ירושלים תוגדר כבעייתית, אלא גם הדרך שבה הוא הודיע על עזיבתו. קבוצת כדורגל היא לא עוד חברה פרטית, ולא סתם מועדוני הכדורגל בישראל מוגדרים גוף דו-מהותי. כלומר, גוף השייך גם לציבור אף שהוא מצוי בבעלות פרטית. הסיבה לכך היא שבפעילות המועדונים מעורב כסף ציבורי, והם למעשה מייצגים קהילות.

זאת הסיבה לכך שלבעלים של קבוצות כדורגל יש אחריות. מצד אחד, זכותם כמובן להחליט כמה להשקיע בקבוצת כדורגל או אם להפסיק להשקיע בה, שכן מדובר בכסף שלהם – אבל מצד שני הם גם אחראים לתעסוקה של שחקנים ואנשי מקצוע.

כעת, עם מינוי הנאמן חוגג מצא פתרון קל שיאפשר לו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. או בהקצנה: החזקה בקבוצה כבת ערובה, עד החלטה אם למכור אותה ותחת איזה תנאים. בשנייה אחת, הבעיות שיש לבית"ר ירושלים, שחלקן נוצרו תחת בעלותו של חוגג עצמו, הפסיקו להיות תחת האחריות שלו, ואין למי לבוא בטענות במקרה שהמועדון ירצה להוציא לפועל תוכנית הבראה כלכלית.

יונגר, הנאמן החדש, זכור לאוהדי הכדורגל כמי שהיה הנאמן בהפועל באר שבע כאשר אלונה ברקת, בדומה לחוגג, הודיעה על עזיבת המועדון בסוף מארס 2020. פחות משנה לאחר ההודעה היא, בינואר, הודיעה ברקת בפתאומיות על חזרתה למועדון – ועזיבתה כאילו לא קרתה.   

החזרה המהירה של ברקת היא דוגמה לעד כמה הפרקטיקה של מינוי נאמן היא בעייתית.  להיות בעלים של קבוצת כדורגל זה לא דבר חף מקשיים, במיוחד במועדונים כמו בית"ר ירושלים או הפועל באר שבע, שיש להם קהל גדול שלוחץ על הגעה להישגים – לפעמים תוך חציית גבולות. אבל אלה דברים שחוגג ידע עליהם מראש – לפני שרכש את המועדון מטביב.

מועדון כדורגל זה לא צעצוע, אלא מקום שעומדת מאחוריו קהילה שלמה, אחריות חברתית ועובדים שהפרנסה שלהם תלויה בו. חוגג עצמו אמר בהודעת העזיבה כי הכדורגל שייך לאוהדים, אבל פעל בניגוד למילים אלה. איני מזלזל לרגע בטענותיו כי החוויה שלו מחלק מאוהדי בית"ר ירושלים היתה מזעזעת. מצד שני, הוא בחר בפתרון הקל. והחזון שעליו דיבר כאשר רכש את המועדון לפני שלוש שנים נעלם כלא היה.

יואב כהן

יואב כהן | יציע הכסף

איש תקשורת מ-2010, כותב על ספורט ב-11 השנים האחרונות. אוהב כדורגל וכדורגל אנגלי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker