ההסכם עם איחוד האמירויות הוא חלק משיטה: מרגילים אותנו לקבל פרורים

לאזרחי ישראל ואיחוד האמירויות יש הרבה מה להרוויח מההסכם בין הצדדים. אבל האם תועלת הציבור היא התמריץ להסכם הזה והאם האינטרסים שלנו מיוצגים כראוי?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דובאי
דובאיצילום: בלומברג

ביום חמישי נפל דבר בהיסטוריה של ישראל. בראשונה מ-1996 הוכרז על חתימת הסכם נרמול יחסים בין ישראל למדינה ערבית - איחוד האמירויות. ישראל אמנם מקיימת יחסים עם מדינות המפרץ מזה שנים ובקטאר היתה לה נציגות רשמית בין 1996 ל-2009, אך היחסים התאפיינו תמיד בסודיות. צריך לשאול מה אנחנו כאזרחים יכולים ללמוד מהמשא ומתן בין הצדדים ומי באמת מרוויח מההסכם?

האישי הוא הפוליטי

קשה לדבר על שלום כשמעולם לא היתה מלחמה בין ישראל לאיחוד האמירויות, אך שתי המדינות צפויות לגרוף תועלת רבה משיתוף הפעולה הרשמי. בכל משא ומתן פוליטי מעורבבים אינטרסים מדיניים ואישיים של המנהיגים עצמם. מנהיג איחוד האמירויות, ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן, יכול לטעון שהוא מנע את הבערת המזרח התיכון בכך שמנע סיפוח שטחים תמורת מחיר פעוט של זעם פלסטיני.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, זוכה לטעון שהשיג הסכם עם מדינה ערבית מבלי לספק ויתורים לפלסטינים (נשאלת השאלה האם ניפוף ב"מקל" הסיפוח ואז הנחתו הצידה נחשב ויתור או טקטיקת משא ומתן מחוכמת).

לנתניהו, מעבר לצורך הפוליטי להגיב לאי שקט השורר במדינה, יש צורך אישי לרשום לזכותו הישג מדיני היסטורי אחרי כל כך הרבה שנים בפוליטיקה. המחיר האישי: תסכול בקרב בסיס הבוחרים שלו, שהסבירות שיתבטא בדפוסי ההצבעה נמוך. המחיר המדיני הוא ויתור על סיפוח השטחים בגדה המערבית. לכמה זמן? תלוי את מי שואלים. כנראה שמדובר בנקודה זניחה בעיני המנהיגים.

שחקן מרכזי נוסף במשא ומתן הוא נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שזקוק נואשות לניצחון שיוכל להתרברב בו בהינתן התהפוכות שארה"ב חווה תחתיו: פיאסקו הטיפול במשבר הקורונה, מחאת ה"Black Lives Matter" והבחירות הקרבות. מלבד תרומה לאגו ולקמפיין של טראמפ, להסכם יש ערך ביטחוני אמיתי עבור ארה"ב בכך שבעלות בריתה באזור משתפות פעולה.

מה אנחנו קיבלנו?

לאזרחים ואזרחיות של ישראל ואיחוד האמירויות יש הרבה מה להרוויח מההסכם: שקט ביטחוני, הזדמנויות עסקיות ועוד. אבל האם תועלת הציבור היא התמריץ להסכם הזה והאם האינטרסים שלנו כאזרחים מיוצגים כראוי?

העובדה שנתניהו יכול להציג הישג מדיני בפני אזרחי ישראל, שצובאים פשוטו כמשמעו על דלתותיו, היא טריק ישן - לספק הישגים ביחסי חוץ כשענייני הפנים מתפוררים. בהינתן שהתועלת המדינית מהסכם כזה לכל אחת מהמדינות קיימת מזה זמן רב, אפשר לומר בביטחון יחסי שאינטרסים אישיים של המנהיגים המעורבים בו הם הגורם המניע להסכם הנוכחי.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפצילום: AFP

מבטיחים יד, נותנים אצבע

למה חשוב להתעכב על המשפט האחרון? הרי אם התוצאות אותן תוצאות, אז מה זה משנה אם מדובר בקלף שהצדדים למשא ומתן שלפו בעת הצורך? בכל זאת, הפוטנציאל החיובי של ההסכם בתחומי הכלכלה והמסחר, התיירות, הביטחון, ואיכות הסביבה הוא משמעותי. אפילו דובר על שיתוף פעולה בין הצדדים במאבק בקורונה.

החשיבות נובעת מכך שזאת הדרך שבה מרגילים אותנו לשיטה. פוליטיקאים מפריחים הבטחות מנופחות ומופרזות, ואין כל ציפייה שיסייגו את דבריהם בהתאם ליכולת לממש אותן במציאות. בין אם אנחנו בעד או נגד, הובטחו לנו "תוכנית המאה" ושינוי משמעותי בגבולות מדינת ישראל – שהיו משפיעים רבות על חייהם של מיליוני אזרחים.

כאזרחים אנחנו שבעי רצון אם אנחנו מקבלים עשירית ממה שהובטח לנו. את המעט שניתן לנו בשבוע שעבר, אפשר היה להעניק לאזרחים כבר מזמן, אבל הדבר לא תאם מספיק את הצרכים האנוכיים של המנהיגים.

מכאן עולה השאלה מה יכולנו לקבל כאזרחים אם פוליטיקאים כמו נתניהו היו משקיעים את מירב מרצם בלקדם את האינטרסים של אזרחיהם, במקום לעסוק בצורה אובססיבית באינטרסים האישיים שלהם. האזרחים מודים על כל פירור שנותנים להם כי הוא עוזר להם להתעלם מהמציאות שמוגשת להם בשגרה.

ואנחנו האזרחים, חשוב שניתן את דעתנו לא רק על הפירורים ותחושת ההפוגה הקלה מהמציאות שבאה איתם, אלא לשאלה מדוע מלכתחילה אנחנו כל כך רעבים. פוליטיקה "מרעיבה" היא לא גזירת גורל בדמוקרטיה, אלא תוצר של מה שאנחנו מחשיבים כהתנהגות מקובלת.

למרות הכל מדובר בבשורה משמחת. יחסי גומלין, כאשר הם נבנים בצורה ראויה, הם דבר חיובי. הם מורידים את התמריץ למלחמה ומספקים כר לשגשוג. מה שניתן בהסכם יכול גם להילקח חזרה, דבר שיכול לעודד את כל הצדדים להתנהל בצורה מתונה ומתחשבת יותר, אולי אף בצורה שתועיל לפלסטינים בעתיד – אף על פי ששוב היו היחידים שלא "הוזמנו למסיבה".

יסמין גרא

יסמין גרא | מי הזיז את הפאי שלי?

יסמין גרא היא יזמית וכלכלנית, מאמנת נשים במשא ומתן ומייסדת היוזמה Negotiatress. היא מתגוררת יותר מ-3 שנים בברלין, שנתיים מתוכם ניהלה צוות של אנליסטים באראונדטאון של יקיר גבאי, ועכשיו מתמקדת בעסק שהקימה לייעוץ במשא ומתן לנשים.

יסמין היא מגשרת מוסמכת, בעלת תואר שני בחקר סכסוכים ותואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית. זוכת פרס מכון פאלק לחקר כלכלי על עבודת חקר מצטיינת.

"מי הזיז את הפאי שלי?" הוא בלוג פרוגרסיבי על חלוקת משאבים ויחסי כוחות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker