במשרד החינוך לא נערכו למשבר, אבל יצטרכו להיערך למרי חינוכי

תוך כמה חודשים, נולדה למשרד החינוך כמות בלתי סבירה של פערים חינוכיים. מי שתוהה לגבי עתיד החינוך יגלה שהגורל כבר נחרץ, וניתן לראות כרגע שני תסריטים אפשריים, שרק יפגעו במערכת ויגדירו מחדש את "דור הסגר"

יאסר ואקד
יאסר ואקד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית ספר יסודי ברמאללה
בית ספר יסודי ברמאללה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: MOHAMAD TOROKMAN/רויטרס

הימים היו ימי חורף של ינואר 1991. האווירה, אווירת מלחמה. במסך הטלוויזיה מבזקים תכופים של נחמן שי והתראות על נפילות טילי סקאד ששלח סדאם חוסיין לעבר ישראל. החללים המוגנים בבתי המגורים והבניינים מילאו את תפקיד הזום והלמידה מרחוק של היום. המסכה של אותם הימים היתה סלוטייפ, מעין גליל דבק אקרילי בצבע חום (עד היום רבים קוראים לו "דבק סדאם" שנהפך למצרך מבוקש בטענה שהוא עמיד נגד גזים מהטילים של סדאם).

שליחת הילדים לבתי הספר נתקלה בפחד רב, והאינסטינקט של הרשויות היה צפוי: לנעול את בתי הספר ולשלוח את הילדים הביתה, שם לפחות למשרד החינוך לא תהיה שום אחריות. "האמנתי בתמימותי שהורים מעדיפים בעת סכנה וחרדה להרגיש את ילדיהם קרובים לחיק האינטימי שלהם יותר מאשר להשגחת המורה", אמר זבולון המר, מי שהיה אז שר החינוך, ל"מעריב". "הייתי צריך להביא בחשבון את קוצר רוחם של ההורים כשאחריותם לילדיהם משתרעת על פני 24 שעות ביממה". 

וכך, מ-18 בינואר עד 22 באפריל ב-1991 לא היתה שום מסגרת חינוכית לתלמידים. האפשרות היחידה שעמדה לרשותם היתה כמה דפי עבודה שצוות עובדים בבתי הספר חילק לכל תלמיד באופן אישי, במטרה להפעיל אותם בזמן המלחמה ולתת להם עיסוק בהתאם לאמצעים הקיימים אז. 

בסך הכל שלושה חודשים היה סגר כפוי, ובתוכנית לימודים, שעמדה על ארבעה שיעורים יומיים בחינוך היסודי, קל היה לסגור את הפער בתוך זמן קצר ולהמשיך הלאה, בלי להסיק מסקנות באשר ליעילות מערכת החינוך הישראלית ומה עושים במקרים שבהם המוסדות יושבתו - מתוך הכרח - לזמן ממושך (המקרה של מלחמת לבנון ב-2006 הגיע בחודשי הקיץ, שבהם גם כך מערכת החינוך בחופש). 

עברו מאז שלושים שנה: הגיר הוחלף בטוש, מקרן השקופיות הוחלף במקרן ליד, והאינטרנט קיים - אבל לא ממש פונקציונלי - בהוראה. מכשירי הסמארטפון משתכללים בכיסים של הילדים ובמשרד החינוך טרם גובשה תוכנית שתפיק מהם תועלת - אדרבא, מתעקשים להשאירם פעילים במחתרת ומתחת לשולחן, תרתי משמע. "כל שימוש בטכנולוגיה אישית בכלל ובטלפון נייד בפרט במהלך השיעור ובזמן בחינות אסור בהחלט", נכתב בחוזר המנכ"ל של משרד החינוך. "יש להשאיר את המכשיר בתיק כשהוא במצב סגור וכבוי. אין להציבו בשום מקרה על השולחן בכיתה".

יתרה מזו, גם כשהונחה מולה טכנולוגיה שכבר קיימת שנים בשוק, המערכת התבלבלה ולא הצליחה להתמודד עם המשבר. "מערכת החינוך בישראל לא היתה מוכנה למעבר ללמידה מרחוק שנכפתה בעקבות התפשטות נגיף הקורונה" - כך עולה מדו"ח של חטיבת המחקר של בנק ישראל שבחן את הנושא. לפי הדו"ח, אף שישראל מתכוננת לתרחיש של מעבר ללמידה מרחוק בעקבות מצבי חירום כבר מ-2015, פחות ממחצית מבתי הספר היו מוכנים למעבר, וכ-60% מהמורים כלל לא הוסמכו או קיבלו הדרכה מתאימה שתאפשר להם ללמד מרחוק באופן אפקטיבי.

בית ספר יסודי בירושלים, ב-1 בספטמבר
בית ספר יסודי בירושלים, ב-1 בספטמברצילום: אוהד צויגנברג

הזום לא עובד והמערכת לא ערוכה 

מאז אפריל הלימודים לא מתקיימים כסדרם, ובמערכת החינוך עולה חשש שיהיה קושי לחדש אותם לתקופה ארוכה בתחילת 2021 ובמהלך החורף, גם אם תחלואת הקורונה תפחת באופן משמעותי. מה שיותר מעניין הוא שמשרד החינוך גם לא נערך כראוי ללימודים מרחוק עבור הגל השני, מאחר שהשר יואב גלנט הניח כי שנת הלימודים הנוכחית תתקיים כסדרה, למרות אזהרות מוקדמות. לכן, המשרד נערך בעיקר כדי לקיים את השנה בבתי הספר, גייס מורים והחל בהליך של רכש לכיתות הלימוד - אך לא הציב תוכנית רציפה ומשמעותית ללמידה מרחוק, ולא השקיע מספיק בתכני הלמידה מרחוק. 

כתוצאה מכך, הלימודים מתנהלים בעיקר בזום, כלי שנקבע כי הוא לא יעיל ואף מזיק ללמידה ופוגע בתלמידים. הלמידה מרחוק מרחיבה את הפערים, מכיוון שהיא פוגעת בתלמידים ללא מחשבים כלל, תלמידים שאין בביתם מספיק מחשבים, תלמידים עם צרכים מיוחדים ותלמידים עם קשיי קשב וריכוז.

מנהלים בבתי הספר ציינו, בדיפלומטיות, כי התוכנית הנוכחית ללמידה מרחוק לא יעילה לטווח הרחוק, ולא ניתן יהיה לנהל לימודים במשך תקופה ארוכה. בפועל, כששומעים את השיחות בין המורים לתלמידים ונחשפים למה שקורה בין ההורים להורים ובין ההורים למורים, מבינים את מצב הלמידה מרחוק והמצוקה האמיתית של כל המעורבים בה. במלה אחת: קטסטרופה. 

בימים האחרונים התפרסמו הקלטות רבות על מה שמתרחש בתוך הזום ומה שקורה בתוך קבוצות הוואטסאפ של הכיתות: באחד המקרים תלמידים בחטיבות הביניים הקדימו את המורה בזום, חסמו אותו וביטלו שיעור; במקרה אחר הופצה הקלטה בין שתי אמהות שרבו בעקבות ריב של ילדיהן בזום; ועוד מקרה שבו אמא לכמה ילדים קטנים בכתה למורים מחוסר אונים; וזה עוד חלק קטן ממה שקורה בפועל בתוך עולם הדיגיטל. 

שר החינוך יואב גלנט
שר החינוך, יואב גלנטצילום: מוטי מילרוד

מה יקרה בעתיד?

תוך מספר חודשים מועט, נולדה למשרד החינוך כמות בלתי סבירה של פערים חינוכיים שאותם אי אפשר לאטום בסלוטייפ ולהמשיך הלאה, ומי שתוהה לגבי עתיד החינוך, סביר להניח שיגלה בשלב כלשהו שהגורל כבר נחרץ. בטווח הראייה ניתן לראות כרגע שני תסריטים אפשריים: 

1. משרד החינוך יודיע על לימודים בחופשים במטרה להשלים את הפערים שנוצרו. זהו ככל הנראה מתווה שלא יעבוד, כפי שלא עבד בגל הראשון, וגם אם יתקבל בהכרעה פרלמנטרית, התשובה תהיה מרי חינוכי - לא התלמידים ירצו להישאר בכיתות ולא המורים ירצו ללמד בחופש, ועם ארגוני עובדים חזקים בענף, צפוי שיקבלו רוח גבית, ומכאן המצב רק יסלים. 

2. אופציה שנייה היא ויתור על מקצועות הרוח לטובת מקצועות הליבה. הרעיון הוא שמערכת החינוך תתפקד בשנים הקרובות באופן טכני למדי ללא יכולת חינוך ממשי. עוד יותר מכך, אנשי ההוראה במקצועות הרוח ינשרו ויצטרפו למעגל האבטלה. 

החזרה ללימודים סדירים תקרה אולי בעוד שנה, אולי בעוד שנתיים, ועד אז ל"דור הסגר" לא תהיה מסגרת חינוכית ראויה, וכצפוי, הם ישאו את הפערים הללו עמם בעתיד. ואם משרד החינוך בעצמו לא לומד ולא מפיק לקחים, אין מה לצפות מהתלמידים שנשלחו הביתה ללא תוכניות. 

יאסר ואקד

יאסר ואקד | Footnotes

בלוגר מזה 10 שנים, עיתונאי פרילנסר. בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח מאוניברסיטת ת"א ותואר שני מביה"ס הבינלאומי ומרכז לימודי גרמניה ואירופה של אוניברסיטת חיפה. זוכה מלגת NRW לסטודנטים מישראל (2015).

בעבר שימש יועץ פרלמנטרי בכנסת לתקופה קצרה, היה עוזר מחקר בביה"ס למדעי מדינה באוניברסיטת ת"א והיה עמית מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

Footnotes [הערות שוליים], הוא בלוג העוסק בעיקר בסוגיות חברתיות-כלכליות של החברה הערבית, ונוגע - בין היתר - בסוגיות שוליות מכל העולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום