"מתנות לחתונה הן סיפור שלא נגמר, יותר קשה מתשלום משכנתא"

הדיון בחתונות בחברה הערבית מפספס את הבעיה האמיתית. מה שהיה בעבר אינטראקציה חברתית מרצון, נהפך למערכת יחסים שבנויה על כסף

יאסר ואקד
יאסר ואקד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חתונה במגזר הערבי. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה
חתונה במגזר הערבי. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: גיל אליהו

הדיון בסוגיית החתונות בחברה הערבית בעקבות ההדבקה בקורונה מסתירה את הסיבה האמיתית שבגללה הן ממשיכות להתקיים - ובניגוד להנחיות. עוד לפני התפרצות המגפה, קולות בחברה הערבית הציפו את הבעיה האמיתית: קיומה של חתונה בחברה הערבית אינה נובעת מרצון לשמוח, לאכול בקלאוות ולרקוד, אלא כסף. אותם גורמים נאלצו בסופו של דבר ליישר קו עם סיטואציה שאף אחד לא מצליח לשנות אותה.

מה קורה בחברה הערבית בעונת הקיץ?

החל בסוף אפריל עד אמצע אוקטובר מתקיימות חתונות רבות שלא ניתן לוותר על ההשתתפות בהן. הסיבה לכך היא מעגל חתונות שבמסגרתו החתן והכלה קיבלו בעבר מתנה במסגרת החתונה שלהן – וכעת הם צריכים לתת בתמורה מתנה. במקרים רבים, משפחות נאלצות לקחת הלוואה במטרה לעמוד בהוצאות הנלוות לחתונה. מה שהיה בעבר אינטראקציה חברתית מרצון, נהפך למערכת יחסים שבנויה על כסף.

אבולוציה של חובות

לפני המודרנזציה, כשהכפרים הערבים מנו כמה מאות אנשים, חתונות היו אירועים חברתיים שהתקיימו בקיץ. תמונות מתחילת המאה הקודמת מראות את פשטות החיים. בהיעדר מסגרות חברתיות, החתונות היו תחליף לפסטיבל ושימשו לקירוב לבבות ומסגרת שבה כל אחד תורם את חלקו. מכיוון שמדובר היה בכפרים קטנים, חתונות היו מאורע נדיר שנמשך שבוע. נשים היו מתאספות כדי להכין אוכל ומכינות את הבגדים של הכלה ואורחים שבאו מרחוק ישנו על מזרונים שתרמו שכנים. עד היום הדור הוותיק מתווכח למי היתה שורת ״הסחג׳ה״ (הריקודים) הארוכה ביותר.

המתנה שניתנה אז היתה כזאת שנמצאת בהישג יד, למשל עז, כבש, פירות, ירקות או בדים. מדובר במתנות שעזרו בהכנות לחתונה.  המצב השתנה כשאנשי הכפר הפסיקו להיות חקלאים. המתנות הומרו לכסף, החתונה נהפכה לעסק ומשם החלה ההדרדרות.

כמה זה עולה

מוחמד (שם בדוי) מספר כי "רק בחודשיים האחרונים השקעתי 12 אלף שקל על מתנות חתונה, לא כולל העלויות של בגדים ומתנות קדם חתונה. מדובר באנשים שאני במגע ישיר איתם, אז אין לי ברירה אלא להשתתף בחתונה. אני מצפה להחזיר את ההשקעה כשאתחתן. היום אני עוזר במימון החתונה של חבר או מכר, ואני מצפה שיעזור לי בחזרה כשאתחתן בעצמי". הבעיה היא שלא תמיד ההשקעה מוחזרת בהמשך.

אדם מביא בממוצע לחתונה כ-200 שקל, כאשר משפחה של ארבעה נפשות עשויה לשים בין 400 שקל ל-500 שקל. במקרה שבו החתונה מתקיימת באולם, אדם צפוי לתת במתנה בין 250 שקל ל-300 שקל. משפחה עם ארבע נפשות צפויה לשים בין 750 שקל ל-800 שקל. יוזמות שונות להגבלת סכום המתנה ואימוץ מודל של ״מתנה אחידה לכולם״ נבלמות על ידי אנשים שמעוניינים להחזיר את ההשקעה שלהם. גם גופים חברתיים שניסו ליזום מהלך כזה נתקלו בחוסר היענות.

א' כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "זה נושא פתוח לדיון. אני בעד הגבלת הסכומים שמוציאים על מתנה או ביטולה. כל אחד שמתחתן, שיישא בהוצאות החתונה שלו וכך ידע לעשות את החישובים שלו ויתקצב את האירוע בהתאם. המתנות הן סיפור שלא נגמר, יותר קשה מתשלום משכנתא.

"כולם יודעים שהרבה אנשים משלמים מהכיס שלהם לכיסוי ההוצאות והמתנות לא מספיקות. מי שאומר אחרת סתם עושה מעצמו צחוק. לא ידוע מי מרוויח מכל זה. האולמות? הצלם? מעצב השיער? מעצבת השמלה? הלהקה? זו הפעם הראשונה שאני מודה בפורום הזה. התחתנתי לפני כ-20 שנה. כבר יותר מ-30 שנה אני משתתף בחתונות של יקיריי וחבריי. ביום חתונתי הזמנתי הרבה אנשים והמתנות שקיבלתי לא כיסו את הוצאותיי".

ב' כתב בפוסט אחר כי "אני מציע להגביל את סכומי הכסף שמוציאים על מתנות לחתונות. מספיק להוציא 100 שקל. הנטל נהיה גדול. יש 6-5 חתונות ביום. אני מבקש מכולם להירתם ליוזמה. בואו נתחיל. אני הראשון – מי שלא מרוצה, שלא יזמין אותנו".

התגובות לפוסטים לא פחות מעניינות מהפוסטים עצמם. אחד כתב כי "היישום לא פשוט. מדובר בהלוואות וחובות. מי יסכים לתת מתנה של 100 שקל בזמן שקיבל מאותו אדם 300 שקל?" אדם אחר היה ברור וחד יותר: "בעזרת השם אחרי החתונה של הבן שלי נאמץ את היוזמה״.

פוסט שפירסם עיתונאי ערוץ 13 עלי מוגרבי מתייחס לסיבות נוספות שבגללן אנשים מגיעים לחתונות, גם אם מצבם הכלכלי אינו טוב. זה לא עניין של רצון או בחירה אישית. אנשים שלא מגיעים לחתונות חווים שיימינג. בפוסט ניתן לראות ציטוט של אמא שמתייחסת לחתונה של בנה. "לחתונה של הבן שלי לא הגעתם ותירצתם אז זה בקורונה, אבל לטייל, לעשות קניות וללכת לים זה בסדר גמור מבחינתכם. רק בחתונה שלנו יש קורונה", כתבה האמא מאזור הנגב, "אם את לא רוצה לבוא, מבחינתי אל תגיעי, אבל תשלחי מתנה. הייתי אצלך בחתונות של שתי בנות ובן. תחזירי לי אותן. חסרת בושה"

הציטוטים האלה מראים שחתונה בחברה הערבית היא כבר לא שמחה של בודדים, אלא הזדמנות לפרוע חוב. במלים אחרות, מדובר בשוק אפור שכולנו שותפים לו. גם הבנקים זיהו את הפוטנציאל המסחרי ומציעים הלוואה בסכום של עד 100 אלף שקל להולדת בן וחתונה. ללא התערבות פרלמנטרית יסודית, המצב הנוכחי לא ישתנה. גם אם הקורונה תוביל לסגר נוסף.

יאסר ואקד

יאסר ואקד | Footnotes

בלוגר מזה 10 שנים, עיתונאי פרילנסר. בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח מאוניברסיטת ת"א ותואר שני מביה"ס הבינלאומי ומרכז לימודי גרמניה ואירופה של אוניברסיטת חיפה. זוכה מלגת NRW לסטודנטים מישראל (2015).

בעבר שימש יועץ פרלמנטרי בכנסת לתקופה קצרה, היה עוזר מחקר בביה"ס למדעי מדינה באוניברסיטת ת"א והיה עמית מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

Footnotes [הערות שוליים], הוא בלוג העוסק בעיקר בסוגיות חברתיות-כלכליות של החברה הערבית, ונוגע - בין היתר - בסוגיות שוליות מכל העולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker