הסתה, איומים ואלימות: ההדתה בחברה המוסלמית גובה קורבנות

עלי נסאר רצה לפתוח מקום למפגש חברים, אלכוהול, נרגילות ומוזיקה. אבל מהר מאוד התברר לו שחריגה כזו מחוקי האיסלאם לא תעבור בשלום, ולאחר כמה תקריות אלימות - הוא נאלץ לסגור. למקרה הזה מצטרפים עוד אירועים שבהם המניע הוא אידאולוגי-דתי, והאמצעי הוא תקיפות אלימות

יאסר ואקד
יאסר ואקד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אום אל-פחם
אום אל-פחםצילום: אייל טואג

לפני יותר מעשור הקים עלי נסאר בית קפה בעיר עראבה שבגליל. הרעיון לשלב בעסק שלו בירה ונרגילות היה מעין חידוש שהביא ליישוב, אבל ההחלטה שלו לא היתה מוצלחת והוא נאלץ למכור את בית הקפה.

שתי סיבות הובילו לכך: מדי יום התנהלו במסעדה מאבקי כוחות בין עבריינים. "הייתי מקבל שיחות בשעות הלילה הקטנות, 'יש קטטה, תבוא!'", הוא אומר. לדבריו, הסיפור הזה נמשך כמה שנים עד שתש כוחו. לכך נוסף גם ניסיון הכפייה הדתית, שאתו הוא מתקשה להתמודד עד היום והכריע את השאפתנות שלו לטובת הקונפורמיזם החברתי. "התנועה האיסלאמית הסיתה נגדי ביישוב, הם בדו שאני מוכר סמים בבית הקפה והסיתו נגד אשתי שביקרה אותי במקום כמה פעמים".

לאחר שמכר את בית הקפה שהיה לו, נסאר חיפש "שלום בית" כפי שהוא הגדיר את המהלך, והחליט להקים עסק אחר, מעין מועדון סגור. הפעם עם בקרה על האורחים, פחות עבריינים ועם הגבלת הכניסה רק לאנשים שהוא מכיר, אלא שמכאן המצב שלו רק החמיר.

בתחילת 2011, לאחר שמכר את העסק הקודם, החליט נסאר לעשות משהו חדש בסגנון ייחודי, הוא קרא למיזם "קדילאק קלאב", השקיע בהקמתו קרוב ל-300 אלף שקל עם קונספט עיצוב מרהיב. הפונקציה העיקרית של המועדון היא מפגשי חברים, שתייה חריפה, נרגילות ומוזיקה. הוא שכר את הקומה השלישית של אחד הבניינים בכביש הראשי והתנה את הכניסה למקום בלחיצה על האינטרקום שהוצב למטה, כל זה על מנת לבודד את האורחים שחיפשו קצת שקט משאר העבריינים שהתישו אותו מקודם. הבקרה המחמירה שהוא שעשה העלתה חשד של סקרנים וספקולציות על "חידושים" שלכאורה לא רצה לחשוף.

עלי נסאר
עלי נסארצילום: יאסר ואקד

"העסק התחיל לעבוד ביום ראשון, וכבר באותו שבוע הייתי הנושא המרכזי בתפילות יום שישי", מציין נסאר. "במסגדים נאמר שיש לי מועדון סטרפטיז ושאני מספק שירותי ליווי". באחד המקרים כתב של אחד העיתונים המקומיים הגיע אליו עם תמונה של רקדנית סטרפטיז, וציין שזה מה שנאמר לו שמתרחש בקדילאק קלאב, ורצה לוודא שזה אמיתי לפני שיפרסם את הכתבה. החשדות הללו אילצו את נסאר לפתוח את הדלתות בניסיון להוכיח שאין אמת בטענות נגדו, לחצן האינטרקום הופסק והכניסה התאפשרה לכל מי שחפץ בכך.

כתוצאה מכך, אותם עבריינים מקודם ועוד מתנגדים דתיים נוספים ניסו להשחית ולחבל במקום. השיא היה מאוחר יותר כשהגיעה שיחת טלפון, ובה ציין הדובר שיש לו סמכות מהתנועה האיסלאמית לנקות - בכל דרך אפשרית - את האלכוהול מהיישוב.

הניסיונות לכפות את ההדתה על נסאר לא הסתכמו באיומי סרק. זו היתה אחת הגישות שננקטו נגדו והאיומים נהפכו למוחשיים מהר מאוד. למרות שבחודש הרמדאן המועדון היה בהתחלה סגור, ניסיונות פריצה לא התירו לו ברירה ונסאר נאלץ לפתוח. באחד הימים, בסביבות השעה אחת בלילה, רעולי פנים עצרו את הרכב מתחת לבניין וירו צרור של אש חיה לתוך המועדון. במזל לא היו נפגעים, והמשטרה שהגיעה לחקור את האירוע בדיעבד המליצה לסגור את העסק עד לתום חודש הרמדאן. אותו יורה נתפס כמה שבועות מאוחר יותר, לאחר שתקף עוד שני בעלי חנויות ביישוב בשל מניע זהה.

למרות שהתוקף הצהיר שהוא פעיל התנועה, התנועה האיסלאמית התכחשה לאירועים בעראבה ואף גינתה אותם. בעצרת מחאה שאירגנו פעילי התנועה נאמר כי "מדובר על קומץ של חסרי אחריות המנסים לייצר סכסוכים בינינו לבין אחינו הנוצריים, שחיים אתנו בשלום, אחווה ואהבה כבר מאות שנים". אלא שהדברים מכוונים לבעלי החנויות הנוצריים - נסאר במקרה הזה נשאר בחוץ.

המשטרה המליצה לנסאר לסגור את המקום במשך חודשיים, עד תום ההליכים, ואחרי שהציעו לו לפתוח מחדש זה כבר היה מאוחר מדי. על בעל הנכס הופעל לחץ והוא כבר לא רצה להשכיר לו יותר, הלקוחות פחדו להגיע, ההסתה יצרה עליו לחץ והנזק הכלכלי שספג היה גדול מדי. "החזירו אותי שנים אחורה, לקח לי שנתיים-שלוש עד שיכלתי להחזיר את החובות", אמר.

מאוחר יותר, השיחה שקיבל נסאר מאותו גורם הוקלטה ושימשה ראיה נגד התוקף, שהורשע ב-5 סעיפי אישום ונגזרו עליו 54 חודשי מאסר בפועל. בהחלטת בית המשפט מ-14 בנובמבר 2011 נכתב בין היתר: "העבירות בוצעו תוך תכנון מוקדם, על רקע אידיאולוגי, כשמטרתן הברורה הנה לזרוע אימה ופחד בכל מי שעוסק במכירת אלכוהול, או בצריכתו".

היום, כ-8 שנים אחרי התקריות של קאדילאק קלאב, חלק מהתושבים עדיין מחרימים את נסאר, וגם העסק השלישי שהקים, הפעם על פי הקריטריונים שניסו לכפות עליו מלכתחילה, סגור. בפעם האחרונה שביקרתי אותו התנוססה על דלתו הודעה לקונית אך בוהקת מול רחוב ראשי תוסס ועמוס בעסקים: "למכירה או השכרה".

"למכירה או להשכרה". העסק הסגור של עלי נסאר
"למכירה או להשכרה". העסק הסגור של עלי נסארצילום: יאסר ואקד

לא רק נסאר הוא קורבן של ניסיון הדתה

בתחילת אפריל 2015 התבטל מרתון "הסובלנות והנאמנות" שאירגנה עיריית טירה עם קבוצת רצים מקומיים, בעקבות מחאה של אנשי דת בעיר שהתנגדו להשתתפות נשים עם גברים במרתון ובגלל הלבוש הצמוד והבלתי צנוע של הרצות. המתנגדים שלחו איומים למארגנים ואיימו להכשיל את האירוע אם לא יבוטל. "הצעתי למארגנים שנשים ירוצו באצטדיון העירוני במקום ברחוב אך לא היתה שום היענות מצדם", אמר שיח' נסים מחאמיד למקומון "טייבה נט" שסיקר את האירוע דאז. "אנו מסרבים שנשותינו ובנותינו ישתתפו במרוצים כאלה היות שאינם תואמים לערכי הדת שלנו", כך ענו לו.

יומיים אחרי שהיה אמור המרתון להתקיים, התבטל מופע תרבות של קבוצת "וטן ע-וותר", שתוכנן באולם האודיטוריום בעכו, דקות ספורות לפני תחילתו, וזאת לאחר שקבוצת צעירים חסמו את דלתות הכניסה ומנעו מהאורחים להיכנס לאולם. "עשרות צעירים התאגדו בפתח הראשי של אולם האודיטוריום ומחו על בוא קבוצת וטן ע-וותר שפוגעת באסלאם, בהלכה שלו, בחכמיו ובארגונו", דווח באחד מאתרי החדשות של עכו. "הצעירים ביקשו לבטל את המופע מיד, ואף ציינו שקיום האירוע הוא השפלה לתושבי העיר עכו אוהבי הנביא מוחמד והדת הגדולה".

וטן ע-וותר היא תוכנית סאטירה שמבקרת אספקטים חברתיים, פוליטיים ודתיים בחיי היומיום הפלסטיניים. המערכונים שלהם זוכים לצפיות רבות ביוטיוב וברשתות החברתיות. באחד המערכונים שלה ביקרה התוכנית את האחים המוסלמים והניסיון שלהם להשתלט על אירועי האביב הערבי. כמה שבועות לאחר התקרית בעכו, המופע של הקבוצה שתוכנן בעיר טמרה בגליל בוטל אף הוא בשל סיבות דומות: "הכפשת שם האסלאם והשריעה באחד המערכונים שלהם", כפי שנמסר. הביטולים גררו ביטולים והסתייגויות נוספות במספר מקומות במשולש ובגליל.

וזה לא נעצר שם. בתחילת יולי 2015, פעילים של תנועת בל"ד אירגנו ארוחה משותפת באום אל-פחם לשבירת צום הרמדאן. הארוחה כללה בין היתר ערב תרבות עם נאומים של מנהיגי התנועה, מופע סטנד-אפ, שירים וריקודי דבקה. מדובר על ערב תרבות לגיטימי, אבל ריקוד הדבקה הוביל לסערה בעקבות פרסום סרטון שבו נראו הפעילים מחזיקים ידיים, נשים וגברים, ורוקדים בחודש הרמדאן. המחאה הסלימה עד כדי איומים בהכפשת שם הנשים שהשתתפו בריקוד ואיומים ברצח.

דבקה באום אל־פחם, ברמדאן. הסרטון שהועלה בפייסבוק חולל מהומה
דבקה באום אל־פחם, ברמדאן. הסרטון שהועלה בפייסבוק חולל מהומהצילום: אבראהים אבו שקרה

בסוף ינואר 2016, חברת טיולים מכפר קאסם התעוררה להודעה שהוצמדה לשמשת אחד האוטובוסים יחד עם נרתיק של קליע ותקרים בגלגלים של שני אוטובוסים שעמדו במקום. ההודעה באה בעקבות טיולים להר חרמון שאירגנה החברה ובה נסעו ביחד בנים ובנות באוטובוסים. "ראו הוזהרתם", נכתב בהודעה. "זוהי אזהרה אחרונה והיד עוד נטויה, ומי שרוצה לנסות אותנו שיעלה על אוטובוס הזנות להר חרמון".

תחילת 2017, הסרט "לא פה לא שם" זכה למטר של גינויים, הכפשות וקריאות להחרמה מאנשי דת  ופעילים דתיים. המחאה הציפה את הרשת וקיבלה סיקור נרחב. ההתנגדות לסרט עלתה מדרגה כשצעירים הגיעו עד לפתח אחד מבתי הקולנוע בחיפה, קיללו ומחו על הכפשת העיר אום אל-פחם והציבור השמרני המוסלמי. ראש העיר ח'אלד חמדאן פירסם הודעה ובה ציין כי מדובר בסרט "זול" שאינו אובייקטיבי, היות שאחת מגיבורות הסרט היא צעירה דתייה מהעיר שעוברת תהליך של שחרור עצמי, בנוסף לסצינת אונס שבה האנס - ארוסה של הצעירה - מזוהה כדתי.

מתוך הסרט "לא פה לא שם"
מתוך הסרט "לא פה לא שם"צילום: יניב ברמן

אמצע אוגוסט 2017, אירוע שהתקיים בכפר זימר במשולש במסגרת תוכנית מיזם בימות פיס של מפעל הפיס, שבו הופיע האמן הייתם ח'לאילה, זוכה המקום השני בתוכנית 'ערב אידול' של ערוץ MBC הלבנוני. עוד בטרם האירוע התחיל, מועצת האימאמים של מסגדי זימר פירסמה הודעה שבה היא קוראת להחרים את האירוע בטענה ש"שירה היא קריאה לניאוף".

בהודעה שפורסמה מטעם המועצה נאמר בין היתר כי "אנו מזהירים מפני הידרדרות לתהום, ומבקשים לבטל את האירוע לאלתר לאור העוולות והשחיתות שהוא עשוי להוביל... אנו מזמינים את יקירינו בכפר להחרים את האירוע המגונה, כאות ציות לאלוהים ולנביא מוחמד ושמירה על מה שנשאר מהמידות שלו".

ב-22 באוגוסט 2019 היתה זו עיריית אום אל-פחם שהחליטה לבטל את ההופעה של תאמר נפאר, בגלל "ביטויים, מונחים ורעיונות שאינם תואמים את הלך הרוח התרבותי והחברתי שלנו", כך נאמר בהודעה העירייה.

חלק בלתי נפרד מהחברה

נדמה שההדתה היא חלק בלתי נפרד מהחברה המוסלמית. סקר שבוצע על ידי Pew Research Center העלה שמוסלמים מקפידים יותר על מצוות הדת מאשר היהודים בכללותם. 66% מהפלסטינים בישראל (68% מהמוסלמים) אומרים כי הדתה חשובה מאוד בחייהם, לעומת רק 30% מהיהודים.

המקרים שתיארו הם רק טיפה בים של אירועים שבהם המניע הוא אידאולוגי-דתי, והאמצעי הוא תקיפות אלימות. לצד אלו נתלים שלטים בכפרים ערביים הקוראים לציבור להאמין ולהתפלל, ואף מפצירים בנשים לכסות את הראש ולהתלבש בצניעות.

שלט המפציר בנשים להתלבש בצניעות, ובו כתוב "החיג'אב לפני יום הדין"
שלט המפציר בנשים להתלבש בצניעות, ובו כתוב "החיג'אב לפני יום הדין"צילום: יאסר ואקד

השלטים האלו נתלו במקומות בולטים ובאזורים מרכזיים ביישובים, וההיתקלות בהם כמעט ובלתי נמנעת. "הרעיון הוא שאדם שעובר ליד שלט כזה יקרא את התפילה, ולנו חשוב להיות הגורם לכך", אמר איש דת ופעיל התנועה. כיום השלטים האלה הם חלק מהנוף העירוני, ובהיעדר חוקי עזר האוסרים על שילוט ללא רישוי ברשויות הערביות, ספק אם הנוף הזה ישתנה בזמן הקרוב.

יאסר ואקד

יאסר ואקד | |Footnotes

בלוגר מזה 10 שנים, עיתונאי פרילנסר. בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי הרוח מאוניברסיטת ת"א ותואר שני מביה"ס הבינלאומי ומרכז לימודי גרמניה ואירופה של אוניברסיטת חיפה. זוכה מלגת NRW לסטודנטים מישראל (2015).

בעבר שימש יועץ פרלמנטרי בכנסת לתקופה קצרה, היה עוזר מחקר בביה"ס למדעי מדינה באוניברסיטת ת"א והיה עמית מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

Footnotes [הערות שוליים], הוא בלוג העוסק בעיקר בסוגיות חברתיות-כלכליות של החברה הערבית, ונוגע - בין היתר - בסוגיות שוליות מכל העולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker