לא יהיה מישהו טוב יותר: כך תיפטרו מהפחד מהחמצה

"פומו" — אי־שקט, קנאה וחרדה מתמדת מפני החמצה של משהו או מישהו טובים יותר — הוא מתופעות הלוואי הקשות של השימוש במדיה. מה פלא שהחברות הגדולות מפחדות להפסיד אתכם ופיתחו אפליקציות "רווחה דיגיטלית", המציעות לכם למדוד שימוש מופרז באפליקציות (בעזרת עוד שימוש באפליקציה)

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מחופשים ל"קופידונים מהמטרו", ביום וולנטיין הקדוש, לוס אנג'לס 2015. האם אפליקציות הכרויות באמת מחפשות
"קופידונים מהמטרו", ביום וולנטיין, לוס אנג'לס 2015. האם אפליקציות הכרויות באמת מחפשות בשבילכם בני זוג?קרדיט: Damian Dovarganes / AP

פוסט זה נכתב בשיתוף פעולה עם ליאור ברודר, מרצה לפיתוח משחקים בבצלאל ומנכ"ל חברת המשחקים 11Sheep


בשני הפוסטים הקודמים בסדרה זו סקרנו כמה מן הכלים שהרשתות החברתיות וחברות המשחקים מפעילות על מנת לגרום לנו להשקיע אינספור שעות וממיטב כספנו בגלילה ובמשחקים. הפלטפורמות מנצלות מגוון הטיות על מנת לגרום לנו לחזור שוב ושוב למסכים, לעתים עד כדי התמכרות, ולכן כדאי להבין את ההטיות הללו ומה ניתן לעשות על מנת לצמצם את הזמן והכסף שאנו מבזבזים ברשת.

שביעות רצון נמוכה מהחיים: מהו הפומו

רשתות חברתיות שואבות חלק משמעותי מאד מכוחן מהטיה המכונה "הפחד מהחמצה" (FOMO – Fear Of Missing Out). מדובר בתחושת חרדה הנגרמת לנו כאשר אנחנו חוששים שאנשים אחרים ייהנו או יחוו משהו משמעותי ואנו נפספס אותו. למעשה, רבים פעילים ברשתות בעיקר משום שהם טרודים במחשבה שמישהו אחר נהנה יותר, עושה יותר כסף או פשוט חווה חיים מרגשים יותר.

בהתאמה, מחקרים הראו שהשימוש ברשתות הנובע מהפחד מהחמצה — הפחד מהחמצת ציוץ משמעותי בטוויטר, מהחמצת תמונה באינסטגרם או מהחמצת פוסט בפייסבוק — מתקשר עם מצב רוח ירוד ושביעות רצון נמוכה מהחיים. בדומה, שחקנים במשחקי רשת מפחדים מהחמצת משחקים המתקיימים כשהם לא מחוברים ונוטים להתחבר שוב ושוב רק על מנת לבדוק אם מתקיים אי שם משחק משמעותי. 

הפחד מהחמצה מתקשר גם עם הצורך בקבלת פידבק חיובי ברשתות ופחד מפספוס שלו. משתמשים רבים חווים מצוקה אם אינם יודעים כמה לייקים קיבלו, כמה עוקבים נוספו להם וכמה צפו בסרטונים שהעלו. הפידבק שמקבלים ממשתמשים אחרים משפיע על הביטחון העצמי — והצורך מתעצם כשמדובר במשתמשים הסובלים מביטחון עצמי ירוד. לכן, קל להבין שילדים ומתבגרים, המעוניינים בהכרה חברתית, משקיעים זמן ומאמץ רב לשם השגת תחושת ההנאה המתלווה לקבלת לייקים ותגובות מעודדות. 

ג'ניפר לופז ובן אפלק ("בניפר") בעת אירוסיהם הראשונים בפברואר 2003צילום: REUTERS

הפחד מהחמצה קשור בעקיפין גם לצורך שלנו בדופמין — אותו הורמון ומוליך עצבי הקשור לתחושות הנאה ועונג והמשתחרר כאשר מושגת מטרה רצויה, דוגמת קבלת לייקים. כפי שפירטנו בפוסט קודם, הגוף שלנו דורש כמויות הולכות וגדלות של דופמין כדי להרגיש הנאה, ולכן אנחנו מרגישים צורך עז לשוב לגלוש או לשחק ומחכים כבר להתראה שתסמן לנו שמטרה שהצבנו הושגה. למעשה, מומחים טוענים כי פלטפורמות דוגמת פייסבוק ואינסטגרם מתאימות במכוון את עיתוי ההתראות שהן שולחות לנו על מנת לשחרר אצלנו דופמין בזמנים שנקבעו מראש על ידי אלגוריתמים מתוחכמים. לעתים הפלטפורמות אפילו אוגרות את ההתראות, כדי לשלוח אותן במנות קצובות ומתוכננות ולמקסם את ההשפעה הרגשית על המשתמשים. 

גם בעולם הדייטינג יש לפחד מהחמצה מקום של כבוד בפלטפורמות דוגמת טינדר ו"אוקי קיופיד". אנשים העושים שימוש באפליקציות להיכרויות משתכנעים שמדובר בערוצים פוטנציאליים למידע חשוב, חברויות או הזדמנויות מיניות ולכן קשה להם להתנתק בשל הפחד שיחמיצו חיבור משמעותי. אלא שטינדר ו"אוקיי קיופיד", כלל אינן מתוכננות לשם מציאת בני זוג למשתמשים בהן אלא מתוכננות להרוויח (בין היתר) מפרסום, התלוי בזמן השימוש בהן, ולכן הן מנצלות את הפחד מהחמצה על מנת "לשאוב" את המשתמשים לבלות בהן עוד ועוד.  

האם שימוש ברשתות חברתיות פוגע בבריאות הנפשית שלנו?קרדיט: יו טיוב

מה ניתן לעשות? לנתק, לנטר, למיין

הדרך העיקרית שבאמצעותה מצליחים המשחקים, האפליקציות והרשתות לגרום לנו לשוב אליהם, היא שליחת התראות הקופצות למסך. אלה מסבות את תשומת לבנו בכל פעם שקיבלנו לייק, כשנשלחה הודעה או אפילו אם סתם קיבלנו כמה אסימונים (לדוגמה אם קיבלנו חיים ב"קאנדי קראש"). מכאן, שהפתרון המתבקש הוא פשוט כיבוי והשתקת ההתראות וכך לא יתנתק הקשב כל כמה דקות עקב צליל, הבהוב או הודעה. אלא שכשמדובר בשינוי התנהגות (בין אם מדובר בדיאטה ובין אם מדובר בצמצום שעות מסכים), פתרונות קיצוניים הם כמעט תמיד זמניים, שכן מדובר בגזירה שקשה למרביתנו לעמוד בה.

מאידך, ניתן לצמצם באופן הדרגתי את ההתראות (לדוגמא להשאיר התראות רק מהקבוצות הרלוונטיות בוואטסאפ או להשתיק חלק מהאפליקציות). כשהקשב שלנו לא יתנתק (בשל ההתראות הרבות) נוכל להתמקד בפעולות משמעותיות (עם המשפחה, בעבודה…), ומחקרים מראים שהפחתת התראות והשקטת או הרחקת הטלפון הנייד מסייעות בהעלאת איכות החיים של המשתמשים. לדוגמה, מחקר מרתק מ-2017 הראה שילדים שהטלפון שלהם היה מחוץ לכיתה הצליחו במבחנים יותר מילדים שהטלפון שלהם היה מושתק בתיק בתוך הכיתה, ושלמעשה עצם נוכחות הטלפון בסביבתנו מפחית את היכולת הקוגניטיבית (החוקרים קראו לתופעה זו "Brain Drain", דהיינו "בריחה" של המוח). מכאן, שהרחקת הנייד מסביבת העבודה, הלימודים והשינה שלנו תשפיע לטובה על היכולת לחשוב, לישון, להישאר בקשב  ובאופן כללי תשפר את חיינו.

גוגל ופייסבוק מגיבות: בדקו את עצמכם

מרבית האנשים, כאמור, משקיעים זמן רב ולא מעט משאבים ברשתות ובמשחקים עד למצב שבו כבר מדובר בהרגל. אנשים מתרגלים להיכנס לנייד מיד כשהתעוררו, לגלוש בו בזמן ארוחת הצהריים או הערב או בעת הטיול עם הכלב, לעתים באופן לא מודע (הרגל נוצר אוטומטית לאחר שהתבצע לעיתים קרובות בעבר). מחקרים הראו שעל מנת לשנות התנהגות יש לבצע התנהגות תחליפית כחודשיים לערך ורק אז ההתנהגות הקודמת מפסיקה.

בשנים האחרונות עוד ועוד משתמשים מתלוננים על התמכרות ופגיעה ברמת חייהם בשל הרשתות והמשחקים. בהתאמה, נוצר תחום הנקרא "Digital Wellbeing" ( רווחה דיגיטלית) המכיל אינספור כלים ואפליקציות המאפשרים לנו לנהל את החשיפה למסכים ומסייעים בהפחתת ההשפעות השליליות של הטכנולוגיה על חיינו.

אפליקציית הרווחה הדיגיטלית של גוגל, לדוגמה, מציעה מחוון המציג לנו כמה זמן השתמשנו בנייד, כמה פעמים פתחנו אותו, כמה זמן בילינו בכל אפליקציה וכמה התראות קיבלנו. האפליקציה מאפשרת גם להגביל את זמן השימוש בכל אפליקציה או לקבל התראה כשעומדים לעבור את הזמן הרצוי. בנוסף, ניתן לעשות שימוש בפונקציית Do Not Disturb (לא להפריע) המצמצמת את כמות ההתראות והרעשים ואת הנוכחות הויזואלית שלהם. לבסוף, ניתן לעשות שימוש במצב הנקרא Wind Down (הירגעות) שהופך את התצוגה לשחור-לבן כאשר מגיעה שעת השינה שקבענו, כדי שנפסיק לגלוש.

באופן דומה, יש אינספור כלים שונים ומשונים המאפשרים לנו לנהל את השימוש ברשתות ובמשחקים, החל בכלי הניהול "Your Time on Facebook" של פייסבוק עצמה, עבור באפליקציות דוגמת Cold turkey  AntiSocial, Frequency ו-Off the Grid המאפשרות לצמצם ולנהל את החשיפה לפלטפורמות, וכלה בכלים המאפשרים להורים לנהל את זמן המסכים של ילדיהם דוגמת Google Family Link, ParentKit ו-Qustodio. בהצלחה!

יאיר פרידמן

יאיר פרידמן | על משתמשים ואנשים

ליאיר פרידמן דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בקבלת החלטות אסטרטגיות, חדשנות ומיזוגים ורכישות. יאיר משמש כמרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי ומלמד ייעוץ לפלטפורמות, אסטרטגיה תחרותית והיבטים אסטרטגיים ברכישת חברות. הוא מייסד ומנהל את קבוצת וויקונומייז העוסקת בעיצוב, תכנון וייעול באמצעות כלכלה שיתופית ומטבעות משלימים ומשלב בעבודתו אסטרטגיה, כלכלה התנהגותית וחשיבה תהליכית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker