לאן נעלם שמן הזית הערבי?

כמות העצים בחברה הערבית מצטמצמת והולכת עם הזמן, וכך גם המוטיבציה לשמור על מה שנותר, לאור המחסור בשטחי בנייה וניצול אדמות הזית למגורים - ובמיוחד בהיעדר תוכניות ממשלתיות לפיתוח היישוב הערבי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ייצור שמן זית בכבישה קרה
ייצור שמן זית בכבישה קרהצילום: גיל כהן מגן

עד לפני שני עשורים, הטיול השנתי לבית הבד בכפר היה מסורת בקרב תלמידים בבית ספר יסודי: בית הבד הוא בניין דמוי מוסך, שבתוכו שני גלגלי אבן ענקיות וציוד רב שנועד לסייע בתהליך הסחיטה והפקת שמן הזית, החל מבור השטיפה עד למכונה הידראולית שלוחצת את הזיתים הגרוסים וסוחטת מהם את השמן. 

הריח אומר הכל. מעין מרירות מעורבת בטריות יחד עם שאריות שמנים משנים קודמות שהצטברו על קירות הבניין. סוף התהליך, למי שתוהה, הוא ליד הברז, שם נוזל השמן ומועבר ישירות לגלונים של 16 ליטר: הצבע ירוק כהה, הטעם מריר ולשם בעצם מזדקק שלב הוויכוחים על השאלה למי יצא השמן הטעים ביותר, ובאיזה יישוב - ברדיוס של כמה קילומטרים - איכות השמן היא הטובה ביותר. 

שמן חדש הוא פריט חובה במטבח המקומי, ועל פי נתונים שנמסרו ממשרד החקלאות עולה כי צריכת שמן זית לנפש עלתה בעשור האחרון בכ-30%, כך שממוצע הצריכה השנתי לנפש עומד על כ-3 ק"ג.

עם זאת, מציינים במשרד החקלאות שייצור שמן הזית המקומי עלה באופן משמעותי בשנים האחרונות. כיום, סך ייצורו עומד על כ-18 אלף טון, לעומת מחצית מזה לפני כעשור. אלא שהשנה, כמה גורמים פגעו ביבול וגרמו למחסור רב בזיתים, וכפועל יוצא הביאו לעלייה במחירי השמן. 

מגדלי זיתים מדווחים על השפעותיו הקשות של החום הקיצוני השנה על עצי הזית. מומחים לעצי זית ואקלים שעמם שוחח "הארץ" לפני כשבועיים, קושרים בין התפוקה הנמוכה לחמסין וליובש, שצפויים להפוך לשכיחים יותר כחלק ממשבר האקלים. בפועל, מדובר במגמה שמשמעותה איום גובר לאחד מענפי החקלאות שהכי מסמלים את הנוף המקומי. 

לצד זאת, עולות טענות שהסגר הראשון והארוך של הקורונה גרם להזנחת העצים, במיוחד בתקופה הקריטית לעונת המסיק, כלומר בתקופה שבה מתחיל הטיפול באדמה ובעצים. ההשפעה המיידית של התנאים הירודים הללו ניכרת במחיר הגלון, שיעמוד השנה על 600 שקל בממוצע, או 37.5 שקל לליטר עבור שמן טרי, כך לפי הערכות של חקלאי בענף.

למרות זאת, במשרד החקלאות טוענים ההפך - שמחיר השמן דווקא ירד. "בעשור האחרון חלה ירידה של כ-20% במחירי שמן הזית, כך שהמחיר הממוצע לשמן בחודשים האחרונים עמד על 32.3 שקל לבקבוק, בעוד לפני עשור אותו הבקבוק עלה 40.4 שקל". עוד הם מוסיפים כי "מחיר שמן הזית בישראל הוא פונקציה של היצע וביקוש, כחלק מכלכלה חופשית".

ירידה של 20% בעשור

40 אלף רשיונות כריתה ב-6 שנים

לעונת המסיק יש אווירת חג תרבותית שמלווה כמעט כל משפחה פלסטינית, וקל לנחש למה: עץ הזית הוא אחד מסמלי התרבות והזהות הפלסטינית שעליו שרו בכירי המשוררים הלאומיים, והוא סמל החקלאי והקונפליקט הפלסטיני-ישראלי. המדינה הפקיעה אדמות שהיו בבעלות ערבים לפני קום המדינה, כולל העצים שהיו עליהם, ולא מקצה משאבים לפיתוח שאריות הענף בחברה הערבית. 

מנתונים של משרד החקלאות עולה כי "בישראל יש [כיום] כ-340 אלף דונם של עצי זית. מתוכם 260 אלף דונם במגזר הערבי. רובם שטחי בעל (כלומר המושקים ממי גשמים בלבד), ו-80 אלף דונם במגזר היהודי שרובם שטחי שלחין (כלומר עם נגישות למים זורמים)".

אבל למרות המספרים הללו, כמות העצים בחברה הערבית מצטמצמת והולכת עם הזמן, וכך גם המוטיבציה לשמור על מה שנותר, וזאת בשל מחסור בשטחי הבנייה וניצול אדמות הזית לצורכי מגורים - במיוחד בהיעדר תוכניות ממשלתיות לפיתוח היישוב הערבי. לכך מצטרף המאמץ הרב המושקע במסיק לעומת התמורה שמתקבלת ממנו, וכבר כמה שנים המגמה שבה בעלי האדמות מוסרים את המסיק לאיש מקצוע, שגובה בתמורה מחצית מהיבול - מחריפה.

מדו"ח של מרכז המדע והמחקר של הכנסת שהוכן באחרונה עולה כי "מדי שנה ניתנים אלפי רישיונות כריתה והעתקה במרחב הבנוי בישראל, ומתוקפם מאושרת העתקה של אלפי עצים וכריתה של עשרות אלפי עצים – רובם לצורכי בנייה ופיתוח. בשש השנים שבין 2013 ל-2018 הונפקו כ-40 אלף רישיונות, ובהם אושרה כריתתם של 376 אלף עצים. כריתתם של 54.4% מהם (כ-204 אלף עצים) אושרה לצורכי בנייה ופיתוח". אמנם טרם הושגו נתונים ספציפיים לגבי עצי הזית בפרט, אבל אפשר לשער שעיקר הדאגה של הרשויות מופנית כלפי עצי הזית והחרוב, המוגדרים "עצים מוגנים" בפקודת היערות.

מסיק זיתים ליד דיר איסתיא
מסיק זיתים ליד דיר איסתיאצילום: מגד גוזני

מחסומים המונעים את שיקום בתי הבד בחברה הערבית

ולא רק היעדר פיתוח היישוב הערבי גרם לצניחה, גם פיתוח ענף הזית בכלל מופלה לרעת החקלאים והיישובים הערבים. במענה לשאילתא שנשלחה למשרד החקלאות נחשפה ביתר שאת מדיניות הממשלה בפיתוח הענף בישראל, ושם עולה כי הרוב המוחלט של המשאבים מוקצה לאדמות בבעלות יהודית בלבד: "בעקבות התוכנית הרב שנתית שהוגשה, ב-20 השנים האחרונות נוספו קרוב ל-20 אלף דונם עצי זית בשטחי המגזר היהודי בעיקר בעמקים (עמק בית- שאן ועמק יזרעאל), בשפלת יהודה, בנגב המערבי ובצפון הנגב". בחברה הערבית, לעומת זאת, המגמה נותרה סטטית. לדברי המשרד, "הנטיעות היו בעיקר ביישובים בדואים בצפון הנגב; בגליל היצע האדמות קטן והנטיעה המועטה".  

גם בגזרת בתי הבד המשרד טרם גיבש תוכנית לשיקום העסקים ושיפורם, על אף שרבים מהם מוגדרים בניינים בעלי ערך היסטורי שהוקמו לפני עשרות ואף מאות שנים. בישראל יש כיום כ-90 בתי בד פעילים, מתוכם 60 בבעלות ערבית ו-30 בבעלות יהודית. 

מאז החזיר משרד החקלאות את האחריות והתקציבים למינהלת ההשקעות במשרד, לא נעשתה השקעה בשיקום בתי-בד, בשל דרישתה של מינהלת ההשקעות  שבתי הבד יימצאו באזורי תעשייה וייכללו בתוך תוכנית מתאר מאושרת. אלא שברוב הרשויות הערביות אין תוכניות מתאר עדכניות או אזורי תעשייה, כך שדרישות אלו מונעות שיקום וקידום של בתי בד בחברה הערבית. לכן, מינהלת המשרד הקימה עד כה בתי בד רק במגזר היהודי, שכן ההגבלות על שיקום בתי-בד חלות גם על הקמתם.

בית הבד בכניסה לטורעאן
בית הבד בכניסה לטורעאןצילום: גיל אליהו

נ.ב

אם תשאלו ראשי רשויות, סבירות שבתי הבד והשמן הם הדברים האחרונים שמדאיגים אותם כרגע. כבר שנים שהם נאבקים בכדי לאשר תוכניות מתאר ולבנות אזורי תעשייה, ועד שזה יקרה ככל הנראה לא יישארו בשטחי השיפוט שלהם עצי זית לסחוט, או בתי בד לשקם. 

יאסר ואקד

יאסר ואקד | Footnotes

בלוגר מזה 10 שנים, עיתונאי פרילנסר. בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח מאוניברסיטת ת"א ותואר שני מביה"ס הבינלאומי ומרכז לימודי גרמניה ואירופה של אוניברסיטת חיפה. זוכה מלגת NRW לסטודנטים מישראל (2015).

בעבר שימש יועץ פרלמנטרי בכנסת לתקופה קצרה, היה עוזר מחקר בביה"ס למדעי מדינה באוניברסיטת ת"א והיה עמית מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

Footnotes [הערות שוליים], הוא בלוג העוסק בעיקר בסוגיות חברתיות-כלכליות של החברה הערבית, ונוגע - בין היתר - בסוגיות שוליות מכל העולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker