לנשים הערביות והחרדיות לא משתלם לצאת לעבוד. אז מה הפלא שהן נשארות במעגל העוני?

כשמדובר בשילוב של נשים ערביות וחרדיות בכוח העבודה במטרה לחלצן מעוני, משאבי המדינה צריכים להיות מופנים להעלאת שכרן

ימית נפתלי
ימית נפתלי
נשים מחוץ ללשכת התעסוקה במזרח ירושלים
נשים מחוץ ללשכת התעסוקה במזרח ירושליםצילום: אמיל סלמן
ימית נפתלי
ימית נפתלי

לפני כעשור, ממשלת ישראל הגדירה כיעד את הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים ערביות ושל נשים חרדיות בישראל, במטרה לעודד צמיחה כלכלית של המשק ולהוציא קבוצות אוכלוסייה אלו ממעגל העוני.

מנתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות, עולה כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים ערביות בגילאי העבודה העיקריים (64-25) עמד לפני כעשור על כ-23.4%, וב-2017 עמד על כ-36.9%. כלומר, גם ב-2017, רוב הנשים הערביות אינן משתתפות בכוח העבודה. זאת, בעוד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים חרדיות גבוה יותר; לפני כעשור עמד על כ-40.4% וכיום עומד על כ-77.3%. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה אינו מעיד על מספר הנשים העובדות אלא כולל גם את מספר הנשים המחפשות עבודה, נשים מובטלות.

ההבדל העיקרי, המשפיע על הפער בין שיעור השתתפותן בכוח העבודה של נשים ערביות ובין נשים חרדיות, הוא בכך שבעוד תפקידו המסורתי-חברתי של הגבר הערבי הוא לפרנס את המשפחה, תפקידו של הגבר החרדי הוא ללמוד, ואינו נדרש לצאת לעבודה. לכן, האישה החרדית נושאת בתפקיד המפרנסת של המשפחה.

כשמדברים על אוכלוסייה הנשים החרדיות, שילובן בכוח העבודה יותר פשוט, שכן הן נושאות בתפקיד המסורתי של תמיכה כלכלית במשפחה. התמונה מתהפכת כשמדברים על האישה הערבייה; המאמצים והמשאבים שיש להשקיע בכדי להוציא לעבודה נשים ערביות גדולים יותר, שכן הדבר דורש שינוי בתפישה חברתית-תרבותית של האוכלוסייה הערבית.

עובדות חרדיות
עובדות חרדיות צילום: עופר וקנין

החסמים האחרים העומדים בפני יציאתן לעבודה של נשים ערביות ונשים חרדיות דומים, וביניהם היעדר ניידות ותשתיות התחבורה המוגבלות. חסם זה מונע מציאת עבודה מחוץ לאזור מגוריהן, דבר המגביל את היצע אפשרויות התעסוקה העומדות בפניהן, ואף גורם להורדת השכר במשרות הזמינות.

חסם נוסף הוא החסם החברתי החוצה קבוצות אוכלוסייה - גם האישה החרדית וגם האישה הערבית נושאת בנטל גידול הילדים, והדבר דורש גמישות במשרותיהן. חסם נוסף משותף לשתי קבוצות האוכלוסייה הוא עלויות הטיפול במעונות לילדים עד גיל 3; לאור שכרן הנמוך של נשים ערביות ונשים חרדיות, הן מתקשות לעמוד בגובה התשלומים למעונות, ולעתים אף לא משתלם להן לצאת לעבודה.

בנוסף, השכר הממוצע של נשים ערביות נמוך משמעותית מהשכר הממוצע במשק. שכרה הממוצע של אישה ביישובים עירוניים לא יהודים עמד ב-2016 בממוצע על כ-5,690, שקל. כלומר, גם כשאישה ערבייה התגברה על כל החסמים העומדים בפניה ויצאה לעבודה, היא קיבלה שכר נמוך על עבודתה. הדבר נכון גם לגבי שכרה הממוצע של אישה חרדית - שכר זה עמד ב-2016 על כ-5,700 שקל. הסבר חלקי לשכר הנמוך הוא הבחירה של נשים ערביות וחרדיות לעבוד בחלקיות משרה, או בחירתן לעסוק בתחומי החינוך, רווחה וסעד, ענפים המאופיינים בשכר נמוך.

במציאות הנוכחית, אם מדינת ישראל באמת רוצה להמשך ולעודד נשים ערביות ונשים חרדיות לצאת לעבודה על מנת לחלץ משפחות מעוני, במקביל לטיפול בחסמים הקיימים, עליה לפעול גם לשילובן בעבודות המייצרות הכנסה גבוהה יותר מזאת שהן מקבלות כיום. זאת באמצעות הנגשה תחבורתית, סבסוד הקמת מעונות יום, הכוונה למשרות בתחומי עיסוק נוספים ומגוונים וחיבור למעסיקים פוטנציאלים, באמצעות פתיחת ערוצי העסקה חדשים והנגשתם לנשים אלו.

אמנם הגורם העיקרי המזוהה עם עוני הוא שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה, אך ללא כלי מדיניות המתמקדים בהגדלת פריון העובדת שיביא להגדלת הכנסתה, המדינה תיכשל בהגדלת מספר הנשים העובדות בקרב אוכלוסיות אלו, ולבטח תכשל בהוצאתן ממעגל העוני.

ימית נפתלי

ימית נפתלי | |לא סופרת

כלכלנית, חוקרת מדיניות ויועצת אסטרטגית, וראש תחום כלכלה ומחקר בינלאומי במכון ירושלים למחקרי מדיניות.

בעברה אנליסטית וכלכלנית בשוק הפרטי ובמשרדי ממשלה, יועצת אסטרטגית למנהל המינהל לשלטון מקומי במשרד הפנים ויועצת חדשנות למפעלים וחברות בתעשייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ