מחסור בנתונים ואפליה: המשטרה מונעת את עצירת האלימות בחברה הערבית

ב-2019 נרצחו בחברה הערבית 93 בני אדם - ממוצע של קורבן כל ארבעה ימים. מדו"ח של עמותת בלדנא בשיתוף עם אוניברסיטת קובנטרי, עולה מציאות שאמורה להדאיג את כולנו. "האלימות והפשיעה הן תוצאה ישירה של האלימות המבנית של המדינה"

יאסר ואקד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה מול משטרת נצרת באוקטובר
הפגנה מול משטרת נצרת באוקטוברצילום: גיל אליהו

לפני כשבועיים התרחש מקרה חריג וחמור במיוחד. שני שוטרים נפצעו באורח קשה וקל בעיר טירה שבמשולש. התקרית היא אחת מתוך שלוש תקריות דומות שהתרחשו בחצי השנה האחרונה. לפני כחודש, נורו ברהט יריות לעבר שוטרים והם נפצעו קל ולפני כחצי שנה נורו בדיר אל-אסד יריות על ניידת משטרה שעמדה במקום. המקרים אמנם לא קשורים אחד לשני באופן ישיר, אך מסמלים את אותה תופעה: כישלון מתמשך בטיפול באלימות ביישובים ערביים.

אמירות של עוברי אורח בערב הירי בדיר אל-אסד נשמעו גם לאחר ניסיון החיסול בנהריה, שגרם למותו של הנער אבי ציצושווילי, מסבירות את התחושה הכללית: "מגיע להם. אולי עכשיו זה יגרום למשטרה להבין את עומק המשבר שהחברה הערבית שרויה בו כבר שנים ולפעול בהתאם".

ב-2019 נרצחו בחברה הערבית 93 בני אדם (85 ללא תושבי רמת הגולן וירושלים) - ממוצע של קורבן כל ארבעה ימים. השנה, ולמרות סגר הקורונה, המניין עומד על 29 נרצחים. כלומר, קורבן כל חמישה ימים בממוצע. למרות כל המאמצים, ההפגנות והניסיונות לרתום את הממשלה וגורמי המשטרה, הנתונים מראים שתופעת האלימות לא נעלמה וככל הנראה תמשיך להסלים גם בשנים הקרובות.

לקריאת הדו"ח לחצו כאן

מדו"ח של עמותת בלדנא בשיתוף עם אוניברסיטת קובנטרי, בריטניה, שמציג נתונים סטטיסטיים על הפשיעה בחברה הערבית בין 2011 ל-2019, עולה מציאות שאמורה להדאיג את כולנו. הקהילה האקדמית והפוליטית טרם הבינה לעומק את התופעה, וההדרדרות החברתית שגרמה להתפתחותה. בנוסף, ישנו מחסור במידע משטרתי ומשאבים לפענוח תיקים. הדבר מוביל לכך שאין הסקת מסקנות מתאימות בנושא.

שוטרים בטירהצילום: אייל טואג

ביולי 2017 הגיע המפכ"ל בשעתו רוני אלשיך לכנסת ובפיו בשורה: אחוז פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית נמוך רק במעט מזה שבחברה היהודית - ונע סביב 50%. יותר משנתיים חלפו מאז, והמשטרה לא פירסמה נתונים נוספים, ומערימה קשיים על ניסיונות לקבלם.

ויאם בלעום, דוקטורנט במדעי המדינה, מנהל פרויקט "חקר האלימות והפשיעה בקרב הצעירים הערבים" ומי שמרכז את ממצאי הדו"ח מספר כי "כשהתחלנו את פרויקט המחקר, לפני כשנה וחצי, נדהמנו מדלות החומר שיש על התופעה. במיוחד לאור העובדה שמדובר באחת התופעות המדאיגות ומדוברות ביותר. החומרים העיקריים היו חדשות קצרות על עוד רצח, ולכל היותר הודעות לתקשורת שפירסמה דוברות המשטרה".

מהדו"ח עולה כי בין 2011 ל-2019 נרצחו בחברה הערבית 575 בני אדם (לא כולל תושבי רמת הגולן וירושלים). ממוצע שנתי של 64 קורבנות, 41 נרצחים לכל 100 אלף תושבים. באזור הצפון היו 138 קורבנות; באזור המרכז והמשולש הדרומי היו 112 קורבנות בכל אזור; באזור הנגב היו 73 קורבנות; במשולש הצפוני היו 71 קורבנות; באזור נצרת וחיפה היו 44 קורבנות ו-24 קורבנות, בהתאמה.

לפי הדו"ח, ביפו נרשם מספר הקורבנות הרב ביותר, 48 קורבנות (קרוב ל-8% מסך הקורבנות בחברה הערבית בשנים שנבדקו), בלוד היו 36 קורבנות, בטייבה ואום אל פאחם נרצחו 32 בני אדם, בטירה נרצחו 31 בני אדם, בעיר רמלה נרצחו 28, בכפר קאסם היו 23 קורבנות, בעכו היו 20 קורבנות, ברהט היו 19 קורבנות ובעיר נצרת היו 18 קורבנות.

רוני אלשיךצילום: עופר וקנין

מהממצאים עולה שכלי הרצח הנפוץ הוא ירי חי, שגרם למותם של 427 קורבנות (74.3% מסך הנרצחים באותן שנים), אחריו, השימוש בכלים חודרים שגבו 85 קורבנות (14.8% מסך הקורבנות באותן שנים). בנוסף, נעשה שימוש בשיטות כמו שריפה, דריסה, מטעני חבלה ואלימות פיזית.

בלעום מספר כי "למשטרה יש נתונים ופילוחים, אך היא לא מפרסמת אותם. אחד הנתונים שבלטו בדו"ח הוא העלייה בשימוש בנשק במקרי רצח. פרסום נתונים כאלה יעלה שאלות על תפקידה של המשטרה בהתפשטות התופעה, הם חושבים שפרסום כזה יזיק לתדמיתם".

94 נשים נרצחו

אחד המוקדים המאתגרים ביותר הוא העיר לוד, שלא קיבלה מענה ראוי שנים ארוכות. התושבים מעידים שהם סובלים מאפליה משטרתית ושהמשטרה ולא משקיעה מאמצים כשמדובר על תקריות במעורבות התושבים הערבים. עדויות שאסף צוות המחקר מראות שהמשטרה העדיפה לעשות "סולחות" עם הגורמים העבריינים במקום לקבל את התלונה, לעצור אותם ולמצות איתם את הדין.

עוד עולה מהדו"ח כי מספר הנרצחות בין 2011 ל-2019 הוא 94 נרצחות. כלומר, 16.3% מסך הנרצחים באותן שנים. 24 נשים נרצחו באזור הצפון; 18 נשים נרצחו באזור הנגב; 22 נרצחו באזור המרכז; 11 נרצחו באזור המשולש הדרומי; תשע נרצחו באזור המשולש הצפוני וחמש באזור נצרת.

פעילות משטרתית בעיר לודצילום: מוטי מילרוד

פילוח מקרי הרצח של הנשים מראה כי 47% מהקורבנות נרצחו על ידי ירי חי; 21% מהקורבנות נרצחו באמצעות כלים חודרים; ו-13% מהקורבנות נרצחו באלימות. 53% מכלל הקורבנות היו מתחת לגיל 34; 8.9% מכלל הקורבנות, כלומר 51 קורבנות, היו מתחת לגיל 18 ו-42% מהקורבנות, כלומר 242 קורבנות, היו בגילים 30-19.

באוקטובר אשתקד אלפי בני אדם יצאו לרחובות, מפגינים חסמו את כביש 65 באזור אום אל פחם, כביש 70 באזור טמרה וכביש 85 באזור מג'ד אל-כרום, במחאה על אוזלת ידה של המשטרה בטיפול באלימות בחברה הערבית. הציבור הערבי, בניגוד להאשמות כלפיו שאינו משתף פעולה, רוצה ביטחון אישי. מי שאחראי לכך הם המדינה, הממשלה והמשטרה, וזה גם תפקידה של המנהיגות הערבית.

"האלימות והפשיעה הן תוצאה ישירה של האלימות המבנית של המדינה, כלומר: מדיניות ההדרה הפוליטית, ומדיניות ההחלשה הכלכלית והחברתית, ומדיניות החנק המרחבי של ממשלות ישראל לדורותיהן הביאו לתוצאות שאנו רואים היום", מסביר בלעום.

יאסר ואקד

יאסר ואקד | Footnotes

בלוגר מזה 10 שנים, עיתונאי פרילנסר. בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח מאוניברסיטת ת"א ותואר שני מביה"ס הבינלאומי ומרכז לימודי גרמניה ואירופה של אוניברסיטת חיפה. זוכה מלגת NRW לסטודנטים מישראל (2015).

בעבר שימש יועץ פרלמנטרי בכנסת לתקופה קצרה, היה עוזר מחקר בביה"ס למדעי מדינה באוניברסיטת ת"א והיה עמית מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

Footnotes [הערות שוליים], הוא בלוג העוסק בעיקר בסוגיות חברתיות-כלכליות של החברה הערבית, ונוגע - בין היתר - בסוגיות שוליות מכל העולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker