הערבים כבר לא נוהרים לקלפי - וזאת בעיה

על פי נתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כמחצית מן הציבור הערבי (51%) לא הצביע ביום הבחירות האחרון. רוב הלא-מצביעים – כ-30% – פשוט נמנעו במכוון מהצבעה. וזאת טעות, כי יש מי שמרוויח מאחוז הצבעה נמוך בקרב האוכלוסייה הערבית

יאסר ואקד
יאסר ואקד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קלפי בכפר קאסם, ביום הבחירות
קלפי בכפר קאסם, ביום הבחירות באפרילצילום: מוטי מילרוד

בסיום הסיבוב הראשון של הבחירות המוניציפליות באוקטובר אשתקד, הסביר פרשן ערוץ 13 רביב דרוקר בתוכנית "חמש עם רפי רשף" למה בעצם ישנו פיצול בין הבחירות לרשויות המקומיות והכנסת: "הסיבה פשוטה, קוראים לה גזענות", אמר. "אחוז ההצבעה של הערבים לרשויות המקומיות מאוד גבוה, בפעם שעברה הוא עבר את ה-80%, בעוד כלל הציבור הצביע ב-50%. הפחד בעיקרי של מפלגות הימין הוא שאם זה יהיה גם בבחירות הארציות אז ה-80% הללו יתורגמו ל-15, 17 ו-18 מנדטים, לכן הם רוצים תמיד לפצל".

ובכן, דרוקר לא חשף סוד מודיעיני. הדרך שבה אחוז ההצבעה של החברה הערבית מהווה דאגה למפלגות הימין צף בכל מערכת בחירות פרלמנטרית מחדש, מסביר עד כמה הקול הערבי חשוב בבחירות ועד כמה הוא משפיע.

ישנן שתי שיטות פופולריות להורדת האחוז הזה. האחת היא מה שהסביר דרוקר למעלה כפיצול, כלומר צינון ההתלהבות של מי שחשובה לו הרשות המקומית וכבר הגיע לקלפי, כך שלא יצביע גם לכנסת, שחס וחלילה לא נקבל מפלגה ערבית עם 18 מנדטים.

השנייה זו שיטת ההסתה: פעם זה "האוטובוסים של השמאל" ופעם זה המצלמות בקלפיות, ובין לבין צפה הסיסמה "ביבי או טיבי". מסתבר שמדובר בשתי שיטות יעילות שמצליחות להשפיע בכל פעם מחדש על הבוחר הערבי, שמוותר על הזכות לבחור והזכות להשפיע על אופי מדינת ישראל בעקבות האיום שהוא חש.

הפחד של הימין מאחוז הצבעה גבוה בחברה הערבית הוא אותו פחד ואיום על שלטון נתניהו והימין הקיצוני, ופוטנציאל המנדטים ה-17 וה-18 הטמונים ב-80% הצבעה הם על חשבון מפלגות הימין (פשוט מאוד, משחק סכום אפס; סה"כ 120 מנדטים בכנסת, כשבסיום סבב בחירות לא יהיה אף מושב ריק, מה שיורד מהימין יקבלו הערבים ומפלגות השמאל וההפך).

על פי נתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כמחצית מן הציבור הערבי (51%) לא הצביע ביום הבחירות האחרון. כ-10% מתוכם החרימו את הבחירות משיקולים אידיאולוגיים; 10% לא השתתפו מתוך אדישות פוליטית או משום שלא יכלו פיזית להגיע לקלפי; אך רוב הלא-מצביעים – כ-30% – פשוט נמנעו במכוון מהצבעה.

כבר לא נוהרים

הגורם המרכזי לכך נוגע לפוליטיקה הישראלית. נשמעו טענות כגון "אם זו הדמוקרטיה של המדינה היהודית, אנחנו לא רוצים דמוקרטיה היררכית"; "גם אם אחוז ההצבעה בציבור הערבי יהיה 75% והמפלגות הערביות יקבלו 15 או 16 מנדטים, הח"כים הערבים לא לגיטימיים – לא רק בעיני הימין הקיצוני אלא גם בעיני כחול לבן".

לטענות אלה אין בסיס רציונלי. כי 15 מנדטים הם כוח משמעותי בכנסת והם כוח לגיטימי שיכול להטות את המפה הפוליטית בישראל, במיוחד לאחר שני עשורים של שלטון ימין. הסקרים מצביעים על הבדל של 5 מנדטים בין הימין לבין מרכז-שמאל; אותם 5 מנדטים תלויים באחוז ההצבעה של החברה הערבית, מה שאומר שהפעם - יותר מתמיד - גורל הפוליטיקה הישראלית נמצא בידיים של החברה הערבית. השאלה היא אם הזדמנות זו תנוצל?

התשובה תלויה בכמה גורמים, ביניהם הבשלות של הציבור הערבי בהכרה במנהיגות שלו כמנהיגות מייצגת. למרות המחלוקות שהיו בטרם גיבושה של הרשימה המשותפת בגרסה השנייה, ועל אף אף שהפעילות של הרשימה המשותפת בכנסת ה-19 הוגדרה בעיני רבים מהציבור הערבי ככישלון, הישגים ציבוריים אינם המשימה של הייצוג הפרלמנטרי בלבד, אלא גם מותנים במידת המחויבות שהחברה מוכנה לקחת על עצמה, ובמידת השינוי התפישתי שהיא מוכנה לעבור יחד עם מימוש זכות ההצבעה, כי זכות ההצבעה היא היחידה שבמסגרתה לערבים קיימת אפשרות שינוי אמיתי ומהותי.

אחד התפקידים הבולטים ביותר לשינוי הוא תפקידם של הצעירים הערבים. המציאות בקרב גילי 34-25 מצביעה על בשלות פוליטית ושיעור המתלבטים בקרב שכבה זו הוא מהנמוכים ביחס לשאר קבוצות הגיל. רבים מאמינים שהמפתח לשינוי המציאות נמצא בידי צעירים אלה, שמבחינתם מעורים היטב בפוליטיקה הישראלית ובעלי מודעות פוליטית בשלה ומגובשת.

עם זאת, יש להבין שעומדת בפני החברה הערבית הזדמנות מיוחדת. ניתוח המכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר: ״לא לעתים קרובות פוליטיקאי מקבל הזדמנות שנייה. נדירים עוד יותר המקרים שבהם זוכה פוליטיקאי כלשהו להזדמנות שנייה פעם נוספת... הפוליטיקה הערבית בישראל נערכת כעת לבחירות נוספות, חודשים ספורים בלבד אחרי הבחירות הקודמות. הרשימה המשותפת תשתתף בהן שוב במסגרת מאוחדת של ארבע המפלגות המרכיבות אותה, אלא שהפעם מדובר במשחק אחר לגמרי. שחקנים חדשים המתיימרים לבטא את 'רצון העם' נכנסים למשחק הפוליטי. כעת נותר רק להמתין ולראות אם הציבור הערבי יגיב בהתאם ואם שיעור ההצבעה שלו יעלה".

יאסר ואקד

יאסר ואקד | |Footnotes

בלוגר מזה 10 שנים, עיתונאי פרילנסר. בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח מאוניברסיטת ת"א ותואר שני מביה"ס הבינלאומי ומרכז לימודי גרמניה ואירופה של אוניברסיטת חיפה. זוכה מלגת NRW לסטודנטים מישראל (2015).

בעבר שימש יועץ פרלמנטרי בכנסת לתקופה קצרה, היה עוזר מחקר בביה"ס למדעי מדינה באוניברסיטת ת"א והיה עמית מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

Footnotes [הערות שוליים], הוא בלוג העוסק בעיקר בסוגיות חברתיות-כלכליות של החברה הערבית, ונוגע - בין היתר - בסוגיות שוליות מכל העולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker