על הבחירות לכנסת, פייק ניוז, הטיית האישוש - ומדוע דברים (כמעט) לא משתנים

מארבע מערכות הבחירות האחרונות עולה כי השינויים בדפוסי ההצבעה של מרבית האנשים זניחים ביותר ■ אנשים לא אוהבים להודות בטעות, והם נצמדים לידיעות שמחזקות את דעתם - גם אם הן כוזבות ■ אז איך אפשר בכל זאת לצאת מהלופ?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלטי בחירות. לאנשים יש נטייה ברורה לשים לב, לזכור ולהאמין לסיפורים ולמקרים שמתאימים לאמונות שלהםקרדיט: מוטי מילרוד

מפגשים משפחתיים וחברתיים הם כר פורה לדיונים ושיחות, ולעתים קורה שהשיחות מתגלגלות לפוליטיקה. אלא שלשיחות פוליטיות יש נטייה להתלהט כשכל צד מנסה להוכיח לצד השני שהוא טועה תוך הסתמכות על עובדות המוכיחות את טענתו. אז כיצד ניתן ליישב את הסתירה שלפיה כל צד בטוח שהעובדות מוכיחות שהצדק עמו?

מארבע מערכות הבחירות האחרונות עולה מסקנה עצובה ומייאשת: השינויים בדפוסי ההצבעה של מרבית האנשים זניחים ביותר. על אף שיש תנועות קלות בהעדפות המצביעים, מרבית האנשים נשארים בדעתם ולא רוצים לשנות אותה, והסיבה לכך היא התנהגותית ביסודה וקשורה לכמה תופעות שיחדיו נוטות לשמר את המצב הקיים. סביר שהמצב ישתנה רק אם יתרחש מקרה חריג ביותר, שלא יותיר לאנשים ברירה אלא לשנות את דעתם.

דיסוננס קוגנטיבי? לא נעים

אז מה קורה כאן? ראשית, אנשים לא אוהבים להודות בטעות. פסיכולוגים קוראים לתופעה זו "דיסוננס קוגניטיבי" - לחץ שאנו חווים כאשר אנו מחזיקים בשתי מחשבות, אמונות, דעות או עמדות סותרות. הפסיכולוג לאון פסטינגר הציע את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי בשנות ה-50, כשחקר קבוצה דתית קטנה שהאמינה כי צלחת מעופפת תחלץ את חבריה מאפוקליפסה שתתרחש ב-20 בדצמבר 1954. אלא שכאשר הנבואה נכשלה והתאריך עבר, האירוע כלל לא פגע באמונתה של הקבוצה, שפשוט טענה שאלוהים החליט לרחם על חבריה, ולמעשה התמודדה עם הדיסוננס הקוגניטיבי באמצעות הצדקת דרכה אל מול רחמי האל. נראה שבכל מצב שהוא, דיסוננס אינו נוח, וכבני אדם אנחנו מנסים בכל כוחנו לצמצם אותו. כשאנחנו מודים שטעינו, עלינו לקבל את הדיסוננס הזה - וזה לא נעים במיוחד.

אישוש ופייק ניוז

לאנשים יש נטייה ברורה לשים לב, לזכור ולהאמין לסיפורים ולמקרים שמתאימים לאמונות שלהם ומתיישבים עם מה שחשבו מראש. במקביל, מחקרים מראים שאנשים נוטים שלא להאמין ואף לשכוח פרטים שלא תואמים לאמונות שלהם. הטיה זו מכונה הטיית האישוש (Confirmation Bias) והיא גם הסיבה לכך שרבים מאמינים בקלות לידיעות כוזבות - פייק ניוז - כאשר אלה מתאימות לאמונה שלהם ומחזקות את דעתם.

כנסת ישראלצילום: חיים צח / לעמ

יש אינספור דוגמאות לדיווחים כוזבים שמטרתם לחזק את אהדתם של הבוחרים ומשרתים אינטרסים של מפלגות משני צידי המפה הפוליטית. אמנם הן ככל הנראה לא תשננה את דעתם של המתנגדים להן, אבל הן מסייעות לחזק את דעתם של התומכים, ששמחים לכל "ראיה" שתוכיח שהאמונה שלהם היא הנכונה והצודקת. מכיוון שכך, מרבית האנשים לא בודקים ידיעות שנשמעות להם הגיוניות ושמחים להפיץ פייק ניוז שמדגים את צדקתם. יתר על כן, על מנת להקשות על זיהוי פייק ניוז, לעתים קרובות ידיעות כוזבות מוחבאות בתוך שטף ידיעות נכונות.

העובדה שידיעות כוזבות נהפכות מורכבות ומתוחכמות יותר ויותר לא מסייעת להאטת התופעה. למידת המכונה והבינה המלאכותית משפרים ללא הכר את יכולתם של מפיצי הפייק ניוז לייצר סרטונים, צילומים וקטעי קול מזויפים באמצעות טכנולוגיה הנקראת דיפ-פייק (Deepfake), שמאפשרת לייצר תוכן מזויף שנראה אמיתי באמצעות טכנולוגיה המשלבת תמונות וסרטונים מקוריים. כך ניתן לייצר ספינים תקשורתיים ולהטות את דעת הקהל.

בין המקרים הראשונים לשימוש פוליטי בטכנולוגיה בישראל היה לפני כמה שבועות, כשסרטון דיפ פייק הראה את יאיר לפיד מבכה על העובדה שבישראל לא קמו די ערים ערביות, מבטיח למנות שני שרים ערבים בממשלתו העתידית ומציין כי לא יהסס להסתמך על המפלגות הערביות, אם וכאשר תקום ממשלה בראשותו. בפעם הזו נחתם הסרטון בהודאה שלפיה מדובר בפייק, וכי הוא נועד לייצר דיון ושיח על יחסי יהודים-ערבים במדינה. אין ספק שעם הזמן נראה עוד ועוד סרטונים והקלטות דיפ-פייק שיתחזו להיות מקוריים ורבים ישתמשו בהם כ"הוכחה ברורה" לתפישתם הפוליטית.

מה ניתן לעשות? לבדוק, להיות סקרנים ולא עצלנים

לא קל לבדוק ידיעות ולחפש סימוכין למידע פוליטי. מחקרים הראו שאנשים סקרנים נטו פחות להיצמד לדעה המקורית שלהם והסכימו לבחון ולהעריך מידע חדש. אלא שמרביתנו לא מספיק ביקורתיים ובמיוחד כאשר אנחנו משתמשים ברשתות חברתיות, שם יש חשיפה משמעותית לתוכן פוליטי, בייחוד סביב בחירות. מחקרים הראו שאנשים נרגעים כשהם נמצאים ברשתות חברתיות כמו פייסבוק, ומכיוון שמטרתן היא להשתעשע ולנוח – כאשר מופיעים תכנים מורכבים יותר, הם מתעצלים לנתח או לחשוב לעומק על מה שקראו או שמעו. כך, שימוש בכלים אנליטיים בהחלט מסייע ומאפשר לזהות פייק ניוז אך דורש תשומת לב ומאמץ.

בטא מחוקקים

בטא מחוקקים הוא פרויקט קהילתי ללא מטרת רווח המתבסס על מאגרי המידע הפתוחים של הכנסת, ובמסגרתו פותח אלגוריתם שעובר על פרוטוקולי המליאה והוועדות של הכנסת ומסייע להבין מה חברי הכנסת עשו ואמרו בפועל, על סמך נתונים עובדתיים. במקום שרוב חברי הכנסת יהיו דמויות עלומות ולא מוכרות, אפשר לקרוא, לחקור ולהתעמק במה שבאמת חשוב להם, במקום להסתמך על תעמולה וציטוטים מעוותים וחלקיים.

המידע באתר מתעדכן עם מאגרי המידע של הכנסת. התכונה המעניינת ביותר באתר נקראת "סימולציית ההצבעות", והיא מסייעת לקבל החלטה במי לבחור בבחירות הקרובות בכך שהיא מאפשרת להבין אילו חברי כנסת באמת משקפים עמדות הדומות לנו. במהלך הסימולציה מוצגות הצעות חוק שהועלו במליאה בשנים האחרונות ובכל שלב ניתן להצביע בעד או נגד הצעת החוק. הסימולציה מחשבת בזמן אמת ובהסתמך על כלל ההצבעות בסימולציה מי הח"כים שדעתם הכי קרובה לשלכם, ומי אלה שדעתם היא השונה ביותר.

האם מודעות מסייעת?

ככל הנראה שלא. מודעות להטיות מסייעת בצמצום השפעתן, אבל לא מצליחה, לרוב, לבטל אותן - ונותרת להן השפעה על התנהגויות והחלטות (מה עוד שאנשים נוטים לחשוב שהם עצמם לא מוטים, בעוד הם סבורים כי אחרים מתנהגים לעתים באופן לא רציונלי ומוטה). לפיכך, ניתן לשער שמערכת הבחירות שלפנינו לא תהיה האחרונה ב-2021, וזאת אף שברור לכולם שרק שינוי דעתם של חלק משמעותי מאזרחי ישראל יביא להקמת ממשלה יציבה. ציטוט המיוחס שוב ושוב לאלברט איינשטיין הוא "אי-שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". אלא שמסתבר שאיינשטיין לא אמר באמת את המשפט, ומדובר למעשה במיתוס מקובל. פייק ניוז, אם תרצו.

יאיר פרידמן | על משתמשים ואנשים

ליאיר פרידמן דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בקבלת החלטות אסטרטגיות, חדשנות ומיזוגים ורכישות. יאיר משמש כמרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי ומלמד ייעוץ לפלטפורמות, אסטרטגיה תחרותית והיבטים אסטרטגיים ברכישת חברות. הוא מייסד ומנהל את קבוצת וויקונומייז העוסקת בעיצוב, תכנון וייעול באמצעות כלכלה שיתופית ומטבעות משלימים ומשלב בעבודתו אסטרטגיה, כלכלה התנהגותית וחשיבה תהליכית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker