העסקים שדואגים לסביבה ולחברה - וזוכים להתעלמות ממשלתית

מערכת המס היא כלי מדיניות מרכזי שבו המדינה משתמשת כדי לטפל בכשלי שוק ולקדם צדק חלוקתי. ואולם, במצב הנוכחי, קיים כשל שוק המתבטא בחוסר עניין של משקיעים להשקיע ב-Social Impact - הם מעדיפים להשקיע בחברות היי-טק

ימית נפתלי
ימית נפתלי
ניר שמעוני
ניר שמעוני מנכ"ל ומייסד TechForGood, שמסייעת ליזמי אימפקט ליצור קשר עם משקיעים בעלי מטרות דומות, בוועידת החדשנות החברתית של TheMarker
ימית נפתלי
ימית נפתלי

בוועידת החדשנות החברתית של TheMarker שהתקיימה בתחילת השבוע, נראה שהיה קשה לדוברים להסביר מהי חדשנות חברתית, והניסיון להסביר את ההבדל בין חדשנות חברתית לחדשנות עסקית כבר היה הרבה יותר קשה.

בתוך חגיגת החדשנות החברתית, בלט מאוד היעדר השיח על המעמד הרגולטורי של עסקים חברתיים בישראל. במדיניות הקיימת, לעסק חברתי אין מעמד מיוחד - זאת בשונה מעמותה או מלכ"ר הזכאים להטבות מסוימות המקלים על פעילותם, כשאחת ההטבות המשמעותיות שבהן היא פטור מתשלומי מס.

הקושי בשיח נבע מהאתגר להסביר את ההבדל שקיים בין ארגונים פילנתרופיים לעסקים חברתיים. נראה כי עיקר המתח טמון בציפייה מעמותות ומלכ"רים, המגזר השלישי, להתנהל כמו עסקים, השואפים לקיימות פיננסית. כלומר, לתכנן ולפעול לעצמאות כלכלית באמצעות גיבוש אסטרטגיית צמיחה יעילה. לעסק חברתי יש יתרון על פני מלכ"ר, בהיעדר תלות במקורות מימון פילנתרופיים לא יציבים או ממשלתיים. זאת מכיוון שעסק חברתי מציע תשואה וככזה, מגוון משקיעים, לא רק פילנתרופים, הם משקיעים פוטנציאליים.

ארגונים שונים הפועלים לשילוב מטרה חברתית עם מודל פעילות עסקית מגדירים עצמם כ"עסקים חברתיים". חלקם מאוגדים כעמותות או כחברות לתועלת הציבור וחלקם פועלים כחברות בע"מ ובהתאם לכך נגזרות השלכות המיסוי על הארגון, כשעסק חברתי אינו פטור ממס.

דוגמא לעסק חברתי הוא KitePride, עסק חברתי שהוקם על מנת לשלב א.נשים שיצאו ממעגל הזנות. החברה מייצרת תיקים מפסולת של מצנחי קייטסרפינג ומסייעת בשיקום של נשים, מציעה להן הכשרה מקצועית ותעסוקה בטוחה. מעבר לזה, המודל העסקי של החברה מתבסס על עקרונות הכלכלה המעגלית באמצעות שימוש מחדש (REUSE) בפסולת שללא שימוש זה היתה מוטמנת. אין ספק שהחברה מכוונת גם לטובת האנשים וגם לטובת הסביבה ואף יותר מזה, העסק מספק שירותים חברתיים שהממשלה אינה מספקת ולאלו השפעות חברתיות חיוביות. אבל מבחינת המדינה או הרשויות המקומיות אין לכך כל משמעות.

כך, המדינה בוחרת להתעלם ממגוון הכלים הקיימים לעידוד ותמיכה בהקמתם של עסקים חברתיים. מערכת המס היא כלי מדיניות מרכזי שבו המדינה עושה שימוש לטפל כדי בכשלי שוק ולקדם צדק חלוקתי. זאת כאשר במצב הנוכחי, כפי שהזכירו רבים מהדוברים בכנס, קיים כשל שוק המתבטא בחוסר עניין של משקיעים להשקיע ב-Social Impact - הם מעדיפים להשקיע בחברות היי-טק.

חשוב להזכיר, שגם תעשיית ההיי-טק לא צמחה מעצמה, ישראל לא נהפכה באופן טבעי וללא התערבות לסטארט-אפ ניישן, להיפך - המדינה יזמה תוכניות והשקעות כדי לקדם את התעשייה, דוגמת תוכנית החממות, הטבות מס לחברות טכנולוגיות והשקעה ישירה במחקר ופיתוח. כל אלו יושמו על מנת לעודד הקמת חברות היי-טק ולעודד השקעות בחברות אלו.

לכן, במקרה של עסקים חברתיים, הנותנים מענה לשירותים חברתיים שהמדינה אינה מספקת, אין זה אלא ראוי שהמדינה תפעל גם במקרה זה לעידוד עסקים חברתיים באמצעות חקיקה, הטבות מס ותכניות שיתמרצו משקיעים ויזמים להקים עסקים חברתיים.

בין מגוון הכלים שבהם המדינה יכולה לעשות שימוש על מנת לעודד הקמת עסקים חברתיים ניתן למצוא פטור ממס או להטיל עליהם מס בשיעור מופחת. לחילופין, ניתן להשתמש בכלים לעידוד השקעה בעסקים חברתיים על ידי מתן הטבות מס למשקיעים בעת ההשקעה או בעת קבלת הרווחים. גם ברמת השלטון המקומי ניתן לעודד עסקים חברתיים באמצעות הפחתת מסי ארנונה.

בסופו של יום, אם נחשב את התרומה החברתית של עסקים חברתיים ואת העלות שהם חוסכים למגזר הציבורי, ככל הנראה, נגלה שכדאי ליישם לפחות את אחד מהכלים שהוזכרו, ואולי אז ישראל תיהפך גם ל-Social Impact Nation.

ימית נפתלי

ימית נפתלי | |לא סופרת

כלכלנית, חוקרת מדיניות ויועצת אסטרטגית, וראש תחום כלכלה ומחקר בינלאומי במכון ירושלים למחקרי מדיניות.

בעברה אנליסטית וכלכלנית בשוק הפרטי ובמשרדי ממשלה, יועצת אסטרטגית למנהל המינהל לשלטון מקומי במשרד הפנים ויועצת חדשנות למפעלים וחברות בתעשייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ