למה אף אחד לא מתייחס לשביתת מורי הקבלן?

משרד החינוך בוחר להעסיק את המורים בתוכנית שלבים, ותוכניות אחרות, באמצעות חברות קבלן ולא בהעסקה ישירה, ונמנע מקיום יחסי עובד-מעביד עם המורים. בכך, נמנע משרד החינוך ממתן זכויות למורים בתוכניות אלו

ימית נפתלי
ימית נפתלי
הפגנת מורי קבלן המלמדים בתוכנית "שלבים" מול ביתו של שר החינוך נפתלי בנט ברעננה, באוקטובר
הפגנת מורי קבלן המלמדים בתוכנית "שלבים" מול ביתו של שר החינוך נפתלי בנט ברעננה, באוקטוברצילום: מוטי מילרוד
ימית נפתלי
ימית נפתלי

גם בתקופת בחירות, שבה הפוליטיקאים אמורים להיות יותר רגישים לסוגיות חברתיות- כלכליות, שביתת מורי הקבלן כמעט ונעלמת מעיניהם, ואף אחד לא מנסה לענות על השאלה - כיצד ייתכן שמשרד החינוך, זה האמור להקנות חינוך לנוער העתיד, בוחר לחנך לניצול והזנחת עובדים העוסקים במלאכה המשמעותית ביותר בחברה.

משרד החינוך מעסיק כ-13% מהמורים בישראל כמורי קבלן. מדובר על כ-27 אלף מורים המועסקים ללא ביטחון ורצף תעסוקתי. מורים אלו לא זכאים למשכורת בחופשות משרד החינוך, לעדכון השכר לפי וותק והשכלה ואין להם הבטחה כי בשנה הבאה תהיה להם משרה.

בשבוע שעבר פתחו מורי תוכנית שלבים בשביתה על תנאי העסקתם. מאות המורים המועסקים בתוכנית זו מלמדים ילדים חולים הנאלצים ללמוד בביתם (ילדים החולים בסרטן, מחלות ניווניות, מחלות נפשיות או לחילופן אוטיזם). בין מורים אלו מועסקים גם קלינאי תקשורת וסייעות המועסקים על ידי משרד החינוך באמצעות חברת קבלן.

משרד החינוך בוחר להעסיק את המורים בתוכנית שלבים, ותוכניות אחרות, באמצעות חברות קבלן ולא בהעסקה ישירה, ונמנע מקיום יחסי עובד-מעביד עם המורים. בכך, נמנע משרד החינוך ממתן זכויות למורים בתוכניות אלו, בניגוד למורים המועסקים ישירות על ידיו. כלומר, ההעסקה באמצעות חברות קבלן מבטלת תביעות שכר של מורים. נוסף לכך, מהלך זה מותיר מאות מורים ללא הגנה של ארגוני המורים הוותיקים.

מורי הקבלן ניסו בעבר לשפר את תנאי העסקתם אל מול חברות הקבלן. לפני כשנה, מורי תוכנית היל"ה לנוער נושר פעלו ביחד עם ארגון "כוח לעובדים" והתאגדו בהסכם קיבוצי על מנת לשפר את תנאי העסקתם. המורים במסגרת תוכנית היל"ה אכן הצליחו להתאגד בהסכם קיבוצי אל מול חברת הקבלן, שבעיקרו כלל  מנגנון ביטחון תעסוקתי, קרן השתלמות והכרה בוותק. אבל כשהמכרז הסתיים והקבלן הוחלף ההסכם בוטל. נוצר מצב שבו הקבלן החדש לא מחויב יותר לתנאי ההעסקה של ההסכם הקיבוצי שאותו השיגו המורים אל מול הקבלן הקודם. מורים אלו מצאו את עצמם בדיוק בנקודת ההתחלה.

בנוסף, מרבית המורים הן בעצם מורות, ושיעור לא מבוטל מהמורות בתוכניות אלו הן נשים ערביות. נשים ערביות בוחרות לעסוק בהוראה עקב מגבלות מסורתיות וחברתיות ועקב חסמים חיצוניים, דוגמת נגישות תחבורתית נמוכה והיעדר מסגרות לטיפול בילדים. מורות אלו לרוב לא מופנות ללמד בבתי ספר דרך משרד החינוך, ובלית ברירה פונות לתעסוקה דרך חברות קבלן. כאמור, ההעסקה באמצעות חברת קבלן מרעה את תנאי התעסוקה של המורה.

כנראה שכשמדובר על האוכלוסייה החלשה ביותר זה לא כל כך מעניין פוליטיקאים ואת שאר הציבור, ולכן השביתה הזאת גם לא מקבלת חשיפה. אנחנו כציבור מגלים אדישות למחיר שמשלם ילד חולה ללא נגישות ללימודים, ומתעוררים רק כשזה נוגע אלינו ישירות, כמו שביתת רכבות מרגיזה.

ימית נפתלי

ימית נפתלי | |לא סופרת

כלכלנית, חוקרת מדיניות ויועצת אסטרטגית, וראש תחום כלכלה ומחקר בינלאומי במכון ירושלים למחקרי מדיניות.

בעברה אנליסטית וכלכלנית בשוק הפרטי ובמשרדי ממשלה, יועצת אסטרטגית למנהל המינהל לשלטון מקומי במשרד הפנים ויועצת חדשנות למפעלים וחברות בתעשייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ