הדרך מסקנדל לפסטיבל קצרה: תרבות עריפת הראשים לספורטאים חייבת להיפסק

כאשר ספורטאיות וספורטאים מצליחים, כולם ממהרים לקפוץ על העגלה - ובעת כישלונות, שולפים די מהר את חצי הביקורת ■ כדי לא לצאת מגוחכים, אולי רצוי לחכות עד לסוף ההתמודדויות ואז לעשות סיכומים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המתעמל ארטיום דולגופיאט (במרכז) בזמן נגינת ההמנון הישראלי במשחקים האולימפיים בטוקיוצילום: LISI NIESNER/רויטרס
יואב כהן

בשלושה באוגוסט ארטיום דולגופיאט נחת מלא התרגשות בנתב"ג. "זה האירוח הכי חם שקיבלתי בחיים שלי", אמר דולגופיאט. "בא לי לבכות מהתרגשות". יומיים קודם לכן הוא נכנס לספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי, כאשר זכה במדליית זהב בהתעמלות בתרגיל הקרקע במשחקים האולימפיים בטוקיו. בכך נהפך דולגופיאט לספורטאי האולימפי השני מטעם ישראל המגיע להישג זה. הראשון היה גל פרידמן, שזכה במדליית זהב בגלישת רוח במשחקים האולימפיים שנערכו ב-2004 באתונה.

בין האנשים הראשונים שמיהרו אז להצטלם עם פרידמן ולברך אותו היתה שרת החינוך, התרבות והספורט אז, לימור לבנת. לבנת אינה הפוליטיקאית היחידה שאוהבת להצטלם עם ספורטאים מנצחים. גם מירי רגב העלתה לפייסבוק סרטון שבו היא מחבקת את הג'ודוקא הישראלי אורי ששון, לאחר שזכה במדליית ארד באולימפיאדת ריו 2016.

תמונות של פוליטיקאים שונים עם דולגופיאט עדיין לא פורסמו, אבל ראש הממשלה נפתלי בנט, לדוגמה, עצר ישיבת ממשלה על מנת לברך את המתעמל על זכייתו. גם פוליטיקאים נוספים, כמו שר התרבות והספורט חילי טרופר, ונשיא המדינה יצחק הרצוג, בירכו אותו על ההישג.  

הזכייה של גל פרידמן

יום לפני הנחיתה של דולגופיאט בישראל, נחתה בישראל נבחרת הג'ודו. גם במקרה הזה, האווירה סביב הנחיתה היתה טובה. הסיבה לכך היא שביום שבת הנבחרת זכתה במדליה הראשונה שלה במשחקים, מדליית ארד, לאחר שגברה על הנבחרת הרוסית. ברגע אחד, בעקבות ההצלחה, הביקורות שנשמעו קודם לכן סביב הנבחרת, נשכחו. העובדה שעד אותו רגע לא הצליחו חברי הנבחרת לזכות במדליה, הובילה לכך שהשיח סביב הנבחרת היה שלילי.

אבל איך אמר נשיאה ה-35 של ארה"ב, ג'ון קנדי? "לניצחון יש מאה אבות, אך הכישלון יתום". בישראל הדרך מסקנדל לפסטיבל היא קצרה מאוד. כאשר מצליחים, קל לקפוץ על העגלה. מנגד, בעת כישלונות שולפים די מהר את חצי הביקורת, לעתים בצורה שאינה ראויה. לפני שבוע לא מעט אנשים היו מוכנים להגדיר את ההשתתפות הישראלית במשחקים האולימפיים ככישלון. כעת, השליליות נעלמה כלא היתה.

במקרה של נבחרת הג'ודו, אחת הביקורות שהועברו על הנבחרת היתה ארסית במיוחד. יעל ארד, שזכתה במדליית כסף במשחקים האולימפיים בברצלונה וראש הוועדה המקצועית של הוועד האולימפי, התראיינה יום לפני הזכייה במדליה לגלי צה"ל ואמרה: "רואים תחרות שבה הם היו יחסית פאסיביים, לא ראינו וירטואוזיות. מותר להפסיד, אבל רק כשיודעים שעשית כל מה שיש, ופה לא ראינו את זה אצל חלק גדול מהג'ודאים".

למען הסר ספק, מותר להעביר ביקורת על ספורטאים. בלי להיכנס לדיון אם היכולת של נבחרת הג'ודו במהלך התחרויות בטוקיו, מבחינה מקצועית, היתה מספיק טובה או לא – הביקורת היא חלק מהמחיר שאתה נאלץ לשלם כשאתה משתתף בענף תחרותי וזוכה לחשיפה בתקשורת וברשתות החברתיות. לצד זאת, יש עיתוי ודרך להעביר ביקורת.

אותם ספורטאים מקריבים מעצמם ומוותרים על לא מעט בחייהם, כדי לרשום הישגים ולייצג בכבוד את ישראל. ארד, בתור ספורטאית לשעבר, מכירה מקרוב את הקשיים והבעיות שיש לספורטאים – מה שהוסיף פן שלילי לביקורת שהעבירה. לא סתם ארד התנצלה בסופו של דבר על דבריה.

ההתנצלות של יעל ארד

אין פנסיה ומשכורת מסודרת

למרות ההשקעה העצומה מצד הספורטאים, הם לא תמיד זוכים לתגמול הולם. הספורט האולימפי בישראל ממומן באופן חלקי מכסף ציבורי. ספורטאי המשיג את הקריטריונים להשתתפות במשחקים האולימפיים מקבל מהוועד מלגה של 6,000 שקל בחודש, סכום נמוך למדי לשם מחיה. הספורטאים הבכירים, שזכו במדליית זהב באליפות אירופה או שסיימו במקומות 4-1 באליפות עולם, מקבלים 8,500 שקל בחודש, גם זה סכום שקשה לחיות ממנו. וזה לא הסוף: המלגות משולמות למשך שנתיים. לאחר מכן, במקרה שהספורטאי לא משיג את הקריטריון הנדרש, הוא מקבל מלגה של 6,000 שקל למשך שנה נוספת.

הספורטאים האולימפיים מקבלים אמנם תמריצים מהוועד עבור זכייה במדליות אולימפיות. ההישג של דולגופיאט יזכה אותו במענק של חצי מיליון שקל. מאמנו סרגיי וייסבורג יקבל מענק של 250 אלף שקל. דולגופיאט יקבל גם מענק מטעם האיגוד בסך 75 אלף שקל, ומענק ממכבי ישראל, שינוע בין 40 אלף שקל ל-60 אלף שקל. זוכי מדליית כסף יקבלו 400 אלף שקל מהוועד האולימפי, ועבור מדליית ארד יינתן מענק של 250 אלף שקל. אבל מעטים מגיעים לזה.

הספורטאים מקבלים מעטפת בסיסית העוזרת להם להתחרות. במעטפת הכוונה היא בין השאר לנסיעות לאימון, זמן אולם, מאמנים, פיזיותרפיסטים, טיפול מנטלי, מאמני כושר ותמריצים. אף על פי כן, אין להם פנסיה או משכורת מסודרת – דבר שגם אותו צריך להביא בחשבון, לפני שממהרים להעביר על אותם ספורטאים ביקורת.

נבחרת הג'ודו של ישראל לאחר הזכייה בארדצילום: FRANCK FIFE - AFP

הוועד האולימפי בישראל הוא הגוף המאגד את הענפים האולימפיים. תקציבו של הוועד האולימפי הישראלי ב–2020 היה 32.6 מיליון שקל, אבל בשל הקורונה הוא קוצץ לכ–25 מיליון שקל. משרד התרבות והספורט מעביר לוועד האולימפי כ-15 מיליון שקל בשנה, ושאר הכסף מגיע מהוועד האולימפי הבינלאומי, נותני חסויות וספונסרים.

הספורטאיות והספורטאים עוברים הרבה עד שהם זוכים להכרה. לכן, תרבות הרצון המיידי לערוף ראשים חייבת להשתנות. בפעם הבאה, לפני ששולפים את החצים, רצוי לחכות עד לסוף ההתמודדויות ואז לעשות סיכומים. זה הדבר ההוגן ביותר כלפי ספורטאים שעובדים קשה, ומכוונים את עצמם לרגע אחד שבו הם צריכים להיות בשיא.   

יואב כהן | יציע הכסף

איש תקשורת מ-2010, כותב על ספורט ב-11 השנים האחרונות. אוהב כדורגל וכדורגל אנגלי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker